Quotation_auto zu Dewarim 14:3

תנו רבנן בחלב אמו אין לי אלא בחלב אמו בחלב פרה ורחל מנין, אמרת קל וחומר ומה אמו שאין נאסרה עמו בהרבעה נאסרת עמו בבשול. פרה ורחל שנאסרו עמו בהרבעה אינו דין שנאסרו עמו בבשול תלמוד לומר בחלב אמו. והא למה לי קרא והא אתיא לה. אמר רב אשי משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פרכא. מהיכא מייתת לה מאמו מה לאמו שכן נאסרת עמו בשחיטה תלמוד לומר בחלב אמו. תניא אידך בחלב אמו בחלב אחותו גדולה מנין. אמרת קל וחומר ומה אמו שנכנסת עמו לדיר להתעשר נאסרת עמו בבשול אחותו גדולה שלא נכנסה עמו לדיר להתעשר אינו דין שנאסרת עמו בבשול תלמוד לומר בחלב אמו. והא אתיא לה אמר רב אשי משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פרכא מהיכא קא מיתת לה מאמו, מה לאמו שכן נאסרת עמו בשחיטה, תאמר באחותו הגדולה שלא נאסרת עמו בשחיטה תלמוד לומר בחלב אמו. אשכחן אחותו גדולה אחותו קטנה מנין אתיא מביניא. מהי תיתי תיתי מאמו, מה לאמו שכן נאסרת עמו בשחיטה, אחותו גדולה תוכיח. מה לאחותו גדולה שכן לא נכנסה לדיר להתעשר, אמו תוכיח. וחזר הדין לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שהוא בשר ואסור לבשל בחלב, אף אני אביא אחותו קטנה שהוא בשר ואסור לבשל בחלב. אי הכי אחותו גדולה נמי תיתי מביניא, הכי נמי. אלא בחלב למה לי לכדתניא בחלב אמו אין לי אלא בחלב אמו, בחלב עצמה מנין אמרת קל וחומר ומה אם במקום שלא נאסר פרי עם פרי בשחיטה נאסר פרי עם האם בשחיטה, מקום שנאסר פרי עם פרי בבשול אינו דין שנאסר פרי עם האם בבשול תלמוד לומר בחלב אמו. והא אתיא לה אמר רב אחדבוי בר אמי משום דאיכא למימר סוס בן סוסיא אחי פרדה יוכיח שאסור פרי עם פרי ומותר פרי עם האם וכו'. אלא אמר רב אשי משום דאיכא למימר מה לפרי שכן שני גופין, תאמר פרי עם האם שכן גוף אחד. אמר רב אשי מנין לבשר בחלב שהוא אסור באכילה שנאמר לא תאכל כל תועבה וכל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל. אשכחן באכילה בהנאה מנא לן, כדרבי אבהו אמר רבי אלעזר כל מקום שנאמר לא יאכל [לא תאכל] לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבלה לגר בנתינה ולנכרי במכירה. אמר ריש לקיש מנין לבשר בחלב שהוא אסור בהנאה שנאמר אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל שאין תלמוד לומר מבושל אלא יש לך מבושל אחד שאסור ואיזה זה בשר בחלב. אמר ליה רבי יוחנן כעורה משנה זו ששנה רבי לא תאכלו בבשר בחלב הכתוב מדבר, או אינו אלא באחד מכל איסורין שבתורה, אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בשני מינין אף כאן בשני מינין. אי מהתם הוה אמינא הני מילי באכילה אבל הנאה לא קא משמע לן. (רב כהנא) [ורבי בהנאה] מנא ליה נפקא ליה מדתניא, רבי אומר נאמר כאן כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ולא יהיה קדש מה להלן איסור הנאה אף כאן איסור הנאה. תניא איסי בן יהודה אומר וכו'. ואכילה גופה למה לי גזרה שוה תיתי מקל וחומר מערלה, ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסור בין באכילה בין בהנאה, בשר בחלב שנעבדה בו עבירה אינו דין שאסור בין באכילה בין בהנאה. משום דאיכא למיפרך חורש בשור וחמור וחוסם פי פרה ודש בה יוכיח דנעבדה בה עבירה ושרי באכילה. למה ליה למימר כלאי הכרם יוכיח, לימא ערלה יוכיח וליהדר דינא ותיתי מן הצד. אמר רב אשי משום דאיכא למימר נבלה תוכיח שהיא אסורה באכילה ומותרת בהנאה. ולפרוך מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להם שעת הכושר. אמר רב אדא בר אהבה זאת אומרת כלאי הכרם מעיקרן נאסר הואיל והיתה להם שעת הכושר קודם השרשה. רבי עקיבא אומר חיה ועוף אינן מן התורה וכו'. רבי יוסי הגלילי אומר וכו'. מאי איכא בין ר' יוסי לרבי עקיבא איכא בינייהו חיה. רבי יוסי הגלילי סבר חיה דאורייתא. ורבי עקיבא סבר חיה דרבנן. ואי בעית אימא עוף איכא בינייהו רבי עקיבא סבר חיה ועוף אינן מן התורה הא מדרבנן אסירי. ור' יוסי הגלילי סבר עוף אפילו מדרבנן נמי לא אסירי. תניא נמי הכי במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב:

אמר רבי יוסי בר' חנינא כותי ששמר את השבת עד שלא קבל את המילה חייב מיתה למה שלא נצטוה עליה ואינו משמר אותה כתקנה. ומה ראית לומר מי ששמר את השבת חייב מיתה אמר רבי חייא בר אבא בנוהג שבעולם מלך ומטרונא שיושבין ומשיחין זה עם זה מי שבא ומכניס ראשו ביניהם אינו חייב מיתה. כך השבת היא [אות] בין הקב"ה ובין ישראל שנאמר ביני ובין בני ישראל אות היא לפיכך כותי שבא ומכניס עצמו ביניהם חייב מיתה. כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל שנאמר לא תאכל כל תועבה אי הכי מעשה שבת ליתסרו אמר קרא כי קדש היא לכם, היא קדש ואין מעשיה קדש: