Quotation_auto zu Dewarim 33:24

אחר כך אמר ויקרא יעקב אל בניו. לפי שלמעלה דבר יעקב עם יוסף ועם בניו ובירך אותם ולא כן עשה לשאר הבנים. לזה התחיל לקרוא לבניו בלשון רכה ותחנונים ובלשון חבה. וזהו ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם. האספו ובואו כולכם באגודה אחת בלי שנאה וקנאה. כי מה שאמרתי ליוסף ולבניו היו דברים זמניים פרטיים לו. אבל עכשיו האספו כולכם ואגידה לכם דברי סתר וחכמה. וזהו לשון ואגידה בכל מקום ענין המשכת חכמה. כתרגומו משכו נגידו וכן ויגד לכם את בריתו. ותגד לבני ישראל. ומה הם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים לכל אחד ואחד מכם. ולכן אמר האספו עם ואגידה. כי לשון אסיפה יאמר על חכמה כמו בעלי אסופות. וכן אספה לי ע' איש. ולכן נקרא קהלת לפי שהיה מקהיל ומאסף דברי חכמה. ואחר שמהיום הזה היה רוצה לומר להם הדברים שיהיו באחרית הימים. אין לך חכמה גדולה מזאת. והיאך תזכו לאלו הדברים. כשתהיו כולכם באגודה אחת ולא יהיה פירוד ביניכם אלא שתהיו באחדות אחד. כמו שעשיתי אני שקשרתי וייחדתי כל הדברים כולם בסוד הסולם ובסוד הייחוד. וזהו הקבצו ושמעו בני יעקב לשמוע דברי חכמה ומוסר. כי השמיעה עיקר הכל כאמרו שמעו ותחי נפשכם. ומכאן למדו לומר במ"ת נעשה ונשמע. ולכן אמר שם ויחן שם ישראל כאיש אחד בקבוץ אחד כמו שאמר כאן הקבצו ושמעו. ואם תשמעו לדברי כבנים השומעים מוסר אב. מיד תזכו לשמוע דברי השם שהוא ישראל אביכם. כאמרו כי אתה אבינו. וכל זה להורות לנו שדברי יעקב וברכותיו כולם היו מוסכמים מהשם. ולכן תמצא שרמזו ז"ל על פסוק וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב. שכל ברכות משה היה מעין ברכותיו של יעקב. לפי שאל אחד אמרן. וזהו אומרם אתה מוצא ביעקב שהסכים הקב"ה עמו כשאמר האספו ואגידה. שכן מצינו שמשה ברכן כן. הוי כי מי גוי גדול שהסכים הקב"ה עמהם. וכן אמרו שהסכים הקב"ה עם יהושע כשלמד הקב"ה ליהושע להכות יריחו לא קבל עליו לתקוע בשופרות כדי שלא יחללו בני ישראל שבת. והקב"ה הסכים עמו ותקע הוא תחלה. הה"ד וירע העם ויתקעו בשופרות. אימתי ויהי כשמוע את קול השופר. השופרות לא נאמר אלא השופר. זהו שופר של מעלה שהריע הוא עמהם. דכתיב ויריעו העם תרועה גדולה. מהו גדולה שהריע עמהם גדולו של עולם. הה"ד כי מי גדול וגו'. ולכן אמרו יעקב לא בירך לראובן אלא קנטרו. ועלה הדבר למשה ובא משה וקרבו הה"ד יחי ראובן. וכן קנטר יעקב לשמעון. ומשה לא ברכו אבל כללו בברכת יהודה דכתיב שמע ה' קול יהודה. וכן לוי לא נתן לו חלק בארץ אלא ברכו בקרבנות שנאמר ישימו קטורה באפך. ולכן היו נפוצים בכל ישראל לקבל המעשרות כמו שאמר יעקב אחלקם ביעקב. יעקב בירך ליהודה ידך בעורף אויביך ומשה בירכו ידיו רב לו. יעקב בירך לזבולון בסחורה ויששכר בתורה כד"א זבולון לחוף ימים ישכון ויששכר חמור גרם. ואף משה ברכו שנא' שמח זבולון ואמר כי שפע ימים יינקו. יעקב בירך לדן דן ידין עמו כאחד המיוחד בשבטים זה יהודה שקראו אף משה דן גור אריה יזנק וכו'. יעקב בירך לגד גד גדוד יגודנו כשיוצאין למלחמה נוצחין והיו הרוגיהן ניכרים מפרק הראש עד הזרוע. וכן ברכו משה וטרף זרוע אף קדקוד. יעקב בירך לאשר שיהא שמן רב בחלקו שנאמר מאשר שמנה לחמו. וכן ברכו משה וטובל בשמן רגלו. יעקב בירך לנפתלי אילה שלוחה שארצו מבורכת. וכן ברך משה ומלא ברכת ה'. יעקב בירך ליוסף ברכת שמים מעל. וכן ברכו משה שנאמר ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת. יעקב בירך לבנימין שתהא השכינה שורה בגבולו שנאמר בנימין זאב יטרף. וכן ברכו משה שנאמר ידיד ה' ישכון לבטח. הוי אומר ותגזר אומר ויקם לך. כמו שגזר יעקב כך קיים הקב"ה ע"י משה ע"כ. ולפי שבישראל סוד הייחוד. אמר האספו ואגידה לכם. כי באסיפה וקיבוץ יזכה האדם לעולם הנפשות שהוא שכר באחרית. וזהו את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. ולפי שזכה האדם בייחוד הנפשות עם ייחוד השם והתורה. אמר ושמעו אל ישראל אביכם. וז"ש במדרש בקש יעקב לגלות הקץ לבניו כד"א האספו ואגידה לכם ונסתלקה ממנו השכינה והתחיל לומר דברים אחרים. התחיל לומר שמא יש פיסול במטתי פסולת וכו'. או שמא אחר שאני נפטר מן העולם אתם משתחוים לאל אחר. אמרו לו שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת וכו'. באותה שעה השתחוה על מטתו וגו'. ואמר בשכמל"ו. אמר לו הקב"ה ליעקב מתאוה היית שיהיו בניך מיחדים שמי ומשכימין ומעריבין וקורין ק"ש על שמך הה"ד ה' אלהינו ה' אחד. א"ר לוי ומה ישראל אומרים עכשיו שמע ישראל אבינו שבמערה. אותו דבר שצויתנו נוהג בנו ה' אלהינו ה' אחד. ולפי שענה יעקב אחר בניו בשכמל"ו. לפיכך אנו אומרים אותו אחר שמע ישראל ע"כ. הרי לך מבואר עיקרים גדולים בענין הייחוד. וטעם הייחוד שכתבתי למעלה כמתנבא ואינו יודע למה ביעקב יותר מבשאר אבות. מצאתיהו בכאן והוא ענין נפלא מאד. וכן מה שכתבתי במלת האספו. ואח"כ אמר הקבצו ושמעו לפי שנסתלקה ממנו שכינה. ובמדרש אמרו למה האספו הקבצו. אלא להודיעם שהן גולין שני פעמים ויצטרכו אסיפה וקיבוץ מגלות בבל ומגלות אדום. ד"א אסיפה לנדחים וקיבוץ לנפוצים. הה"ד ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ. ד"א האספו מכל ארץ מצרים. והקבצו לפני מטתי ע"כ:

מאשר שמנה לחמו. סמך אשר לגד לפי שהיו אחים ולא רצה להפסיק ולהכניס ביניהם לנפתלי. וכן סמכו לגד לפי שגד מאס בארץ חמדה זבת חלב ודבש ונשאר בארץ טמאה. ואשר אחיו היה להפך שנכנס לארץ טובה ורחבה ושמנה. וזהו מאשר שמנה לחמו מושכת שמן כמעין כאומרו וטובל בשמן רגלו. עד שבסיבת זה יתן מעדני מלך שארצו היתה מגדלת שמנים ומעדנים למלכים בשמן אפרסמון ושמן זית למקדש. וכן אמר זה שמן אנפוקנון שהיו נשי מלכים סכות בו והוא משיר את השער ומעדן את הבשר. ולפי שהיו בני אשר רגילין בשמן היו חכמים הרבה שהשמן מפקח את הלב. ולכך הלך יואב לתקועה שנא' וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ותקועה בנחלת אשר היה ע"כ. ואולי שלזה אמר מאשר שמנה לחמו על התורה שנקראת לחם שנא' לחם אבירים אכל איש וכתיב לכו לחמו בלחמי וגו'. וזהו והוא יתן מעדני מלך דכתיב ומתוקים מדבש ואמרו מאן מלכי רבנן. לפי שהם מאשרים העם ומיישרים אותם. וזהו מאשר שמנה לחמו ואין המ"ם נוספת. ופי' מאשר לעצמו ולזולתו והוא שמח בחלקו. לכן אמר שמנה לחמו והוא יתן לנפשו כל מעדני מלך. כי נפשו שבעה עליו ומסתפק בעצמו כאלו היו לו כל מעדני מלך וזה בסבת התורה. ולכן לא אמר כאן אשר שמנה לחמו כמו שאמר גד גדוד או דן ידין. אלא מאשר לסבה שזכרנו. נראה מכאן כי ברזל ונחושת הוא מברכת אשר. ובלידת אשר כתבתי שזה רמז על שהיו בנותיו נאות וזהו באשרי כי אשרוני בנות וגומר. וזהו שמנה לחמו הנאמר על האשה שנאמר כי אם הלחם אשר הוא אוכל. וכן מצאתי במדרש ברוך מבנים אשר על בנותיו של אשר שהזקנה כבתולה ובתולה אין לה דמים שנאמר ברזל ונחושת מנעליך וגו':

ואולי יאמר ברוך מבנים אשר. לפי שהיו לו בנות נאות ויפות מכל שאר השבטים. וכמו שפירשתי באומרו באשרי כי אשרוני בנות. עד שאז"ל שהיו בנותיו נשואות לכהנים גדולים ולמלכים כאומרו הוא אבי ברזית. ולכן אמר יעקב מאשר שמנה לחמו. רמז לבנות דכתיב כי אם הלחם אשר הוא אוכל. וכן קראן לו ויאכל לחם. ולכן אמר בכאן ברוך מבנים אשר. אחר שבנותיו היו טובות והמלכים לוקחים מהם נשים א"כ הן טובות מהזכרים. וזהו ברוך מבנים אשר. ושם כתבתי שאמר באשר ברוך מה שלא אמר בכל השבטים. לפי שידוע שבבנות אין בהן ברכה. כאומרם יברכך בבנים. וישמרך בבנות שצריכין שמירה. ולכן אמרו אין אדם רוצה שתהיה נקבה בבניו לפי שאין בהן ברכה. ולכן אמר בכאן ברוך מבנים אשר. כלומר אע"פ שבבנות אין ברכה בהן. באשר לא תאמר כן כי הוא ברוך מבנים. לפי שבנותיו היו טובות מבנים. ואמר יהי רצוי אחיו. לפי שהיה מרצה לאחיו בבנותיו. ולזה אמר וטובל בשמן רגלו. לרמוז שאע"פ שלא היה מלך. היה טובל בשמן רגלו בטיבול מעט בסבת בנותיו. וכן אמרו במדרש ברוך מבנים אשר. על בנותיו של אשר שהזקנה כבתולה ובתולה אין לה דמים שנאמר ברזל ונחשת מנעליך ע"כ. לרמוז שהיו חזקות כראי מוצק בענין הזיבה. וזהו וכימיך דבאך. מתרגום זב דאיב. ונראה מזה ג"כ כי פסוק ברזל ונחשת הוא מברכתו של אשר. וכן אמרו ז"ל שהיה ארץ אשר מנעולה של א"י. ואולי אמר ברוך מבנים אשר להורות שהיה שקול ככל הבנים. לפי שהוא היה מאושר בשמו. וכל ישראל נקראו ג"כ מאושרים. דכתיב אשריך ישראל מי כמוך: