Quotation_auto zu Dewarim 21:13

כי תצא. לפי שאמר למעלה ואתה תבער הדם הנקי וכו'. סמך מיד כי תצא למלחמה וגו'. לרמוז אל מה שאמר עשיתי משפט וצדק וגו'. וכן בכאן אם תבער דם הנקי ותנקום נקם ההרוגים. אתה מובטח שיתן ה' את אויביך נגפים לפניך. ואמר וראית בשביה אשת יפת תואר וגו'. להורות על מה שאמרו ליבא ועינא תרי סרסורי עבירה נינהו. כי מצד הראייה חשקה לבו בה. וזהו וראית בשביה שתחמוד יופיה בלבבך. כמו שאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם. ואמר והבאתה אל תוך ביתך. להורות שכלי המעשה גומרים. ועם כל זה צריך שתעשה דברים רבים קודם שתבעלנה. האחד והבאתה אל תוך ביתך. לפי שבנות הגוים הם מופקרות והם פרוצות בעריות ואין להם בושת פנים ומצחיהם נחושה והולכות בשוקים וברחובות. ואצל כל פנה יארובו לצוד נפשות נקיים ולדבר עם האנשים. לזה אמר והבאתה אל תוך ביתך. שלא תהיה יצאנית אלא סוגרת ומסוגרת. כמו שאמר כל כבודה בת מלך פנימה. ולא תהיה דברנית. והשני וגלחה את ראשה. לפי שבנות הגוים מתקשטות בפנים צהובות ובשער מגולה וסורקות שערן במסרק ומחלקים אותו לשנים ומשימים אותו על הצדעים. וכן קולעות שערן מעשה קליעה לעלות ולראות לפני האנשים. כנגד זה אמר בכאן וגלחה את ראשה. באופן שלא ישאר לה שער וקליעה ותדע דרכי הצניעות. כי אפילו גילוי הראש גנאי לבנות ישראל כאומרו בסוטה ופרע את ראשה. והשלישי ועשתה את צפרניה. לפי שבנות הגוים מתקנים צפרניהם של יד ורגל וצובעים אותן במין צבע כמנהג הישמעאלים. בענין שיהיו בידיהם שינוי ויסתכלו בהם ויקחו ידיהם וימשמשו בהם עד שנדלק בהם אש של גהינם ושל יצר הרע כאומרם אץ ברגלים חוטא. לזה אמר ועשתה את צפרניה. שתגדלם בלי תיקון ובלי צבע. והרביעי והסירה את שמלת שביה מעליה. לפי שבנות הערביים מתקנות עצמן בבגדי משי וארגמן שש ורקמה לפתות ולהסית האנשים בהם. וכאומרו ובדם ענבים סותה. לזה אמר והסירה את שמלת שביה הנאים ותלבש בגדים אחרים מבלויי סחבות. ובזה לא תקבל בושת אחר שאינה צריכה לצאת חוצה והיא יושבת מסוגרת בבית. וזהו וישבה בביתך אחר שאמר למעלה והבאתה אל תוך ביתך. והוא הדין ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים. לפי שבנות הערביים רגילות בשחוק וקלות ראש שהוא סימן לערוה. לזה אמר שצריכה לבכות ולהצטער על אביה ועל אמה. להוציאה מן הקצה אל הקצה ולהדריכה בדרכי הצניעות בכל אלו הדברים. ואחר כל אלו הדברים תבא אליה ובעלתה שהיא דבר ששית. לקיים מה שנאמר שש הנה שנא ה' ושבע תועבות לבו. והיתה לך לאשה. ולפי ששש הנה שנא ה'. אמר מיד והיה אם לא חפצת בה. וכן סמך מיד כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה. כאומרו הלא משנאיך ה' אשנא:

וישמע משה את קול העם בוכה למשפחותיו. רמז בזה על תלונתם ועל עצבונם ובכיתם שהיתה בלי סבה. כמי שבוכה על אחד ממשפחתו שמת היום אלף שנים. כמו שאמר ביפת תואר ובכתה את אביה ואת אמה. וכן בכאן לא היה להם סבה לבכות. אלא שהיו בוכים על משפחותיהם. ולכן ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע. כי אולי חשב משה כי הם היו עצבים ובוכים על הנהגתו שלא היתה כהוגן והיו רוצים מנהיגים אחרים. ולזה אמר למה הרעות לעבדך וגו'. האנכי הריתי. הרמז בזה כי הסובל טורח אחר עליו הוא בשביל שני דברים. האחד כי טבע האדם לאהוב את בנו ולסבול טרחו. אחר שהוא בנו ועמל בו וגדלהו. והשני כי האדם יסבול טורח אחר בעבור התועלת הנמשך ממנו. וכנגד הראשונה אמר האנכי הריתי את כל העם הזה. והלא אין אני אביהם שאסבול כל זה הטורח בשבילם. וא"ת ואע"פ שאיני אביהם ימשך לי תועלת מהם כמו שימשך לאומן מן היונה. אינו כן כי אין לי תועלת מהם ויודע אני שלא אכנס לארץ אע"פ שאסבול טרחם וז"ש אם אנכי ילידתיהו כמו יולדו על ברכי יוסף. כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעת לאבותיו. לכן לא אוכל אנכי לבדי וגו'. וראוי לך לתת לי מסייע ולא אראה ברעתי. אחר אשר הם מרננים על הנהגתי. ובזוהר אמרו כי משה חרה לו על בקשת הבשר. לפי שבזה נתנו לו פגם גדול. לפי שכבר אמר כי ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל בזכות ג' אחים. המן בזכות משה דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ושם מקום משה. וענני כבוד בזכות אהרן דכתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן וכדר' אבהו וכו'. והבאר בזכות מרים דכתיב ותמת שם מרים ותקבר שם ולא היה מים לעדה. ולכן כשראה משה שישראל שאלו בשר. חרה לו מאד ואמר א"כ מקומי פגום ומקום אהרן פגום ומקום נחשון בן עמינדב פגום. ולכן אמר למה הרעות לעבדך. וכן אמר אם ככה את עושה לי. שאתה עושה ממני נקבה. ואני יורד ממקומי. הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי. ודאי ולא ברעתם. כמו שאמרו תיקון סופרים הוא זה. כי זה היה רעתו וחסרונו ושם האריכו. ואמרו עוד כי לפי שאמר בכאן הרגני נא הרוג נגזרה עליו מיתה. ועל זה אמר אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי. שחוטף הדברים. ועל זה אמרו תלת אינון דגרמין בישין לגרמיהו. האחד מי שזורק פירורי לחם שרודף עניות אחריו. והשני מי שמקלל עצמו. לפי שמדת הדין עומד עליו וחוטף הדבר מפיו ועולה ומשטין. ולכן במשה אע"פ שאמר מחני נא לא חששו לו. אבל עכשיו שאמר הרגני נא הרוג מצד הכעס וטורח ישראל. חטפו הדבר מפיו ונגזרה עליו גזירה. והשלישי מי שמדליק נר במוצאי שבת קודם שיאמרו העם סדר קדושה. לפיכך אנו אומרים ויהי נועם בשיר ובנעימה להגין עלינו מכל מיני מדות הדין ופחד לילה. שנפטרים אז משלשלאותיהם להזיק העולם. וכל מתי גהינם יוצאין לקראתו ושורפים אותו באש ואומרים כאשר עשה כן יעשה לו:

ואולי רמז כל זה להורות לנו סדרי הגיורת המוזכר ברות המואביה. ולזה אמר והבאתה אל תוך ביתך. לומר לה קלות וחמורות כמוזכר בדבריהם. וגלחה את ראשה כמו שעושים לנדה בשעת טבילתה. וכן בכאן כשמטבילין אותה היו מגלחין ראשה בענין שלא יהיה בשערה דבר חוצץ. וכן ועשתה את צפרניה. בענין שלא יהיה בהן דבר חוצץ כמו בצק שתחת הצפורן. כמו שעושה האשה שטובלת מטומאתה והסירה את שמלת שביה. לפי שבגדיה טמאים כטומאת הנדה. וצריכה להחליף בגדיה. כמו הנדה שלובשת חלוקה ומחלפת בגדיה ומכבסת אותם קודם טבילה. וישבה בביתך כאומרו תשב על דמי טהרה. ובכתה את אביה ואת אמה. שתכפור בע"ז שנקראת אב ואם. כאומרו אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני. כי צריכה לכפור בע"ז קודם שתכנס לברית התורה ולטבילה. וזהו שאמרה נעמי לכלותיה לכנה שובנה אשה לבית אמה. ר"ל לבית אלהיה כי אולי לא היו להן אבותם. וזהו שאמרה נעמי אח"כ לרות הנה שבה יבימתך אל עמה ואל אלהיה ולא אמרה לבית אמה. ואז קבלה רות כל התורה כמאמרם ז"ל באשר תליני אלין וגו' באשר תמותי אמות וגו'. ולכן אמר בכאן ובכתה את אביה ואת אמה. ואמר ירח ימים ולא חדש ימים. לרמוז שסופו לגרשה כאומרו ושלחתה לנפשה וכתיב ושלחה מביתו. ולכן אנו כותבים בגט לירח פלוני ולא לחודש פלוני. כמו שכתוב בכאן ירח ימים. ואסמכוה אקרא דכתיב גרש ירחים: