Quotation_auto zu Dewarim 29:9

אתם נצבים. לפי שאמר למעלה ושמרתם את דברי הברית הזאת. סמך מיד אתם נצבים היום כולכם וגו' לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו. בענין שלא יוכלו לומר שלא נמצאו כולם בעת כריתת הברית. ואמר לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם טפכם נשיכם. להורות כי לפני השם לא ניכר שוע לפני דל. ולזה אמר שכולם היו שוים לפני השם. הראשים והמכובדים והשוטרים וההדיוטים. ואפילו חוטבי עצים ושואבי מים. כי אולי הקטנים וההדיוטים הם הגדולים. והגדולים הם הקטנים. כאומרו קטון וגדול שם הוא. כלומר בעולם הנשמות נצבים הגדולים והקטנים לפני השם. כי בזה העולם אין אנו מכירים בהם. ולכן אמר בכאן אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם טפכם נשיכם מחוטב עציך עד שואב מימיך. כולם יש להם קיום והתיצבות בשוה. כי בענייני הנפש ראוי שיהיו כולם שוים. כאומרו העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. וכל זה לעברך בברית ה' אלהיך גדולים וקטנים. וענין זה הברית נראה שלא היה ברית חדש. שכבר כרת עמהם בצאתם ממצרים. אבל ענין זה הברית היה ברית הנזכר בפרשה שלמעלה בענין התוכחות. שאמר אלה דברי הברית שהם התוכחות והייסורים שכרת אתם בארץ מואב. וכן אחז"ל במסכת ברכות נאמרה ברית במלח ונאמרה ברית בייסורים. [כמו] שכתב בכאן אלה דברי הברית. ולפי שהייסורים הם מעמידים האדם. אמר אתם נצבים היום. ויש לכם מציאות וקיום. כמו שהמלח ממתקת הבשר ומעמידה. ולכן אל תפחדו ואל תיראו מדברי הברית הזאת ומהאלות הכתובות בו. וזהו לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו. כי כ"ז למען הקים אותך וגו'. ואמר ג"כ ואת האלה הזאת. שהם האלות והקללות הכתובות למעלה. ולפי שאולי יש בכם איש או אשה שכשישמע דברי האלה הזאת יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי. מאלה הקללות. לא יאבה ה' סלוח לו ורבצה בו כל האלה. הכתובה למעלה והבדילו ה' לרעה ככל אלות הברית. שהם הכתובות למעלה. וזהו ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה. ויתשם השם מעל אדמתם. כמו שאמר למעלה ונסחתם מעל האדמה וגו'. ונוכל לומר גם כן כי זה ברית חדש. כאומרו אשר ה' אלהיך כורת עמך היום. והוצרך בכאן ברית חדש. לפי שהברית הראשונה נכרת עם האבות שכבר מתו במדבר. ועכשיו הוצרך לכרות ברית חדש עם הבנים. ולהשביעם בשבועת האלה. כמו שאמר כאן לא יאבה ה' סלוח לו וגו' וכל הענין. וכל זה למען הקים אותך היום לו לעם קדוש. ולפי שאולי יאמרו ישראל כי בכל דור ודור היה צריך ברית חדש. אחר שלא הספיק הברית הראשונה. לזה אמר כי זה אינו כברית הראשונה. אלא עמהם ועם כל הבאים אחריהם. וזהו ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת. כי את אשר ישנו פה עמנו ואת אשר איננו פה עמנו היום. שזה רמז לדורות הבאים אחריהם כמאמרם ז"ל:

ואולי שלזה חזר משה לכרות ברית חדש עמהם. ואמר אתם נצבים היום כולכם לעברך בברית חדש. ולכן אחר שכולכם כאן. אמרו רצונכם בפירוש ולא תתביישו. לפי שאני ירא שיש בכם פורה ראש והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך. רוצה לומר במה שלבי רוצה לעשות. ואיני חושש לקבלת התורה שהיתה באונס. והם לא ענו לו דבר ושתיקה כהודאה דמיא. ולכן אמר להם יהושע אמרו בפירוש את מי אתם עובדים. כי יודע אני שתאמרו כי מפני כבודו של משה לא עניתם לו דבר. והם אמרו לא כי את ה' נעבוד. ולפי שאולי יאמרו כי מפני כבודו של יהושע לא גלו מחשבתם שנתביישו ממנו. לפי שהיה נכנס עמהם בכלי זיין. לומר לא תוכלו לעבוד את ה'. וכן אמר ואני וביתי נעבוד את ה'. לכן לא אמרו הדר קבלוה בימי יהושע. אלא הדר קבלוה בימי מרדכי ואסתר. דכתיב קיימו וקבלו היהודים מה שכבר קבלו. לפי ששם אין אונס וברצון נפשם בלי זכר אונס. קיימו עליהם ועל זרעם התורה כולה. ולכן אמר משה בכאן והתברך בלבבו לאמר. כלומר אני יודע שמפני כבודי לא תאמרו זה בפה. אבל בלבבכם תאמרו שלום יהיה לי. וזהו שורש פורה ראש ולענה:

כיוצא בו אתה אומר את הכבש אחד תעשה בבקר למה נאמר. והרי כבר נאמר וחיתו אין די עולה הא מה תלמוד לומר את הכבש אחד שתקבל שכר. כיוצא בו ועשו לי מקדש התקבל שכר. כבר שבתו תלמידים ביבנה ולא שבת שם רבי יהושע. וכשבאו התלמידים אצלו אמר להם מה דבר חדש היה לכם ביבנה. אמרו לו אחריך רבי. אמר להם מי שבת שם. אמרו לו ר' אלעזר בן עזריה. אמר להם אי אפשר ששבת שם ר' אלעזר בן עזריה ולא חדש לכם דבר. אמרו לו רבי כלל זה דרש אתם נצבים היום כלכם וגו' טפכם נשיכם וכי טף זה יודע להבין בין טוב לרע אלא ליתן שכר בנים לאבות לרבות שכר עושי רצונו לקיים מה שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. אמר להם אין זה דבר חדש והלא אני כבן שמונים שנה ולא זכיתי לדבר זה בלתי היום אשריך אברהם אבינו שרבי אלעזר בן עזריה יצא מחלציך. אין הדור יתום שר' אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו. אמרו לו עוד כלל אחד דרש לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל וגו' משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מתאוה לבנים נולדה לו בת היה נודר בחיי הבת נולד לו בן הניח את הבת והיה נודר בחיי הבן. ר' שמעון בן יוחאי אומר למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב ניצל ממנו היה מתנה נסים שנעשו לו בזאב חזר ופגע בו ארי והניח נסים שנעשו לו בזאב והיה מתנה נסים שנעשו לו בארי. כיוצא בו דרש ויקרא את שם המקום ההוא בית אל עבר שם הראשון ונתקיים שם השני: