Quotation_auto zu Dewarim 20:1

וסמך לכאן כי תצא למלחמה על אויביך. לרמוז שאם יעשו משפט וצדק לבער הרע מקרבם ולהרוג הרוצח ועד השקר. שהשם יתן אויביהם בידם ויעזרם לנצח המלחמות. כמו שעזרם במצרים דכתיב ה' ילחם לכם. ולכן הזכיר בכאן המעלך מארץ מצרים. ולהורות שזאת המלחמה לא היו נוצחים אותה בחיל ובכח. כי אם ברוח ה' ובזכות הצדיקים. לזה אמר ונגש הכהן ודבר אל העם. כי בזכותו ינצלו אם ישמעו לדבריו. וזהו שאמרו אפילו אין בכם זכות אחר אלא זכות שמע ישראל שהיא ק"ש די. כי אחר שאתם אומרים ה' אלהינו ה' אחד. שבזה אתם מודים שלו היכולת הגמור. לפי שהוא אחד ואין מי שימחה בידו. וא"כ מיד תכירו כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם. ולא בחיל ולא בכח ולא בסוס ורכב. ואם תעשו המלחמה כי לה' הישועה. וזהו להושיע אתכם. ואמר אתם קרבים היום למלחמה אל ירך לבבכם. לחזק לבם כי אולי יאמרו ישראל שאויביהם ינצחו המלחמה בהכרח. לפי שיש להם כל הדברים הצריכין למלחמה והוא שאויביהם היו מלומדים במלחמה. ועוד שיש להם סוס ורכב שבהם עושים המלחמה. ועוד שהם רבים כחול אשר על שפת הים. ועוד שהם עצומים וגבורים אוכלי בשר החזיר. והנה ישראל הם משוללים מאלו הד' דברים. כי הם לא נסו ללכת במלחמה. ואין להם סוס ורכב. כי התורה הזהירה המלך ולא ירבה לו סוסים. וכן הם מעטים כאומרו כי אתם המעט מכל העמים. וכן הם חלושים מצד התורה והמצות שמתשת כחה של אדם. ומצד המאכלים הדקים. לפי שהם ממלכת כהנים וגוי קדוש פרושים מהמאכלות האסורות. מגודלים בנעוריהם בהיכלי המלכים. וכל אלו סבות להיות מנוצחים. ולזה התחילה הפרשה ורמזה אלה הארבעה דברים שהם סבת רכות הלבב. כנגד האחד אמר כי תצא למלחמה על אויביך. שזה רמז שהם אויבים ואכזרים מלומדים במלחמה מגודלים ברציחה והריגה. כנגד הב' אמר וראית סוס ורכב. וכנגד הג' שהיא ריבוי העם אמר עם רב. וכנגד הד' שהיא הגבורה אמר ממך. כמו שאמר במקום אחר להוריש גוים גדולים ועצומים ממך. וזהו עם רב ממך. וכן לשון רב נופל על גדול. כמו על כל רב ביתו. ולפי שכל אלו סבת המורא. אמר לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך ולו הישועה. לפי שהוא מלומד במלחמות ונוצח אותם כאומרו ה' איש מלחמה. ולו סוס ורכב. כאומרו כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. ולו עם רב וצבא גדול כאומרו רבים אשר אתנו. ולו הגבורה כאומרו האל הגדול הגבור והנורא. וכל אלו הדברים איני צריך להביא ראיה עליהם כי בעיניך ראית אותם במצרים. וזה שאמר המעלך מארץ מצרים. ואמר ונגש הכהן ודבר אל העם. כדי להוציא מלבם אלו הד' ספיקות. וזה שאמר אתם קרבים היום למלחמה. כי למה הוצרך לומר שהיו קרבים היום למלחמה על אויביכם כי ידוע הוא. אבל רמז להם שסבת מוראם ופחיזותם הוא. לפי שהם קרבים היום מחדש למלחמה ולא נסו ללכת בה. כמו אויביהם שהיו מלומדים במלחמה כל ימיהם. ולזה חזק לבם ואמר אל ירך לבבכם וגו'. ארבעה דברים של חיזוק כנגד הארבעה דברים הנזכרים. וכנגד הראשונה אמר אל ירך לבבכם. לפי שמעולם לא ראיתם כובד מלחמה וקשת דרוכה וחרב שלופה. ואתם כמו העבדים שיש להם רכות הלבב. ולכן אמר אל ירך לבבכם. וכנגד השני אמר אל תיראו. לפי שאין לכם סוס ורכב להלחם. וכנגד הג' אמר אל תחפזו. לפי שאתם המעט מכל העמים. וכנגד הד' אמר ואל תערצו. לפי שאתם חלשים ושבורים והם גבורים. וכמו שאמר ישעיהו ואל מוראו לא תיראו ולא תערצו את ה' צבאות אותו תקדישו והוא מוראכם והוא מעריצכם. וכן אמר בכאן כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם. ולא תיראו מאלו הארבעה דברים. לפי שהוא מלומד במלחמות והוא ילחם לכם. וזהו להלחם לכם עם אויביכם. וכנגד ריבוי העם אמר כי ה' אלהיכם. והוא בעל ההויות והצבאות מעלה ומטה. וכנגד סוס ורכב אמר ההולך עמכם ואינכם צריכים סוס ורכב. וכנגד הד' שהוא הגבורה אמר להושיע אתכם בגבורתו וידו החזקה:

ואמר כי ימצא חלל באדמה. שזה רמז על יצר הרע שאחר שהסירו ממנו התאוות הוא חלל רשע. ולכן אמר דוד אחר שכבש יצר הרע ומנע ממנו התאוות. לבי חלל בקרבי. כאומרו לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. וכתבו בזוהר כי הוא כמו נבוב לוחות שתרגומו חליל לוחין. וכך היה לבו חלול ונבוב. כי בלב יש בו שלשה חדרים שנים מלאים מרוח ואחד מדם. שמשם התאוות באות וגוברות. והוא התענה בכל מיני סיגופים עד שלא נשאר באותו חדר דם. ונשאר חלול וריק מן הדם ומן התאוות. ולכן אמר בכאן אחר שאמר עד רדתה. שזה רמז על הוידוי ועל הכבוש עד שהוא כמת. כי ימצא חלל באדמה. ולפי שכבר אמרו מאשר חטא על הנפש על שצער עצמו מן היין צריך כפרה. כ"ש זה שציער עצמו מכל דבר שצריך כפרה. ולזה אמר ויצאו זקניך ולקחו עגלת בקר אשר לא עובד בה ובנחל איתן אשר לא יעבד בו. הפך כמה שעשו למעלה שעבדו בו בכל מיני עוני. וערפו שם את העגלה. כי זה רמז על האכזריות שאין ראוי לנהוג כזה במין האדם אלא במין הבהמה. באופן שזהו כמו קרבן כפרה על האכזריות הנזכר. ולכן אמר כפר לעמך ישראל. ואולי רמז כי ימצא חלל באדמה. כי לפי שלא כבשו היצר הרע כראוי. גבר על האדם עד שפתה אותן לשפוך דמים ולעבור על לא תרצח. וזהו כי ימצא חלל באדמה לא נודע מי הכהו. כי עד כאן כבר שעבדנו וכבשנו היצר הרע בכל מיני רדוי ומכות היד. כאומרו עד רדתה. ועכשיו ראינו מחדש חלל באדמה. בסבת תגבורת יצר הרע. באופן שלא נודע מי הכהו. ולכן אמר ויצאו זקניך. כי זה דבר ראוי לזקנים ולעצתם. אחר שרעה זה מבקש. ולכן ראוי לזקנים להוכיחם ולהישירם בדרך הישרה ובמדות הטובות. וזהו ומדדו את הערים. ואחר שיראו איזו עיר קרובה אל החלל. בסבת שהם נשמעים ליצר הרע. ולקחו עגלת בקר וערפו שם. באופן שתהיה כפרה עליהם. וזהו כפר לעמך ישראל. ולפי שבהריגת זה האיש נראה שנתגבר יצר הרע. לכן סמך מיד ואמר כי תצא למלחמה על אויביך. כי עתה צריך שתעשה מלחמה מחדש עם זה האויב הוא יצר הרע:

וכל אלו הדברים היה אומר להם הכהן שהוא קדוש ה'. וראוי היה שיאמר להם דברים קדושים שיבטחו בה' אלהיהם. ולא בסוס ורכב ועם רב ועצום. ואע"פ כי סוס מוכן למלחמה. לה' הישועה. ולא בחיל עם רב ולא בכח גבורה ויד חזקה. אבל השוטרים לא היו אומרים להם אלו דברים גופניים מענייני העוה"ז כאומרו גם את העולם נתן בלבם והוא חמדת הבתים והכרמים והנשים. אשר אחר אלו השלשה דברים ימשכו כלל העם. ולזה אמר ודברו השוטרים אל העם. שזה כלל העם הנגררים אחר התאוות. ואלו הדברים היו ראוים שיאמר השוטר ולא הכהן. ולכן לא אמר בכאן שמע ישראל. כמו שאמר למעלה. אלא אל העם ההולכים אחרי הבלי העולם. ולפי שלבם טרוד באלו השלשה דברים. והמלחמה צריכה לב פנוי. לזה היו אומרים מי האיש הירא מי האיש אשר בנה בית חדש ומי האיש אשר נטע כרם ומי האיש אשר ארש אשה ילך וישוב. אחר שהוא טרוד בעסקיו ודואג עליהם. ולבו עצב עליהם כאלו היו קניינים אמיתיים. ולכן ישוב פן ימות. כי כדאי הוא שימות. אחר שלבו הומה אחר הבלי העולם ככלבים עזי נפש אשר לא ידעו שבעה. ואינו זוכר ענייני הנפש: