Quotation_auto zu Dewarim 28:1
וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם וּנְתָ֨נְךָ֜ יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ עֶלְי֔וֹן עַ֖ל כָּל־גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃
Und es wird geschehen, wenn du fleißig auf die Stimme des HERRN, deines Gottes, hörst, alle seine Gebote zu befolgen, die ich dir heute gebiete, dass der HERR, dein Gott, dich hoch über alle Völker von setzen wird die Erde.
צרור המור על התורה
והנה כל אלו הארורים הוצרכו כנגד ישראל. לפי שראה השם רוע תכונתם ואיך הכעיסוהו במדבר. אע"פ שעשה השם עמהם טובות ונסים ונפלאות. וכשראה שהיו כפויי טובה ולא זכרו ראשונות. צוה שיכתבו התורה על האבנים להיות להם לאות ולמופת לעד לעולם. ולא יחשבו שהיא כתובה על נייר מחוק. ולפי שידע שלא יועיל להם. כתב להם כל אותם ארורים וחרמות ונדויים. בענין שיפחדו וייראו. כמו האיש שיש לו אשה רעה ועשה עמה טובות גדולות והזהירה והתרה בה בהתראות גדולות. והיא לא שמעה לדבריו. וכשראה שלא הועיל כל זה. החרימה בארורים ונדויים שלא תעשה כזה. וכשראה שלא הועיל כל זה. קללה והכה אותה במקל ורצועה כדי להחזירה למוטב. כן עשה השם עם כנסת ישראל שהיא אשת נעורים. שנתן לה מצות והזהירה והתרה בה בדברי התורה הכתובים על האבנים. וכשראה שלא הועיל זה החרימם בארורים ונדויים וזהו ארור האיש. וכשראה שלא הועיל זה. קללם והכה אותם במכות וייסורין של רעב וצמא וגלות. כמו שנזכר למטה בפרשת המוסר. ולכן אחר שכתב כל אלו הארורים. קודם שיאמר להם התוכחות וההכאות. התחיל לפייסם בדברים רכים בדברים של ניחומים. וזהו שסמך מיד והיה אם שמוע תשמע וגו' ובאו עליך כל הברכות האלה וגו'. כלומר לא תירא מאלו הארורים. כי אם תשמע בקולי אני אברכך בברכות רבות בעיר ובשדה. וכנגד אחד עשר ארורים אתן לך מאה ברכות בכל יום. לא עשיתי כן לכל גוי. וזהו ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ. למאה ברכות. כמו שאמר נאום הגבר הוקם על. ע"ל בגימטריא ק' הוו. ומלבד זה ובאו עליך כל הברכות האלה. ורמז ג"כ ונתנך ה' אלהיך עליון. על הנפשות בעוה"ב. כי בשכר המצות יירשו גן עדן. כאומרם שכר מצוה מצוה. וזה שאמר לשמור את כל מצותיו. ובזה ונתנך ה' עליון על הכל. וכמו שפירשתי למעלה בפסוק ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה. ומלבד כל זה תזכה ג"כ לטובות העוה"ז בדרך נס. כאומרו ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך וגו'. וכן יתן ה' את אויביך נגפים לפניך כי זה מטובות העוה"ז. כאומרו ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי. וכן יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. שזה רמז שהוא עצמו יביא הברכה עמו ויהיה ברכה. ואמר באסמיך כאומרם שאין ברכה שורה על שולחן ריקם. ורמז לו שבדבר מועט שיהיה לו על מה שתחול הברכה. השם יברכהו וירבהו. והעד על זה אליהו ואלישע.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
צרור המור על התורה
וכן כלול זה באומרו בברכות יקימך ה' לו לעם קדוש. כי כשתהיה בארץ יקימך השם לו לעם קדוש. וכשלא תהיה בארץ יקימך השם לו לעם טמא עובד עבודה זרה. וזהו ועבדתם שם אלהים אחרים. וכן ובגוים ההם לא תרגיע. הוא כלול באומרו וברכך בארץ. כי שם תרגיע ותהיה לך מנוחה וברכך. אבל חוצה לארץ לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך. ונתן ה' לך שם לב רגז כו' וכן ופחדת לילה ויומם וכן בערב תאמר. כל זה כלול באומרו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. כי כשתהיה טוב ושם ה' נקרא עליך אז ויראו ממך. ואם לאו יהיה להפך שאתה תהיה ירא מהם. ויהיה לך שם לב רגז ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך. אחר כי שם אל חי לא נקרא עליך. אין לך חיים אלא תלויים על צד הספק. באופן שבבקר תאמר מי יתן ערב וגו' והשיבך ה' מצרים באניות וגו'. הנה זאת הקללה האחרונה כלולה בברכה הראשונה שאמר ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ. שאם ישמע לקול השם יהיה עליון נורא ומלך גדול על כל הגוים. באופן שיעבדוהו עמים וישתחוו לו לאומים. ואם לא ישמע לקול ה'. יהיה תחתון לכל גויי הארץ. ויהיה עבד עולם משפחת עבדים דכתיב ביה ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. וכתיב ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען. ולכן אחר שלא רצו ישראל לעבוד את ה' שהוא עליון. ראוי שיהיו עבדים לעבדים שהם בני חם כוש ומצרים ופוט. בענין שישובו למצרי' באניות והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה. כי אחר שהם עבדים וממשפחת העבדים. איך יקנו עבדים לשמשם אחר שהם עבדים:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
מה אקב לא קבה אל. בשעה שהיו ראויין להתקלל לא נתקללו אלא בשעה שנכנס יעקב לקבל את הברכות דכתיב ואת עורות גדיי העזים וגו', אמר ליה אביו מי אתה, אמה ליה אנכי עשו בכורך, המוציא שקר מפיו אינו ראוי להתקלל ולא עוד אלא שנתברך שנאמר גם ברוך יהיה, והיאך אני מקללו היינו לא קבה אל. ד"א בנוהג שבעולם לגיון שמרד במלך יש לו חיים ואלו כפרו ומרדו בו ואמרו אלה אלקיך ישראל לא היו ראויין לכליה, אעפ"כ באותה שעה לא זז מחבתן אלא לוה עליהן ענני כבוד והמן והבאר, וכן הוא אומר אף כי עשו להם עגל מסכה וגו' ואתה ברחמיך הרבים לא (עשיתם כלה) [עזבתם במדבר] וגו' ומנך לא מנעת מפיהם והיאך אני יכול לקללם. בשעה שהיה מצוה אותם על הברכות ועל הקללות בברכות הוא מזכירן שנאמר אלה יעמדו לברך את העם, ובקללות לא היה (תובען) [מזכירן] שנאמר ואלה יעמדו על הקללה. ועוד כשהן חוטאין ואומר להביא עליהם קללה אינו כתיב שהוא מביאן. אלא בברכות הוא מברכן שכן הוא אומר והיה אם שמוע תשמע וגו' ונתנך ה' אלקיך עליון וגו' יצו ה' אתך את הברכה, ובקללות כתיב והיה אם לא תשמע וגו' ובאו עליך מעצמן הוי מה אקב לא קבה אל. אמר ליה הכתובים חולקין כבוד ליעקב ואני באתי לקללו, ראה מה כתיב אדם כי יקריב מכם, מכם אני מבקש קרבן ולא מאומות העולם. וכן כתיב אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם. (אשר תקראו אתם) וכן החדש הזה לכם, אבל לענין נגעים אדם כי יהיה בעור בשרו. אביהם כשבא לקנתרם לא קלל אלא אפס שנאמר ארור אפס כי עז וגו' מה כתיב בבטן עקב את אחיו, הרי הכתובים חלקו לו כבוד מה אקב לא קבה אל:
Ask RabbiBookmarkShareCopy