Quotation_auto zu Dewarim 31:29

ואמר וישמעו אליו בני ישראל ויעשו ככל אשר צוה ה' את משה. להורות שכשראו ישראל חסרון משה ומעלתו. וראו חסרון יהושע בערך משה. לא היו רוצים לשמוע את יהושע להיות נביאם. אבל אם שמעו אליו. היה לפי שרצו לעשות אשר צוה ה' את משה. וזהו שאמרו ז"ל זקנים שבדור היו אומרים אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה. ורמז ג"כ בזה מעלת משה. כי אע"פ שישמעו אליו בני ישראל. לא היו עושים מאמרו. אלא כל מה שהיו עושים היה בצוואת משה. כאלו היה בחיים חייתו. וזהו שאמר כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון. והלא כל זמן יהושע לא השחיתו. אלא שרמז להם שכל זמן שיהושע הוא בחיים יעשו מצותו. וזהו וישמעו אליו בני ישראל. אבל לענין העשיה לא עשו אלא אשר צוה ה' את משה ולא אשר צוה יהושע:

אחר כך אמר ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם. לרמוז שאע"פ שכבר דבר דברי השירה הזאת למעלה. לא אמרם לישראל. אלא דבר עם השמים ועם הארץ. דכתיב האזינו השמים ואדברה וגו'. שיהיו עדים בדבר וישמעו כל דבריו. בענין שכשיראו שישראל עוברים על דבריו שיעידו בם. וכמו שאמר למעלה ואעידה בם וגו' וקראת אתכם הרעה באחרית הימים. ואחר שגמר דבריו עם השמים. חזר לדבר דברי השירה עם ישראל. ואמר באזני העם. לרמוז שדברי השירה הזאת היו דברי סתרי חכמה. וראוי שידברום לאזני העם הם יחידי הסגולה. אשר להם ראוי לגלות הסודות. אבל דברי השירה בכלל הם ראוים לכל ישראל בכלל. וזהו ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה. הם הדברים הנגלים הראוים אל כל ישראל. ובזה יתיישב מה שאמר ויכל משה וגו' אבל באופן אחר הוא מיותר. ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים. הנגלים והנסתרים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצוום את בניכם. כי יודע אני בכם ששמעתם דברי שלא תשכחום. אבל בניכם צריכים צוואה חדשה בענין שישמרו כל דברי התורה הזאת. וזה לאות כי בשירה כלולים כל דברי התורה הזאת כמו שכתבתי. כי לא דבר רק הוא מכם. כלומר צריכים אתם לעשות דבר זה. אחר שדבר גדול דבר אליך הנביא. ולא דבר רק הוא מכם. כלומר אינו מהדברים הרקים של ענייני העוה"ז. אבל הוא חייכם לחיי העולם הבא. וגם כן בדבר הזה תאריכו ימים בעולם הזה. ורבותינו ז"ל אמרו כי לא דבר רק הוא. ואם הוא רק מכם. לרמוז על מה שאמרנו שענייני השירה הזאת עמקו מאד. ולכן אמר להם שימו לבבכם לכל הדברים. כי הם דברים שצריכים עיון והסתכלות נמרץ. ואם לא תוכלו להבין דברי השירה הזאת. או שיראו לכם דברים זרים. יש לכם לתלות החסרון בכם ולא בהם. וזהו ואם דבר רק. הוא מכם. לפי שידיעותיכם בלות מטולאות. קצרות מהשיג עומק התורה וסתריה:

כמתאוננים אין מתאוננים אלא מתרעמים מבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום שכן הוא אומר ביורם בן אחאב כי אך דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי. וכן הוא אומר בשמשון כי תואנה הוא מבקש מפלשתים. רבי אליעזר אומר אין כמתאוננים אלא כמתלהמים, וכן הוא אומר [דברי נרגן כמתלהמים] וכה"א ותרגנו באהליכם הם היו כמתלהמים אבל סכין ירדה מן השמים ובקעה את כרסו שנאמר (דברי נרגן כמתלהמים) והם ירדו חדרי בטן. רבי יהודה אומר אין כמתאוננים אלא כמדוים על עצמן שנאמר לא אכלתי באוני ממנו. רבי אומר כמתאוננים רע, אין רע אלא אלילים שנאמר כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם. באזני ה' מלמד שהיו ישראל מתכוונים להשמיע את המקום. היה ר"ש אומר משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מקלל את המלך והיה המלך עובר, א"ל שתוק שלא ישמע המלך, א"ל מי יאמר לכם שלא היתה כוונתי אלא להשמיעו, כך היו ישראל מתכוונים להשמיע המקום. וישמע ה' ויחר אפו שמע המקום ונתמלא עליהם חמה, ותבער בם אש ה' ירדה אש מן השמים והיתה קופלת ומחתה בהן והולכת עד שלא עמדו לא על בין המתים לחיים ולא על בין החיים למתים, להלן הוא אומר ויעמוד בין המתים ובין החיים, אבל כאן לא עמדו לא על בין המתים לחיים ולא על בין החיים למתים. אבל אי אתה יודע במי נבער האש תחלה, הרי הוא אומר ותאכל בקצה המחנה יש אומרים אלו הגרים שנתונים בקצה המחנה. רבי שמעון בן מנסיא אומר ותאכל בקצה המחנה בקצינים שבהן בגדולים שבהן, וכן הוא אומר וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין. ויהי שחזרו לקלקולן הראשון. וכן הוא אומר ויהי האיש ההוא גדול. ויהי אין ויהי אלא דבר שלא היה להם תחלה, וכן הוא אומר ויהי איש אחד מן הרמתים. ירדה אש מן השמים והיתה קופלת בהם מחתה והולכת ולא היה בין המתים ובין החיים כלום: