Quotation_auto zu Dewarim 17:16

וחזר לומר ובאו עליך כל הקללות האלה וגו' כי לא שמעת בקול ה' אלהיך. והוסיף בכאן ורדפוך והשיגוך. ולמעלה לא אמר אלא והשיגוך. לפי שאלו הקללות של מטה הם חמורות מאד. וכולם מכות אכזריות לאכול הבנים והבנות. וכולם נמשכות מהרעב הנזכר. ולכן אמר בהם ורדפוך והשיגוך. לפי שבאלו המכות החמורות רדפונו אויבינו והשיגונו שהיינו אוכלים בשר בנינו. וזה שאמר והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם. לפי שהם מכות מופלאות. והם אות ועדות על רשעינו. וכל זה תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה וטוב לבב. אלא בעצבון ובלב רע. וכל זה מרוב כל כאומרו וישמן ישורון ויבעט. ועבדת את אויביך ברעב ובצמא ובפנים שוחקות ולא ישוה לך. ואמר אשר ישלחנו ה' בך. לרמוז שישלחנו בו שלא כמנהג העולם. ופירש זה ואמר ישא ה' עליך גוי מרחוק כאשר ידאה הנשר שלא כמנהג העולם. וזה נתקיים באלכסנדריא של מצרים שהיה שם תפארת ישראל. והמלך הלך למרחוק לכבוש מדינות ושלחה לו המלכה שיבא. שהיהודים מרדו בו והיו שמחים בנזק המלך והיו עצבים על טובתו. לפי שסיפר שם שנולד בן למלך ביום תשעה באב והיו כולם יחפים ואבלים על חרבן הבית. והיא חשבה שהאבילות היה על שנולד בן למלך. וכן מתה לה בת בחנוכה והיו מדליקין נרות ושמחים. וחשבה שהיו שמחים על מיתתה. ושלחה כל זה לומר למלך ומיד בא פתאום לאלכסנדריה ושמע שהיו תינוקות קורין בבית המדרש. ואמר לאחד מהם פסוק לי פסוקיך וקרא פסוק זה ישא ה' עליך גוי מרחוק כאשר ידאה הנשר. ואמר המלך אנא הוא ההוא גברא שהייתי חושב לבא בעשרה ימים ובאתי בשני ימים. ואז הרג בהם הרג רב. וכ"ז לפי שעברו על מאמר השם וחזרו למצרים בדרך אשר אמר להם לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד. ועל זה אמר ישא ה' עליך גוי מרחוק וגו' גוי עז פנים אשר לא ישא פנים. כי שם נהרגו כולם אנשים ונשים וטף כמוזכר במקומן:

כי אשר ראיתם את מצרים היום בשלשה מקומות הזכיר הקב"ה שלא לחזור למצרים שנאמר כי אשר ראיתם את מצרים ואומר וה' אמר אלי לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. ואומר בדרך אשר אמרתי לך וגו'. בשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו. הראשונה בימי סנחריב שנאמר הוי ביורדים מצרים לעזרה. השניה בימי יוחנן בן קרח שנאמר והיתה החרב אשר אתם יראים וגו' והשלישית בימי טרגנוס בשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו. ארבע כתות נעשו ישראל על הים אחת אומרת נפול לים. ואחת אומרת נחזור למצרים. ואחת אומרת נעשה מלחמה כנגדן. ואחת אומרת נצווח כנגדן. זו שאומרת נפול לים נאמר להם התיצבו וראו. זו שאומרת נחזור למצרים נאמר להם כי אשר ראיתם. זו שאומרת נעשה מלחמה כנגדן נאמר להם ה' ילחם וזו שאמרת נצווח כנגדן נאמר להם ואתם תחרישון:

תנו רבנן לא ירבה לו סוסים יכול אפילו כדי רכבו ופרשיו. תלמוד לומר לו, לו אינו מרבה אבל מרבה הוא כדי רכבו ופרשיו, הא מה אני מקיים סוסים, סוסים בטלנין, מנין אפילו סוס אחד והוא בטל שהוא בלא ירבה, תלמוד לומר למען הרבות סוס, וכי מאחר דאפילו סוס אחד והוא בטל קאי בלאו לא ירבה, סוסים למה לי, לעבור על לא תעשה כל סוס וסוס. טעמא דכתב רחמנא לו, הא לא כתב רחמנא לוהוה אמינא אפילו כדי רכבו ופרשיו נמי לא, לא צריכא לאפושי. וה' אמר לכם והיכן אמר כי כאשר ראיתם את מצרים לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם (כתוב ברמז ר"ז וברמז רל"ג). תנו רבנן מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו, מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם, מי שלא ראה בית המקדש בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם, אמר אביי ואיתימא רב חסדא זה בנין של הורדוס. תניא אמר ר' יהודה מי שלא ראה דיופלוסטין של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל (מעולם), אמרו כמין בסילקי גדולה היתה סטיו לפנים מסטיו פעמים שהיו שם ששים רבוא על ששים רבוא כפלים כיוצאי מצרים, והיו שם שבעים ואחד קתדראות של זהב כנגד שבעים ואחד זקנים, וכל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים (וחמשה דינרי זהב) [ואחד ככרי זהב] ובימה של עץ באמצעיתה וחזן הכנסת עומד עליה והסודר בידו, וכיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודר וכל העם עונין אמן, ולא היו יושבין מעורבבים אלא זהבין בפניו עצמן וכספין בפני עצמן [ונפחין בפני עצמן] וטרסיים בפני עצמן וגרדיים בפני עצמן, וכשעני נכנס לשם היה מכיר בעלי אומנותו ונפנה לשם, ומשם היה פרנסתו, וכולהו קטלינהו אלכסנדרוס מוקדון, ומאי טעמא איענוש משום דעברי אהאי קרא לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד ואינהו הדור. אתא אשכחינהו דהוו קרו ישא ה' עליך גוי מרחוק כאשר ידאה הנשר, אמר מכדי ההוא גברא דבעא למיתי בעשרה יומי דליא זיקא ואתא ספינתיה בחמשה יומי קם עלייהו וקטלינהו: