Quotation_auto zu Dewarim 14:1

רבי נתן אומר וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין. רבי יוסי החרום אומר מצינו שימין קרויה יד. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (וישלח ישראל את ימינו) כי ישית אביו יד ימינו וגו'. ומה תלמוד לומר על ידך להביא את הגידם שיהא נותן בימין. והיה לך לאות על ידך כל זמן שתפילין של יד ביד תן את של ראש בראש. מכאן אמרו מצות תפילין כשהוא נותן נותן את של יד ואחר כך נותן את של ראש. וכשהוא חולץ חולץ את של ראש ואחר כך חולץ את של יד. בין עיניך על גובה של ראש. אתה אומר על גובה של ראש או בין עיניך כמשמעו. תלמוד לומר בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו וגו'. מה בין עיניכם האמור להלן על גובה של ראש. אף בין עיניך האמור כאן על גובה של ראש. (כתוב בואתחנן בפרשת שמע) רבי יהודה אומר הואיל ואמרה תורה תן תפילין בראש וביד. מה ביד מקום שהוא ראוי להטמא בנגע אחד. אף בראש מקום שהוא ראוי להטמא (קנג) בנגע אחד. תנו רבנן לטטפת לטטפת לטוטפות הרי כאן ארבע דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר אינו צורך טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים. תנו רבנן יכול יכתבם על ארבעה עורות ויניחם בארבעה בתים. תלמוד לומר ולזכרון בין עיניך זכרון אחד אמרתי לך ולא שנים ושלשה זכרונות. הא כיצד כותבו על ארבעה עורות ומניחן בארבעה בתים בעור אחד. ואם כתבם על עור אחד והניחן בארבעה בתים יצא. תנו רבנן כיצד כותבין תפילין של יד כותבה על עור אחד ומניחה בבית אחד בעור אחד. ואם כתבה בארבעה עורות והניח בבית אחד יצא. וצריך לדבק שנאמר והיה לך לאות על ידכה. בשלמא כשהוא מניח מניח של יד ואחר כך של ראש דכתיב וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך. אלא כשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך של יד מנלן. אמר קרא והיו לטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שתים. תנא דבי מנשה על ידך זו קיבורת יד. בין עיניך זה קדקד. היכא, אמרי דבי רבי ינאי מקום שמוחו של תינוק רופף. ר' יוסי החרום אומר הנחה דבשמאל מנא ליה נפקא ליה מהיכא דנפקא ליה לר' נתן. רב אשי אמר מידכה יד כהה. ואימא ידך שבכח אמר ליה מי כתיב כח בחי"ת. תנו רבנן אטר מניח תפילין בימין שהיא שמאלו. והתניא מניח בשמאלו שהיא שמאל של כל אדם. אמר אביי כי תניא ההיא בשולט בשתי ידים. והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך הוקשה כל התורה כולה לתפילין מה תפילין מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות אף כל מצוות וכו' ומדמצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות הא מצות עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות, הניחא למאן דאמר תפילין מצות עשה שהזמן גרמא אלא למאן דאמר תפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא מאי איכא למימר. מאן שמעת ליה דאמר הכי ר' מאיר, סבר לה כמאן דאמר שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין. ולרבי יהודה דאמר מלמדין ותפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא מאי איכא למימר. משום דהוה מצה שמחה והקהל שלשה כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין. אמר ר' אלעזר אמרו ישראל לפני המקום אנו רוצים ליגע בתורה יומם ולילה אבל אין לנו פנאי. אמר להם הקב"ה קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגעים יומם ולילה. רבי יוחנן אמר מקרא מלא הוא והיה לאות על ידך וגו' למען תהיה תורת ה' בפיך. ר' יהושע בן לוי אמר מה שאמר ר' אלעזר אינו אלא פרט ללילות שאין מצות תפילין מתקיימת אלא ביום שנאמר ושמרת את החוקה וגו' ומה אתה מקיים ובתורתו יהגה יומם ולילה זו קריאת שמע שאדם קורא שחרית וערבית מעלה עליו כאילו הוא יגע בתורה יומם ולילה:

זה שאמר הכתוב ימצאהו בארץ מדבר מציאה גדולה מצא הקב"ה את ישראל, כאדם שהוא מהלך במדבר והוא מוצא שם ענבים, כך מצא הקב"ה את ישראל שנאמר כענבים במדבר מצאתי (אבותיכם) [ישראל] לכך נאמר ינצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן, לילה היה העולם, וכיון שקבלו ישראל את התורה האיר העולם שנאמר כי נר מצוה ותורה אור, מהו יסובבנהו שהקיפן בענני כבוד, יבוננהו שהבינם דברי תורה. יצרנהו אשרי האזנים ששמעו עד היכן שמרן עד היכן נצרן כביכול עד כאישון עינו. בוא וראה היאך חבבן ושמרן ונצרן, שאמר לו הקב"ה למשה אמור להם שיעשו לי משכן ואשכון ביניהם, ולא עוד אלא שאעשה אותם דגלים לשמור, למה שהן בני שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם, והם צבאותי שנאמר והוצאתי את צבאותי, לפיכך עשיתים דגלים לשמי [שנאמר איש על דגלו]. זה שאמר הכתוב הביאני אל בית היין. כיון שנגלה הקב"ה על הר סיני, ירדו עמו עשרים ושנים אלף ובבות מרכבות של מלאכים, שנאמר רכב אלהים רבותים, והיו כולם עשוים דגלים דגלים, לכך נאמר דגול מרבבה. כיון שראו אותן ישראל שהן עשוין דגלים היו מתאוין לדגים אמרו הלואי שאנו נעשין דגלים כמותם, לכך נאמר הביאני אל בית היין זה סיני שבו נתנה התורה [שנמשלה ליין], שנאמר ושתו ביין מסכתי. רדגלו עלי אהבה הלואי הוא מדגיל עלינו אהבה, וכן הוא אומר נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול, אמר להם הקב"ה נתאויתם לדגלים חייכם שאני עושה שאלתכם שנאמר מלא ה' כל משאלותיך, מיד הודיע הקב"ה אהבתו של ישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים, כמו שנתאוו איש על דגלו באותות, מה מנגד מרחוק מיל, אמר הקב"ה יהיו ישראל רחוקים מן הארון אלפים אמה ומשה ואהרן סמוכין לו, שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו. אמר הקב"ה אם כעסתי על בני יהו עושין פשרה ביני לבין בני, לכך היו סמוכים לו, אבל השבטים מנגד סביב לאהל מועד יחנו,

כי תשמע בקול ה'. מכאן אמרו התחיל אדם לשמוע קימעא סופו לשמוע הרבה. לשמור את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום, שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה. לעשות הישר בעיני ה' זה שאמר רבי ישמעאל הישר בעיני שמים. בנים אתם (כתוב ברמז תתמ"א). ראה שחבב הקב"ה את ישראל יותר ממלאכי השרת. כיצד נקראו העליונים מלאכים ונקראו ישראל מלאכים שנאמר ברכו ה' מלאכיו. קרא לעליונים קדישין שנאמר ומאמר קדישין שאילתא וישראל קדושים ואמרת אליהם קדושים תהיו. ומי חביב יותר מי שהקב"ה ביניהם שנאמר אלקים נצב בעדת אל. נקראו העליונים עומדים שנאמר שרפים עומדים ממעל לו וישראל נקראו עומדים שנאמר אתם נצבים היום, ומי חביב יותר מי שהקב"ה משבח עמידתו שנאמר כן יעמד זרעכם ושמכם, וכתיב זאת קומתך דמתה לתמר נקראו העליונים אלקים ויראו בני האלקים את בנות האדם וישראל נקראו אלקים אני אמרתי אלקים אתם. נקראו העליונים בנים ידמה לה' בבני אלים וישראל נקראו בנים בני בכורי ישראל. ומי חביב יותר מישראל שהן עמוסין מן הקב"ה שנאמר העמוסים מני בטן, ואומר בנים אתם לה' אלקיכם. זה שאמר הכתוב אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה, אתה מוצא בשעה שהיו ישראל במדבר היו מעוטפין בענני כבוש ובעמוד האש והיו אומות העולם נבהלין מי הן אלו שכל מעשיהם באש מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן. והקב"ה משיבן מקוטרת מר ולבונה וגו', יש להן יתידות טובות להתלות עליהן, יש להן זכות אבות, מקוטרת מר, מה עסקו של מר זה אינו מודיע ריחו הטוב אלא באש, אף אברהם אימתי הודיע מעשים הטובים כשירד לכבשן האש. ולבונה זה יצחק, מה לבונה זו נתנת על גבי המזבח שנאמר ונתן עליה לבונה, אף יצחק נתקרב על גבי המזבח. מכל אבקת רוכל זה יעקב, מה עסקה של אבקת רוכל יש בה כל דבר ואינה חסרה כלום, אף יעקב לא היה חסר כלום, כהנים עמדו ממנו, לוים עמדו ממנו, מלכים עמדו ממנו, נביאים עמדו ממנו. אמר ר' יודן בר רבי שלום א"כ יאמר מכל קופת רוכל מהו אבקת לשון ויאבק איש עמו, אמר דוד (למה) [ה'] אמר אלי בני אתה, אתה מוצא כתוב כי ה' אלקיך אש אכלה, לפיכך אף ישראל כל מעשיהן באש שהן בנים של הקדוש ברוך הוא שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם: