Quotation_auto zu Dewarim 33:22

וזהו על כן הנאמר בשבט לוי. וזהו על כן לא היה ללוי חלק ונחלה. לפי שהם טרודים בעבודת בית המלך להקריב קרבנות ולברך את העם ולא היה להם פנאי לחרוש ולזרוע שהם דברים גופניים אלא בדברים רוחניים מהש"י וברכותיו. וזהו על כן לא היה ללוי חלק ונחלה עם ישראל ה' הוא נחלתו להזכיר את השם ולברך יברכך ה' יאר ה' ישא ה'. וזהו ה' הוא נחלתו. וראוי שיהיהלו פרס מזומן מבית המלך בענין שלא יהיו טרודים בשום דבר. אלא בברכת השם היא תעשיר. ולכן כתיב בלוי על כן. וכן ביהודה על כן קראה שמו יהודה לפי שמיהודה יצא המלכות. ולמלך ראוי לברך הש"י באילו ק' ברכות. ולהורות לנו ולירא מפניו כדכתיב וכתב לו את משנה התורה הזאת למען ילמד ליראה את השם והיתה עמו וקרא בו. לפי שהתורה כולה שמותיו של הקב"ה כדכתיב כי שם ה' אקרא. וכן ראוי למלך לברך את העם כמו שמצינו במשה עליו השלום שהי' בישורון מלך וכתיב ביה וזאת הברכה וגומר. וכן בדוד כתיב ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל. ובזה היה מברך גם כן לקהל כאומרו ברוך ה' אלהי ישראל כי זה שבח וברכה לישראל. וזהו לעיני כל הקהל. ומה היה ברכתו בשם המפורש שהוא סוד הספירות. וזהו שאמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ. וכן בשלמה נאמר בסוף תפלתו ויעמוד ויברך את כל קהל ישראל קול גדול ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל. וכן במקום אחר אמר ויברך את כל קהל ישראל וכל קהל ישראל עומד. ויאמר ברוך ה' אלהי ישראל אשר דבר בפיו את דוד אבי ובידו מלא לאמר. הרי לך מבואר כי ברוך ה' אלהי ישראל היא ברכת השם וברכת הקהל. כי אין ברכה גדולה מזאת שיקרא השם יתברך אלהי ישראל וזכרו לא יסוף מזרעם. כאומרו ה' אלהי אבותיכם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור. שאם לא כן היכן היא ברכת הקהל. ואם תאמר שאע"פ שלא נזכרה ברכה איך אפשר זה שיברך את העם בראשונה ואח"כ יברך לשם ית'. והי' אומרו אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק שאבד הכהונה בעבור שאמר ברוך אברם לאל עליון ואחר כך אמר וברוך אל עליון. אלא שבכלל ברכת השם יתברך ברכת הקהל. וא"כ אחר שלמלך ראויות הברכות בזכירת השם הנכללות במלת על כן כמו שפירשתי למעלה. היה ראוי לומר בשבט יהודה שבו המלכות על כן. וכן ראוי לומר בדן על כן לפי שבו היה שמשון מלך דומה ליהודה. כאומרו דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. שפירושו המיוחד שבשבטים וזה דוד. וכן אמר משה דן גור אריה כמו שאמר יעקב גור אריה יהודה. ואולי אמר כן במלכים ובכהנים לרמוז לשבעים איש שהם הסנהדרין הראויים למלך ולכהנים לשפוט משפט צדק. ולכן נאמר באלו השלשה שבטים על כן:

בני אם ערבת לרעך אמר רבי חנינא ברח מן שלש והדבק בשלש ברח מן הפקדונות ומן המאונים ומלעשות ערבות בין אדם לחבירו והדבק בחליצה ובהיתר נדרים ובהבאת שלום בין אדם לחבירו. אמר ר' שמעון בר אבא לית שמיה פקדון אלא פוק דין. ד"א בני אם ערבת לרעך זה יהודה שנאמר אנכי אערבנו. נוקשת באמרי פיך אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים. עשה זאת אפוא בני והנצל התרפס בעפר רגליו. ורהב רעך המליכהו עליך. ויגש אליו יהודה כי הנה המלכים נועדו זה יהודה ויוסף שנתועדו יחדו. עברו יחדו זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה. המה ראו כן תמהו ויתמהו האנשים איש אל רעהו. נבהלו נחפזו ולא יכלו אחיו לענות אותו וגו'. רעדה אחזתם אלו השבטים אמרו מלכים מדיינים זה עם זה מאי איכפת לנו. ויגש אליו יהודה אחד באחד יגשו זה יהודה ויוסף. ורוח לא יבוא ביניהם אלו הן השבטים אמרו המלכים וגו'. תפוחי זהב במשכיות כסף תרגם עקילס הגר חזורין [דדהב] בגו דסקרין [דכסף]. דבר דבור על אפניו מה האופן מראה פנים בכל צד כך היו דבריו של יהודה נראין לכל צד בשעה שדיבר עם יוסף. ויגש אליו יהודה מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה משל לבור שהיו מימיה יפין ועמוקין ולא היה בריה יכולה לשתות הימנה בא אחד וקשר חבל בחבל ונימא בנימא ודלה ושתה הימנה התחילו הכל דולין ושותין הימנה כך לא זז יהודה משיב דבר ליוסף עד שעמד על לבו. ויגש אליו יהודה הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר [חורש] זה יהודה ארכיב אפרים יחרוש יהודה. בקוצר זה יוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים. ודורך ענבים זה יהודה כי דרכתי לי יהודה. במושך הזרע זה יוסף שמשך זרעו של יעקב והורידן למצרים. והטיפו ההרים עסיס אלו השבטים אמרו מלכים וכו'. ויגש אליו יהודה החכמה תעוז לחכם אמר ר' יוחנן בשעה שתפס יוסף את בנימין א"ל יהודה בנימין אתה תפוס ושלום יש בבית אבא מיד כעס יהודה ושאג בקול רם והלך קולו ארבע מאות פרסה עד ששמע חושים בן דן וקפץ מארץ כנען ושאגו שניהם יחד ובקשו ארץ מצרים להפך. עליהם אמר איוב שאגת אריה זה יהודה שנאמר גור אריה יהודה. וקול ליש זה חושים בן דן שנאמר ולדן אמר דן גור אריה. ושני כפירים נתעו אלו גבורי יוסף וכיון שצעק יהודה נשרו שניהם של כולם. אמר ר' לוי אף אחיו כיון שראו יהודה כועס אף [הם ] נתמלאו חמה ובעטו בארץ ועשו אותה תלמים תלמים שנאמר ליש אובד מבלי טרף ובני לביא וגו'. ליש אובד מבלי טרף זה יהודה שמסר עצמו על בנימין אמר שמא ימחול לי הקב"ה אותו עון שאמרתי לאבא טרף טרף יוסף. ובני לביא יתפרדו אלו אחיו שנתמלאו חמה על יוסף. כיון שראה יוסף סימנין של יהודה שהוא כועס מיד נזדעזע ואמר אוי לי שמא יהרגני ומהו סימנין של יהודה עינו של ימין זולגת דם ויש אומרים חמשה לבושים היה לבוש ונימא היתה לו בלבו וכיון שהיה כועס היתה קורעת כולן ויוצאת. מה עשה יוסף באותה שעה אותו עמוד של אבן שהוא יושב עליו בעט בו ועשאו גל של צרורות אמר יהודה גם זה גבור כמותנו. באותה שעה אחז יהודה החרב וביקש לשלפה ואינה נשלפת. אמר בודאי ירא שמים הוא זה לכך נאמר החכמה תעוז לחכם זה יוסף. מעשרה שליטים אלו עשרת אחיו. ויגש אליו יהודה רבי יהודה אומר הגשה למלחמה כמה דאת אמר ויגש יואב והעם אשר אתו למלחמה. רבי נחמיה אומר הגשה לפיוס כמה דאת אמר] ויגשו בני יהודה אל יהושע לפייסו ורבנן אמרי הגשה לתפלה ויגש אליהו. רבי אלעזר פשט להון אם למלחמה אני בא אם לפיוס אני בא ואם לתפלה אני בא. רבי מאיר אומר אין ויגש אלא לשון שלום שנאמר ויגשו וגו' וישאל להם לשלום. ר' יהודה אומר אין ויגש אלא לשון תנחומין שנאמר ויגש וישק לו. רבי נחמיה אומר אין ויגש אלא לשון קרבן שנאמר ויגש את פר החטאת. רבי יוסי אומר אין ויגש אלא לשון נזיפה שנאמר ויאמרו גש הלאה. רבי נתן אומר אין ויגש אלא לשון משמוש שנאמר גשה נא ואמשך בני. ויאמר בי אדוני בי ולא בו. אם למלחמה אנא טב. ואם לשמשא אנא טב. ואם למפצע קיסין אנא טב. ד"א בי אדוני בייא את מעביר עלינו אתמול אמרת לנו הורידהו אלי ואשימה עיני עליו זו הוא שימת עין זו היא סמיות עין בנימוסות שלנו כתיב ואם אין לו ונמכר בגנבתו וזה יש לו לשלם. ידבר נא עבדך דבר יכנסו דברי באזניך זקנתו של זה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא וכל ביתו בנגעים. הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת. אמו של זה לא מתה אלא מקללתו של אבא עם אשר תמצא את אלקיך לא יחיה הזהר שלא תחול בך קללה אחת ואותו האיש מת. שנים ממנו נכנסו לכרך גדול והחריבוה בעבור נקבה אחת וכאן בשביל זכר על חיבת עין בא על אכסניא של הקב"ה שנאמר ובין כתפיו שכן על אחת כמה וכמה. ידבר נא עבדך דבר דבר אני מוציא מפי ומכניס דבר בנא. בשעה שהיה יהודה מעלה חמה היה מכניס עששיות של ברזל לתוך פיו ומוציאן אבק כי כמוך כפרעה מה פרעה גוזר ואינו מקיים אף אתה גוזר ואינו מקיים. ומה פרעה להוט אחר זכרים אף אתה להוט אחר זכרים ומה פרעה מלך ואת שני לו אף אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו. ואם אני שולף חרבי ממך אני מתחיל ובפרעה אני מסיים. אילו אמר מפרעה אני מתחיל ובך אני מסיים היה מניחו. כיון שאמר ממך אני מתחיל רמז למנשה ורפש חד רפש וזעת כל הפלטין. אמר דין רפש מדבית אבא כיון דחמא כן שרי משתעי רכיכין אדוני שאל את עבדיו. ד"א ויגש אליו יהודה נכנסו לתוכחות אמר יהודה לנפתלי קפוץ וראה כמה שווקים יש במצרים קפץ וראה אמר שנים עשר שווקים אמר כל אחד ואחד יחריב שלו ואני אחריב שלשה. א"ל יוסף מצרים לא כשכם אם תחריב מצרים תחריב את כל העולם דכתיב כגן ה' כארץ מצרים. כי כמוך כפרעה אם אשלוף חרבי אהרוג את כל מצרים אמר יוסף אם אתה מוציאה אכרוך אותה על צוארך. א"ל יהודה אני פותח פי ובולעך א"ל יוסף אם תפתח את פיך אני סותמו באבן. א"ל אם אלך אל אבי מה אומר לו. אמור לו הלך החבל אחר הדלי. התחיל יהודה כועס שלא הבין החידה שגר יוסף לפרעה שישלח לו שלש מאות גבורים אמר בשבועה שבשקר דן אותנו. א"ל יוסף שקר לשקרי בשקר העליתם לאחיכם בבור. אמר ליה יהודה נור דשכם דליק בלבי. אמר נור דתמר כלתך אנן מנהרין. א"ל תגרום שאצבע שוקי מצרים בדם. א"ל נהוגים אתם בדבר שצבעתם הכתנת בדם. כיון שראה יוסף שרצה להחריב מצרים נתודע לאחיו ביקשו להרגו בא מלאך ופזרן בארבע פנות הבית. צוח יהודה קול אחד ונפלו כל שרי מצרים והפילו החיות ויוסף נפל מן הספסל ונפלו שיניהם של שלש מאות גבורים והפכו פניהם ולא חזרו עד יום מותן אף פרעה נפל מכסאו שנאמר והקול נשמע בית פרעה:

גור אריה יהודה זה משיח בן דוד שיצא משני שבטים אביו מיהודה ואמו מדן ושניהם נקראו אריה שנאמר גור אריה יהודה ודן נקרא גור אריה נאמר דן גור אריה אמר ליה יהודה בני מסולק אתה מאותו עון שאמרת טרף טרף יוסף לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט. ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים. ד"א לא יסור שבט מיהודה זה משיח בן דוד שהוא עתיד לרדות המלכות בשבט שנאמר תרועם בשבט. ומחוקק מבין רגליו אלו יושבי יעבץ שמורין הלכות בארץ ישראל בסנהדרי גדולה שהיא יושבת בחלקו של יהודה שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ. עד כי יבוא שילה שעתידין כל האומות להביא דורון לישראל ולמלך המשיח שנאמר יובל שי לה' צבאות. ולו יקהת עמים זו ירושלים שהיא עתידה להקהות שיניהם של אומות העולם שנאמר ביום ההוא אשים את ירושלים ים אבן מעמסה לכל העמים. הרואה גפן בחלום אין אשתו מפלת נפלים שנאמר אשתך כגפן פוריה. שורקה יצפה למשיח שנאמר ולשורקה בני אותונו. כי אתא רב דימי אמר אוסרי לגפן עירה אין לך גפן וגפן שאינו צריך עיר אחד לבוצרה. ולשורקה בני אתונו אפילו אילן סרק עושה משאות שתי אתונות. ושמא תאמר אין בו יין תלמוד לומר כבס ביין לבושו. ושמא תאמר אינו אדום תלמוד לומר ובדם ענבים סותה. ושמא תאמר אין בו טעם תלמוד לומר חכלילי כל חיך שטועמו אומר לי לי. ושמא תאמר לנערים יפה לזקנים אינו יפה תלמוד לומר ולבן שנים אל תיקרי לבן שנים אלא לבן שנים. מסייע ליה לרב יצחק דאמר יפה יין לזקנים כחלב לתינוקות שנאמר ולבן שנים מחלב. פשטיה דקרא במאי כתיב אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם רמוז לי בעיניך דטב לי מחמרא ואחוי לי בשינך דטב לי מחלבא. אמר [רבי יוחנן טוב] המלבין שנים לחבירו יותר ממשקהו חלב שנאמר ולבן שנים אל תיקרי לבן אלא לבון שנים. לא כעולם הזה העולם הבא בעולם הזה יש צער לבצור ולדרוך אבל לעולם הבא כל אחד ואחד יוצא לשדה ומביא ענבה בקרון או בספינה ומניחה בקרן זוית [ומספק הימנו כפיטוס] גדול ועציו מסיקן תחת התבשיל. ודם ענב תשתה חמר אין לך ענבה וענבה שאינה עושה ששים גרבי יין שנאמר חמר לא תיקרי חמר אלא חומר: