Quotation_auto zu Dewarim 21:18

לא יומת על פי עד אחד, אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מנין לעדות מיוחדת שהיא פסולה, דכתיב לא יומת על פי עד אחד, מאי עד אחד, אילימא עד אחד ממש מרישא שמעת מינה על פי שנים עדים, אלא מאי אחד, אחד אחד, תניא נמי הכי לא יומת על פי עד אחד להביא שנים שרואין אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה ואין רואין זה את זה שאין מצטרפין, ולא עוד אלא אפילו שנים בזה אחר זה מחלון אחד אין מצטרפין, א"ל רב פפא לאביי השתא ומה אחד מחלון זה [ואחד מחלון זה] דהאי חזי כולו מעשה לא מצטרפי, בזה אחר זה דהאי חזי פלגא דמעשה והאי חזי פלגא דמעשה מיבעי', א"ל לא נצרכא אלא לבועל את הערוה. אמר שמואל נקטעה יד העדים פטור, מאי טעמא דבעינן יד העדים תהיה בו בראשונה וליכא, אלא מעתה עדין גדמין דמעיקרא הכי נמי דפסילי, שאני התם דאמר קרא יד העדים שהיתה כבר. ומי בעינן קרא כדכתיב התניא מות יומת המכה רוצח הוא, אין לי אלא מיתה הכתובה בו וכו', שאני התם דכתיב מות יומת המכה, וליגמר מיניה, משום דהוי רוצח וגואל הדם שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין. [רוצח הא דאמרן, גואל הדם מאי היא] דתניא גואל הדם הוא ימית את הרוצח, מצוה בגואל הדם, ומנין שאם אין לו גואל הדם שבית דין מעמידין לו גואל הדם, תלמוד לומר בפגעו בו מכל מקום. ומי לא בעינן קרא כדכתיב והתנן היה אחד מהם גדם או אלם וכו' אינו נעשה בן סורר ומורה, מאי לאו דבעינן קרא כדכתיב, שאני התם דכולו קרא יתירא הוא. תא שמע אין לה רחוב אין עושין עיר הנדחת וכו' (כדלעיל) ע"כ לא פליגי אלא דמר סבר רחוב דמעיקרא בעינן ומר סבר רחוב דהשתא דכולי עלמא בעו קרא כדכתיב. תנאי היא דתניא אין לו בהן יד וכו':

וכל העם ישמעו ויראו. תנו רבנן אין ממיתים אותו אלא בבית הדין הגדול שבירושלים, ומשמרין אותו עד הרגל וממיתין אותו שנאמר וכל (ישראל) [העם] ישמעו ויראו דברי רבי עקיבא. אמר ליה רבי יהודה וכי נאמר יראו וייראו והלא לא נאמר אלא ישמעו וייראו (אלא אין) [למה] מענין דינו של זה, אלא ממיתין אותו מיד וכותבין ושולחין בכל המקומות איש פלוני בן איש פלוני נתחייב מיתה בב"ד. תנו רבנן ד' צריכין הכרזה (מדיח) [המסית] ובן סורר ומורה וזקן ממרא ועדים זוממין, בכולהו כתיב וכל העם [וכל ישראל], ובעדים זוממין כתיב והנשארים דלא כ"ע חזו לסהדותייהו:

דבר אחר סורר על דברי אביו ומורה על דברי אמו, סורר על דרכי תורה ומורה על דברי הדיינים. אמר ר' יאשיה שלשה דברים סח לי זעירא (כתוב ברמז תתק"י). איננו שומע בקול אביו ובקול אמו יכול אפילו אמרו לו אביו ואמו להדליק את הנר ולא הדליק, תלמוד לומר איננו שומע איננו שומע לגזרה שוה מה איננו שומע האמור להלן סורר ומורה זולל וסובא, אף האמור כאן זולל וסובא, מה איננו שומע האמור להלן עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו וכו'. ויסרו אותו במכות. ולא ישמע אליהם מלמד שמלקין אותו בפני שלשה. גנב משל אביו ואכל ברשות אביו, משל אחרים ואכל ברשות אחרים משל אחרים ואכל ברשות אביו אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים. ר' יוסי בר' יהודה אומר עד (שיאכל) [שיגנוב] משל אביו ומשל אמו. גנב משל אביו ואכל ברשות אביו אע"ג דשכיח ליה בעית, מרשות אחרים ואכל ברשות אחרים אע"ג דלא בעית לא שכיח ליה, וכל שכן משל אחרים ואכל ברשות אביו דלא שכיח ליה ובעית, עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים דשכיח ליה ולא בעית. ר' יוסי בר' יהודה אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו, [אמו] מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה (מדמי) מסעודה המוכנת לאביו ולאמו. ואיבעית אימא דאקני לה אחר ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן. כתיב כי יזיד איש, מאימתי הוא נעשה איש משיזיד, מאימתי הוא מזיד, משיפשוט הכף בשל זרע מבפנים השחירה קדרה מבחוץ. כי יהיה לאיש בן ולא שיהיה הבן אב, מכיון שהוא ראוי לבוא אל האשה ולעברה הוה ליה אב ולא בן, אמר רבי יוסי כל אלין מלין לא מסתברא דילפא חילופין, תדע לך שהוא כן מי היה בדין שיהא חייב הבן או הבת הוי אומר הבת ופטרה הכתוב וחייב את הבן, מי היה בדין שיהא חייב הגדול או הקטן הוי אומר הגדול ופטרה התורה את הגדול וחייבה את הקטן, מי היה בדין שיהא חייב הגונב משל אחרים או הגונב משל אביו הוי אומר משל אחרים, ללמדך שכלם אינם אלא גזרת מלך. אכל בחבורת מצוה אכל בעיבור החודש אכל מעשר שני בירושלים אכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים, (אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא נפדו), אכל דבר שהוא מצוה ודבר שהוא עבירה, אכל כל מאכל ולא אכל בשר, שתה כל משקה ולא שתה יין אינו נעשה בן סורר ומורה [עד שיאכל בשר וישתה יין] שנאמר זולל וסובא. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו. בננו זה פרט לשברח ובא משהגדיל. דא בננו זה פרט לשמת אחד מהדיינים.