Quotation_auto zu Dewarim 20:10

וע"ד הפשט אמר כי ימצא חלל באדמה. לפי שלמעלה אמר כי תצא למלחמה. וכן כי תקרב אל עיר להלחם. וידוע כי במלחמות נופלים האנשים ונהרגים. כאומרו או במלחמה ירד ונספה. ואולי היה איש שונא לרעהו וארב לו. וקם עליו והכהו באותו זמן. בענין שלא יחשדוהו ויאמרו כי מחמת המלחמה נהרג. וזהו לא נודע מי הכהו. ולדעת מי הכהו צוה שיצאו הזקנים ומדדו את הערים. באופן שבזה יתפרסם הדבר ויתברר על ידי עדים או אמתלאות. וצוה שזקני העיר הקרובה אל החלל יקחו עגלת בקר. כי אחר שנמצא זה ההרוג בגבוליהם. עון אשר חטא היה בהם. וכמו שאמרו ברבי יהושע בן לוי דלא אשתעי אליהו בהדיה לפי שנמצא אדם אחד הרוג בגבולו. והטעם בזה כמו שהעלו בגמרא לפי שלא הניחוהו לעשות פירות. ואלו הפירות לא תחשוב שהוא נאמר על הבנים. אלא שלא הניחוהו לעשות מצות שיש בהן פירות. כאומרם בפ"ק דקידושין הזכות יש לה קרן ויש לה פירות. שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. ועבירה יש לה קרן ואין לה פירות. שנאמר אוי לרשע רע. אלא מה אני מקיים ויאכלו מפרי דרכם. עבירה שעושה פירות יש לה פירות. ושאין עושה פירות אין לה פירות. וכבר כתבתי למעלה כי האדם עץ השדה ודומה לאילן. ומצות התורה הם פירותיו. והאדם המקיים המצוה דומה לאילן שפירותיו מרובים וטובים. כאומרו כי אם בתורת ה' חפצו. והיה כעץ שתול. ואם ח"ו האדם אינו עוסק בתורה ומצות דומה לאילן סרק שאינו עושה פירות. שפירותיו של אדם אינן אלא התורה והמצות. דגרסינן בסוטה ריש פרק עגלה תניא אמר רבי יוחנן בן שאול. מפני מה אמרה תורה הבא עגלה בנחל. אמר הקב"ה מי שלא עשתה פירות תערף במקום שאינו עושה פירות. ותכפר על מי שלא הניחוהו לעשות פירות. אילימא אפריה ורביה. אזקן ואסריס ה"נ דלא עריפנא. אלא אמצות ע"כ. הרי לך מפורש שהפירות לא נאמר על הבנים. אלא על המצות שיש להם פירות כמו שפירשתי. לפי שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. כאומרו אלה תולדות נח נח איש צדיק. ואחר שזה האיש הרגוהו קודם זמנו ולא הניחוהו לעשות מצות ומעשים טובים. צריך כפרה בזאת העגלה ובנחל איתן. בענין שרבים יבקשו רחמים עליו. לפי שישאלו מה טעם זאת העגלה ומה טעם עריפתה בנחל איתן. וישיבו להם ויאמרו לפי שזה האיש מת קודם זמנו. ולא הניחוהו לעשות פירות ומצוה להשלים נפשו. ובזה יכמרו רחמים עליהם ויבקשו עליו רחמים. וזה כעין שאמרו אילן שמשיר פירותיו טוענו באבנים וסוקרו בסיקרא בשלמא טוענו אבנים כי היכי דליכחיש חיליה. אלא סוקרו בסיקרא למה. והעלו הטעם כדי שיראוהו ויבקשו עליו רחמים. ולכן נעשה זה הדבר ע"י הזקנים וכך הכהנים. כאומרו ונגשו הכהנים בני לוי. באופן שהזקנים והכהנים יבקשו רחמים עליו. ולכן היו אומרים כפר לעמך ישראל אשר פדית וגו' דרך תפלה:

ולפי מה שאמרנו למעלה. כי כשאמר כי תצא למלחמה על אויביך. הוא רמז על מלחמת יצר הרע. יאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה. על האדם שנקרא עיר קטנה. ובכאן נתן סדר על מלחמת יצר הרע. שאין ראוי לעשות מלחמה עצומה עמו ולעוקרו ולהשחיתו מכל וכל. אחר שהוא ראוי לקיום המין. ובסבתו גם את העולם נתן בלבם. שאלמלא כן לא היה אדם מתאוה לבנים ולא לבנות בית וליטע כרם. ולכן אמר וקראת אליה לשלום. כמו שאנו חייבים לתת שלום לשמאל תחלה אחר תפלתינו. בענין שיהיה כבוש יצר הרע תחת יצר הטוב. ולא יהיה גדול הבית. כמו שאמרו על פסוק ויבא הלך לאיש העשיר וכו'. ולכן אם שלום תענך והיה כל העם הנמצא בה. שזה רמז לכחותיו יהיו לך למס ועבדוך. אבל אם לא תשלים עמך בהתחלה. לסוף ועשתה עמך מלחמה. ולכן וצרת עליה להרעיבה ולהצמיאה. ונתנה ה' אלהיך בידיך והכית את כל זכורה ולשבר ולהחליש כח הזכר הגובר עליך. אבל הנשים והטף שהם חלשים מצד עצמם. ראוי לך להחיותם ולספק להם מזונות. מעט צרי לשמירת הבריאות ומעט דבש ללקיחת תענוג ואת היותר תחרים. וזהו כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה. לפי שכבר נתגבר ונעשה אדון הבית. ואז אתה צריך להלחם עליו ולכבשו. בענין שיהיה כבוש תחת ידיך. אבל עכ"ז לא תשחית את עצה מכל וכל. כי ממנו תאכל והוא נותן תאות המאכל. וכ"ש שאותו לא תכרות. אחר שממנו קיום העולם. כאומרו מאד זה יצר הרע. ואמר כי האדם עץ השדה. לרמוז שחיי האדם תלויים בפירות ובענייני המאכל. והם סבה להחזיק האדם לעבוד עבודת השם. רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא. ואין בו תועלת לקיום האדם אלא לילך אחר התאוות. אותו תשחית וכרת מכל וכל. ובנית מצור על העיר. בתעניות ובמלקיות ובכל מיני סיגופים. עד רדתה. באופן שתהיה כבושה תחת ידיך:

וישם לך שלום. שלום בכניסתך, שלום ביציאתך, שלום עם כל אדם. שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל כתיב אשר לא ישא פנים וכתיב ישא ה' פניו אליך, נטפל לה רבי יוסי הכהן, אמר לה אמשול לך משל, למה הדבר דומה לאדם שנושה בחברו מנה וקבע לו זמן לפני המלך ונשבע לו בחיי המלך, הגיע זמן ולא נתן לו כלום, בא לפייס את המלך ואמר לו עלבוני מחול לך לך ופייס את חברך, הכא נמי כאן בעבירות שבין אדם לחברו כאן בעבירות שבין אדם למקום, עד שבא רבי עקיבא ולמד, כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. רבי (חנניה) [חנינא] סגן הכהנים אומר וישם לך שלום בביתך. רבי נתן אומר זה שלום מלכות בית דוד שנאמר למרבה המשרה ולשלום אין קץ. (רבי אומר) [ד"א] זה שלום תורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. גדול השלום ששינה [הקב"ה] במעשה שרה שנא' ואני זקנתי. גדול השלום ששינה הקבה" מפני השלום. גדול השלום ששם שנכתב בקדושה אמר המקום ימחה על המים בשביל שלום, להטיל שלום בין איש לאשתו. ר' אליעזר [בנו של רבי אלעזר] הקפר אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדין ע"ז ושלום ביניהן, כביכול אמר הקב"ה אין השטן נוגע בהן שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה נאמר בהן חלק לבם עתה יאשמו יערוף מזבחותם ישדד מצבותם, הא גדול השלום ושנואה המחלוקת. גדול השלום שאפילו בשעת מלחמה צריכין שלום, שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה (לתפשה) וקראת אליה לשלום, וכתיב ואשלח מלאכים וגו', וכתיב ויאמר מלך בני עמון אל מלאכי יפתח וגו' ועתה השיבה אתהן בשלום. גדול השלום שאפילו מתים צריכין שלום, שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה, ואומר בשלום תמות ובמשרפו אבותיך וגו'. גדול השלום שניתן לעושי תשובה שנאמר בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו. גדול השלום שניתן בחלקן של צדיקים שנאמר יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו. גדול השלום שלא ניתן בחלקן של רשעים שנאמר אין שלום אמר ה' לרשעים. גדול השלום שניתן לא הבי תורה שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך גדול השלום שניתן לענוים שאמר וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. [גדול השלום שניתן לעושי צדקה והיה מעשה הצדקה שלום]. גדול השלום ששמו של הקב"ה קרוי שלום, שנאמר ויקרא לו ה' שלום. רבי (חנניה) [חנינא] סגן הכהנים אומר גדול השלום ששקול נגד כל מעשה בראשית שנאמר יוצר אור ובורא חשך עושה שלום. גדול השלום שהרי עליונים צריכין שלום שנאמר עושה שלום במרומיו, והלא דברים ק"ו ומה אם במקום שאין איבה ושנאה ובעלי דבבא צריכין שלום, ק"ו למקום שיש בו כל המדות הללו. גדול השלום שניתן לצדקים שבשעה שהן נפטרין מן העולם שלש כתות של מלאכי שלום מקדימין אותן, הראשונה אומרת יביא שלום, השניה אומרת ינוחו על משכבותם, והשלישית אומרת הולך נכחו, ולא דין לצדיקים [אלא] שמיתתן ביד כבוד שנא' והלך לפניך צדקך כבוד ה', יאספך, ולא עוד אלא שהן מקלסים לפניהם ואומרים יביוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו. גדול השלום שהוא נמנע מן הרשעים, שבשעה שהן מתים שלש כתות של מלאכי חבלה מקדימין אותן, הראשונה אומרת אין שלום, השניה אומרת מר ה' לרשעים השלישית אומרת למעצבה תשכבון, ולא דיין לרשעים [אלא] שמיתתן ביד מחבלים שנא' ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים, הדפוהו מאור אל חשך ומתבל ינדוהו, יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה, ולא עוד אלא שהם מתקנטרין לפניהם, ואומר אין שלום אמר ה' למעצבה תשכבון.