Quotation_auto zu Dewarim 27:7

רב הונא כי הוה מטי להאי קרא בכי יראה יראה עבד שרבו מצפה לו לראותו יתרחק ממנו שנאמר כי תבואו לראות פני וגו'. רב הונא כי הוה מטי להאי קרא בכי וזבחת שלמים ואכלת שם עבד שרבו מצפה לאכול על שלחנו יתרחק ממנו שנאמר למה לי רוב זבחיכם. תנו רבנן זכור להוציא את הנשים. זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס, כל זכורך לרבות את הקטנים. זכור להוציא את הנשים. והא למה לי קרא מכדי מצות עשה שהזמן גרמא הוא ונשים פטורות, אצטריך סלקא דעתך אמינא נילף ראיה ראיה מהקהל מה להלן נשים חייבות אף כאן נשים חייבות קא משמע לן. זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס בשלמא אנדרוגינוס אצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואית ליה צד זכרות ליחייב קא משמע לן דבריה בפני עצמה הוא. אלא טומטום ספיקא הוא אצטריך קרא למעוטי ספיקא אמר אביי כשביציו מבחוץ. כל זכורך לרבות את הקטנים. והא אנן תנן חוץ מחרש שוטה וקטן לא קשיא כאן בקטן שלא הגיע לחינוך כאן בקטן שהגיע לחינוך. קטן שהגיע לחינוך דרבנן הוא. אין הכי נמי וקרא אסמכתא בעלמא הוא. וקרא למאי אתא לכדאחרים דתניא המקמץ והמצרף את הנחשת והבורסקי פטורין מן הראיה משום שנאמר כל זכורך מי שיכול לעלות עם כל זכורך יצאו אלו שאינן יכולין לעלות עם כל זכורך. את פני האדון ה' מי שאין לו אלא אדון אחד יצא עבד שיש לו אדון אחר. והא למה לי קרא מכדי כל שהאשה חייבת בה העבד חייב בה דגמר לה מאשה. לא נצרכה אלא למי שחציו עבד וחציו בן חורין. דיקא נמי דקתני עבדים שאינן משוחררין [מאי שאינן משוחררים] אילימא שאינן משוחררין כלל ליתני עבדים סתמא אלא לאו שאינן משוחררין לגמרי ומאי נינהו מי שחציו עבד וחציו בן חורין. את פני האדון ה' אלקי ישראל למה נאמר והלא כבר נאמר אל פני האדון ה' ומה תלמוד לומר אלקי ישראל אלא על ישראל ייחד שמו ביותר. כיוצא בו שמע ישראל ה' אלקינו [ה' אחד] והלא כבר נאמר ה' אלקינו ומה תלמוד לומר ה' אחד אלא עלינו ליחד שמו ביותר. כיוצא בו כה אמר ה' אלקי ישראל (למה נאמר) והלא כבר נאמר אלקי כל בשר ומה תלמוד לומר אלקי ישראל אלא על ישראל ייחד שמו ביותר. כיוצא בו שמעה עמי ואדברה וגו' [אלקים אלקיך וגו'] אלקים אני לכל באי העולם אף על פי כן לא יחדתי שמי אלא על עמי ישראל:

ויביאנו אל המקום הזה. זה בית המקדש, או יכול זה א"י, כשהוא אומר ויתן לנו את הארץ הזאת הרי א"י אמורה ומה תלמוד לומר ויביאנו אל המקום הזה הרי זה בית המקדש. ויביאנו אל המקום בשכר ביאתנו אל המקום הזה נתן לנו את הארץ הזאת. ארץ זבת חלב ודבש נאמר כאן ארץ זבת חלב ודבש ונאמר להלן ארץ זבת חלב ודבש מה להלן ארץ חמשת עממין אף כאן ארץ חמשת עממין, מכאן היה רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר הירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש. ועתה מיד, הנה בשמחה, הבאתי משלי. את ראשית פרי האדמה מכאן אמרו יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאינה שביכרה וכו' (כדלעיל). אשר נתתה לי ה' מכאן אמרו האפוטרופין ועבד ושליח ואשה וטומטום ואנדרוגינוס מביאין ואין קורין שאין יכולין לומר אשר נתתה לי ה'. והנחתו לפני ה' אלקיך והשתחוית לפני ה' אלקיך מלמד שטעונה (הנפה) [הנחה] שני פעמים אחד בשעת קריאה ואחד בשעת השתחואה. ושמחת בכל מיני שמחות. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי בזכות שני דברים ישראל מתחטאין לפני המקום, בזכות שבת ובזכות מעשרות בזכות שבת שנאמר אם תשיב משבת רגליך, מה כתיב בתריה אז תתענג על ה' וגו', ובזכות מעשרות דכתיב ושמחת בכל הטוב. ושמחת בכל הטוב, אמר רב מתנה מנין לבכורים שטעונין שירה אתיא טוב טוב מהכא. איני והאמר רבי שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים, אם אנשים משמח אלקים במה משמח, מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין, משכחת לה כדתני רב יוסף פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה. הביא ענבים ודרכן מנין, תלמוד לומר תביא. נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת וגו' מה להלן שלמים אף כאן שלמים. נאמר כאן טוב ונאמר להלן יפה קול ומטיב נגן, בכל הטוב זה השירה. אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך מלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו וקורא. אתה והלוי והגר אשר בקרבך מכאן אמרו ישראל וממזרים (מותרין) [מתודין] אבל לא גרים ועבדים משוחררים שאין להן חלק בארץ: