Quotation_auto zu Dewarim 12:22

ואמר לא תעשון כן לה' אלהיכם וגו'. לפי שאמר שהגוים היו עובדים לאלהיהם במקומות רבים בהרים וגבעות ותחת כל עץ רענן לפי שהיו להם אלוהות רבים. ולפי שידוע שישראל אין להם אלא אל אחד ומזבח אחד ומקדש אחד. לזה אמר לא תעשון כן לה' אלהיכם. כמו שעושין הגוים לאלהיהם. כי אם אל המקום אשר יבחר ה'. הוא מקום אחד ומקדש אחד. כמו שהוא ה' אחד. ואתה גוי אחד בארץ הנבחר. וזהו לשכנו תדרשו והבאתם שמה עולותיכם. ואמר לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום. לרמוז שאפילו מה שעושים עכשיו להקריב בבמות או בנוב או בשילה. לא היה ראוי לעשות כן. אחר שהשם אחד ותורתו אחד. ואם היו עושין כן בהכרח לפי שלא היה ראוי שתשתכח מהם תורת הקרבנות והנדרים והנדבות. ואם אנכי מתיר לכם זה. הוא לפי שלא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה. האמתית היא ירושלים. אבל כשתעברו את הירדן וישבתם בטח. והיה המקום הידוע של בית הבחירה שמה תביאו עולותיכם וזבחיכם ונדריכם. ולא במקום אחר. ואז השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום. כי אם במקום אשר יבחר ה'. ואמר להם עוד שאפילו בשר תאוה. וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל תאכלנו הטמא והטהור יחדיו. ובתנאי שלא תאכל הדם. לפי שהיו שטופים בו והיו מקריבים ממנו לשעירים. לכן חזר להזהיר לנו לא תאכלנו. אבל קדשיך ונדריך תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה' ותעשנו על מזבח ה' אלהיך. כי כן ראוי ה' אחד ומזבח אחד. ולפי שזה עיקר התורה. אמר שמור ושמרת את כל אשר אנכי מצוך למען ייטב לך ולבניך. ולפי שכל זה משום חשש ע"ז והיו הדברים אמורים ברמז. בא עכשיו לפרש הדבר ואמר כי יכרית ה' אלהיך את הגוים אשר אתה בא שמה לרשת אותם. ואני ירא שתירש ג"כ את אלהיהם. לכן השמר לך פן תנקש אחריהם לדרוש איכה יעבדו הגוים ואעשה כן לא תעשה כן לה' אלהיך. והטעם כי כל תועבות ה' אשר שנא עשו לאלהיהן. כלומר מלבד שהוא ע"ז וה' אלהיך אל קנא. הדבר הזה מתועב מצד עצמו. לפי שהם עושים תועבות גדולות שלא יכילם השכל. והוא לשרוף את בניהם ואת בנותיהם. ולכן כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות ולא אחר. אחר שהוא דבר ראוי והשכל יחייבהו. ולכן לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו. כי כל המוסיף גורע והגורע מוסיף:

אמר רבי יהודה רב יהודה אמר שמואל משום רב יצחק בן פנחס אין שחיטה לעוף מן התורה שנאמר ושפך את דמו בשפיכה בעלמא. א"ה חיה נמי, חיה איתקש לפסולי המוקדשין. עוף נמי איתקש לבהמה דכתיב זאת תורת הבהמה והעוף, הא כתיב ושפך את דמו וכסהי. ומאי חזית דשדית ליה אעוף שדיה אחיה. מסתברא משום דסליק מניהוכו'. הוא דאמר כי האי תנא דתניא ר' אלעזר הקפר אומר מה תלמוד לומר אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו וכי מה למדנו מצבי ואיל, מעתה ה"ז בא ללמד ונמצא למד, מקיש צבי ואיל לפסולי המקודשים, מה פסולי המוקדשים משחיטה אף צבי ואיל בשחיטה. ועף אין לו שחיטה מדברי תורה אלא מדברי סופרים ומאן תנא דפליג לעיה דרבי אלעזר הקפר רבי היא. דתניא רבי אומר וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה:

ואמרת אוכלה בשר רבי ישמעאל אומר לא בא הכתוב אלא להתיר להן בשר תאוה, ר' עקיבא אומר וזבחת מבקרך ומצאנך לא בא הכתוב אלא לאסור להן בשר נחירה, שבתחלה הותר להן בשר נחירה משנכנסו לארץ נאסר להן בשר נחירה. רבי עקיבא סבר בשר תאוה לא איתסר כלל. רבי ישמעאל סבר בשר נחירה לא אישתרי כלל, בשלמא לרבי ישמעאל היינו דכתיב ושחט את בן הבקר, אלא לרבי עקיבא מאי ושחט, קדשים שאני, בשלמא לרבי ישמעאל היינו דכתיב הצאן ובקר ישחט להם, אלא לרבי עקיבא וניחר מיבעי ליה, נחירה שלהן זו היתה שחיטתן. בשלמא לרבי ישמעאל היינו דתנן השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר פטור מלכסות [אלא לר' עקיבא אמאי פטור מלכסות] הואיל ואיתסר איתסר, בשלמא לרבי עקיבא דאמר בשר תאוה לא איתסר כלל היינו דכתיב אך כאשר יאכל את הצבי וגו', אלא לר' ישמעאל צבי ואיל מי הוו שרו, דילמא כי אסר רחמנא בהמה דחזיא להקרבה [אבל חיה] דלא חזיא להקרבה לא אסר רחמנא: