Quotation_auto zu Dewarim 17:1

ואמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך. לרמוז על הדיינים והסנהדרין שיהיו הגונים וכשרים. ולא יהיה כדמות אשרה ומצבה שאין בה פירות. וכדי שתהא בהם מורא מהשם וממקדשו. צוה שישים הסנהדרין אצל המזבח. בענין שבזה לא יעוותו משפט. ולפי שהזכיר מזבח ה'. אמר לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום. לרמוז כי כמו שלפעמים ממנים דיין שאינו הגון משום חנופה. כן יקרה שיקריבו זבח שיש בו מום משום חנופה. כמוזכר בגיטין בפרק הניזקין כההיא עובדא דקמצא ובר קמצא החריבו לירושלים. לזה אמר בכאן לא תזבח לה' אלהיך שור או שה אשר יהיה בו מום. לפי שהחנופה היא תועבה. ולזה אמר כל דבר רע. לפי שהחנופה היא מצד הדבור. וסמך לכאן כי ימצא בקרבך איש או אשה אשר יעשה את הרע וגו'. לפי שהדיין השופט צדק צריך שיעשה דרישה וחקירה בכל הדברים. כאמרם ז"ל הוי זהיר לחקור את העדים. ובפרט בענין עבודה זרה. לכן אמר בכאן וילך ויעבוד אלהים אחרים ודרשת היטב בדרישה וחקירה. ולפי שהדרישה האמיתית היא על פי העדים. לכן אמר על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת. ואמר שלשה עדים אם יצטרכו לברר הדבר. ואמר ויד כל העם באחרונה. שלא יאמרו העם אחר שהדבר תלוי בצואר העדים אין לנו להתעסק בדבר זה. לזה אמר אינו כן אלא יד העדים תהיה בו בראשונה ויד כל העם באחרונה. לחזק יד העדים ולבער הרע:

לא תאכל כל תועבה רבי אליעזר אומר מנין לצורם אזן הבכור ואוכל ממנה שהוא בלא תעשה, תלמוד לומרא תאכל כל תועבה. אחרים אומרים בפסולי המקודשים הכתוב מדבר נאמר כאן תועבה ונאמר להלן לא תזבח לה' אלקיך שור ושה וגו' כי תועבת וגו', מה תועבה האמורה להלן בפסולי המוקדשין הכתוב מדבר אף תועבה האמורה כאן בפסולי המוקדשין הכתוב מדבר. זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כבשים ושה עזים איל וצבי וגו', מלמד שחיה בכלל בהמה, מנין אף בהמה בכלל חיה, תלמוד לומר זאת החיה אשר תאכלו וגו' מלמד שחיה קרויה בהמה ובהמה קרויה חיה, ומלמד שבהמה טמאה מרובה מבהמה טהורה בכל מקום שהכתוב פורט את המועט. ותאו רבי יוסי אומר תאו זה שור הבר. וכל בהמה פרסת פרסה וגו' לפי שמצינו שריבה הכתוב טרפה כעין טרפות אף אני ארבה את הפסול כעין הפסולין ואיזה זה החורש בשור ובחמור ובמוקדשין, תלמוד לומר שור שה כשבים ושה עזים תאכלו, מרבה אני את אלו ועדיין לא ארבה את הרובע ואת הנרבע מוקצה ונעבד ואתנן ומחיר וכלאים (וטרפה) ויוצא דופן, תלמוד לומר שור שה כשבים וגו', מרבה אני את אלו ועדיין לא ארבה את שנעבדה בו עבירה על פי שנים עדים ועדיין לא נגמר דינו, תלמוד לומר שור שה כשבים ושה עזים תאכלו, מרבה אני את אלו שגדלו בטהרה ועדיין לא ארבה את ולד טרפה שינקה מן הכשרה, תלמוד לומר בבהמה, מרבה אני את ולד טרפה שינקה מן הכשרה ועדיין לא ארבה את ולד טרפה שינקה מבהמה טהורה עם הטמאה, תלמוד לומר בבהמה. כל בהמה בבהמה תאכלו לרבות את השליא. יכול אפילו יצתה מקצתה, תלמוד לומר אותה. אותה תאכלו אותה באכילה ואין בהמה, טמאה באכילה. אין לי אלא בעשה, מנין אף בלא תעשה, תלמוד לומר את הגמל ואת הארנבת ואת השפן ואת החזיר. מבשרם לא תאכלו אין לי אלא אלו בלבד, שאר בהמה [טמאה] מנין, ודין הוא ומה אלו שיש בהן סימני טהרה הרי הם בלא תעשה, שאר בהמה טמאה שאין בהן סימני טהרה אינו דין שיהו בלא תעשה על אכילתן. נמצאו הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתובין, ושאר בהמה טמאה מקל וחומר, נמצאת מצות עשה להן מן הכתוב ומצות לא תעשה מקל וחומר:

שופטים ושוטרים תתן לך. אמר רבן שמעון בן גמליאל אל תהא קץ בדין שהוא אחד משלש רגלי העולם [למה ששנו חכמים על שלשה דברים העולם עומד] על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, תן דעתך שלא תטה את הדין שאתה מזעזע את העולם. כתיב עושה משפט וצדקה נבחר לה' מזבח למה שהקרבנות אינן אלא בפני הבית אבל הצדקה והדינין בפני הבית ושלא בפני הבית, הקרבנות אינן מכפרין אלא על השוגג, והצדקה והדינין מכפרין על השוגג ועל המזיד, והקרבנות נוהגין בתחתונים, והצדקה והדינין בין בתחתונים ובין העוליונים בעולם הזה ובעולם הבא. אמר רב אחא שש מעלות היו לכסא של שלמה שנאמר שש מעלות לכסא, ובפרשה זו כתיב ששה לאוין, והיה הכורז עומד לפני כסאו, כיון שהיה עולה במעלה הראשונה היה כורז לא תטה משפט. מעלה שניה לא תכיר פנים. מעלה שלישית לא תקח שחד. מעלה רביעית לא תטע לך אשרה. מעלה חמישית לא תקים לך מצבה. מעלה ששית לא תזבח לה' אלקיך וגו'. ד"א שופטים ושוטרים, משל למלך שהיה לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכולם, והיה לו פרדס אחד והיה אוהבו יותר מכל שהיה לו, ונתן הפרדס שהיה אוהב לבנו הקטן שהיה אוהב, כך אמר הקב"ה מכל האומות אני אוהב את ישראל שנאמר כי נער ישראל והבהו וממצרים קראתי (לו בני) [לבני], וכתיב כי אני ה' אוהב משפט, נתן את המשפט לישראל ואמר הקב"ה כשאתם משמרים את הדין אני גבוה שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט, ומשרה שכינתי ביניכם שנאמר והאל הקדוש נקדש בצדקה, ואני גואל אתכם שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות. זה שאמר הכתוב ועוז מלך משפט אהב, משל למסילה שלא היה בה מילין והיו בני אדם הולכין וטועין בה, אמר המלך לשלטון שלו קבע בה מילין שיהיו בני אדם רואין את המילין, כך אמר הקב"ה למשה פנה את הדרך לפני ישראל ועשה להם שופטים שיהיו מורין להם ולא טועים מן התורה לקיים מה שנאמר ועוז מלך משפט אהב, וכן הוא אומר הציבי לך ציונים. שופטים אלו הדיינים, שוטרים אלו הפרנסים שמנהיגין את העדה, אם אין שוט אין שופט, כיצד, כיון שנתחייב אדם לחברו בבית דין אם אין שוטר שיוציא ממנו אין סיפק בית הדיין לעשות לו כלום. אלמלא שטרו של יואב לא היה דוד יכול לעשות את הדין, וכן הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא [וכי דוד ויואב שופטים כאחד, אלא] כל מי שאינו שומע לדוד מוסרין אותו ביד יואב. תתן לך ולא לכותים. ד"א תתן לך מלמד שנקראו הדינין על שמך. תנו רבנן מנין שמעמידין שופטים לישראל, תלמוד לומר שופטים תתן לך, שוטרים לישראל מנין, תלמוד לומר שוטרים תתן לך, שופטים לכל שבט ושבט מנין, תלמוד לומר שופטים לשבטיך, שוטרים לכל שבט ושבט מנין, תלמוד לומר שוטרים לשבטיך. שופטים לכל עיר ועיר מנין, תלמוד לומר בכל שעריך. ר' יהודה אומר אחד ממונה על כולן שנאמר תתן לך. רשב"ג אומר לשבטיך ושפטו מצוה לשבט לדון את שבטו. סנהדרין נוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ. מנא ה"נ, דתנו רבנן והיו אלה לכם [לחוקת משפט] לדורותיכם (חוקת עולם) בכל מושבותיכם למדנו לסנהדרין שנוהגת בארץ ובחוצה לארץ, א"כ מה תלמוד לומר בשעריך, בשעריך אתה מושיב דיינין. בכל פל ופלך ובכל עיר ועיר, בחוצה לארץ (אי) אתה מושיב דיינין בכל פלך ופלך ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר. בכל שעריך בא הכתוב להקידש סנהדרי גדולה לסנהדרי קטנה מה גדולה דנה והורגת אף קטנה דנה והורגת. ושפטו את העם בעל כרחן. משפט צדק והלא כבר נאמר לא תטה משפט, מה תלמוד לומר משפט צדק, זה מינוי הדיינין. משפט צדק ללמדך שצדקה עם שניהם עם הזכאי שנוטל את שלו ועם החייב שמוציאין גזילה מתחת ידו.