Quotation_auto zu Dewarim 18:7

לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי. מכלל שנאמר ושרת בשם ה' אלקיו אין לי אלא תמימין, בעלי מומין מנין, תלמוד לומר כל שבט לוי. חלק זו בזה. ונחלה זו נחלת הארץ. אשי ה' אלו קדשי מקדש, קדשי הגבול מנין, [תלמוד לומר] ונחלתו יאכלון. ונחלתו זו נחלת שלשה. לא יהיה לו בקרב אחיו זו נחלת חמשה. ה' הוא נחלתו כאשר דבר לו להגיד מה גרם:

ונגשו הכהנים בני לוי, מכלל שנאמר ושרת בשם ה' אלקיו אין לי אלא תמימין, בעלי מומין מנין, תלמוד לומר בני לוי. כי בם בחר ה' אלקיך וגו' מגיד שברכת כהנים כשרה בבעלי מומין. לשרתו ולברך וגו' מקיש ברכה לשירות מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה. כל הכשר לדון כשר להעיד, לאתויי [מאי, לאתויי] סומא באחת מעיניו דתניא היה רבי מאיר אומר מה תלמוד לומר על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע וכי מה ענין ריבים אצל נגעים, מקיש (דינים) [ריבים] לנגעים, מה נגעים ביום דכתיב וביום הראות בו אף ריבים ביום, ומה נגעים שלא בסומא דכתיב לכל מראה עיני הכהן אף ריבים שלא בסומא, ומקיש נגעים לריבים מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים. אי מה ריבים בשלשה אף נגעים בשלשה ודין הוא ממונו בג' גופו לא כל שכן, תלמוד לומר והובא אל אהרן הכהן הא למדת [שאפילו] כהן אחד רואה את הנגעים, ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח דריבים אפי' בסומין (כתוב ברמז תקנ"א). אמר ליה רב פפא לאביי לרבי מאיר דאמר החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו ואמר רבי מאיר החשוד על דבר אחד חשוד לכל התורה כולה, כהנים ה"נ דלא דייני דינא, וכי תימא ה"נ והכתיב ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, אימור דאמר רבי מאיר לחששא לאחזוקינהו מי אמר. וכל זקני העיר ההיא ואפילו הן מאה, לפי שאמרנו להלן ג' וה' יכול אף כאן כן, תלמוד לומר וכל זקני העיר ההיא אפילו הן ק'. ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל על מקום עריפתה של עגלה, יכול יעלו מן הנחל ויאמרו תלמוד לומר בנחל שתהא ענייתן ואמירתן בנחל. הערופה (כתוב ברמז תפ"ד). מנא הא מלתא דאמרי רבנן זיל בתר רובא, אמר רב ששת בריה דרב אידי אתיא מעגלה ערופה דאמר רחמנא הערופה כשהיא שלמה תיהוי, וליחוש דילמא טרפה היא, אלא לאו משום דאמרי' זיל בתר רובא, וכי תימא מאי נפקא מינה האמרי דבי רבי ינאי כפרה כתיב בה כקדשים. אמר ריב"ל אין עגלה ערופה באה אלא בשביל צרי עין, שנאמר וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה, וכי על לבנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם אלא לא בא לידינו ופטרנוהו [ולא ראינוהו והנחנוהו, לא בא לידינו ופטרנוהו] בלא מזונות, ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה. עגלה ערופה בלשון הקודש שנאמר וענו ואמרו ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש. זקני אותה העיר רוחצין את ידיהן על מקום עריפתה של עגלה ואומרים ידינו לא שפכו, וכי עלתה על דעתך שזקני ב"ד וכו' (כדלעיל). אמר ר' מאיר כופין ללויה. הכהנים אומרים כפר לעמך ישראל אשר פדית, לא היה צריך לומר ונכפר להם הדם אלא רוח הקדש מבשרתן אימתי שתעשו ככה מתכפר לכם הדם: