Quotation_auto zu Dewarim 33:4

אמר ר' עקיבא אלו עשרים ושנים אותיות שבהן נתנה כל התורה כלה והן חקוקין בעט שלהבת על כתר נורא של הקב"ה ובשעה שבקש לבראות את העולם ירדו ועמדו לפני הקב"ה זה אומר לפניו בי תברא את העולם וזה אומר לפניו בי תברא את העולם. בתחלה נכנס תי"ו לפניו ואמר לפניו רבונו של עולם רצונך שתברא בי את העולם שבי אתה עתיד ליתן תורה לישראל על ידי משה שנאמר תורה צוה לנו משה. השיב הקב"ה ואמר לאו מפני שאני עתיד לעשות בך רושם על מצחות האנשים שנאמר והתוית תי"ו. מיד יצא מלפניו בפחי נפש. ואחר כך נכנס שי"ן וכן כל אות ואות ואחרי כולן נכנס בי"ת ואמר לפניו רבונו של עולם רצונך שתברא בי את העולם שבי אומרים בכל יום ברוך ה' לעולם אמן ואמן. השיב הקב"ה הן ברוך הבא בשם ה' מיד קבלו הקב"ה וברא בו את העולם בבי"ת שנאמר בראשית ברא. ואל"ף כיון שראה את הקב"ה שקבל ממנו לברא את העולם עמד לו לצד אחד ושתק עד שקרא לו הקב"ה ואמר לו אל"ף מפני מה אתה שותק ואין אתה אומר לי כלום. השיב אל"ף ואמר לו רבונו של עולם מפני שאין בי כח לומר לפניך כלום שכל האותיות מחושבים במנין מרובה ואני במנין מועט. בי"ת בשתים גימ"ל בשלשה וכן כולם ואני באחד. השיב הקב"ה ואמר לו אל"ף אל תתירא שאתה ראש לכולן כמלך. אתה אחד ואני אחד והתורה אחת שאני עתיד ליתן בך לעמי ישראל שנאמר אנכי ה' אלקיך:

ויאמר ה' מסיני בא וגו'. ראוי היה שיסמוך לכאן יחי ראובן. למה הפסיק בנתים באלו הפסוקים כולם. והנראה אצלי כי לפי שהוא אמר וזאת הברכה להורות שהיתה הברכה ראויה. אשר בירך משה להורות שהיה המברך ראוי. וכן לפני מותו בזמן הראוי. וכל זה ידוע וברור שהוא אמת. אבל היות המקבלים ראויים. שזה נרמז באומרו את בני ישראל. זה צריך לברר. שנראה בהפך שהיו עם קשה עורף. כאומרו הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם. לכן בא לבחון איך היו ישראל ראויים לקבל הברכה. אחר שקבלו התורה בזמן שלא היה ראוי לקבלה. כי ידוע כי השם הלך אל כל האומות שיקבלו התורה ולא רצו לקבלה כמאמרם ז"ל. ואח"כ בא לישראל שיקבלוה. והיה ראוי שלא יקבלוה. אחר שהלך אצל כל האומות ולא קבלוה. וז"ש ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן. שהם אדום וישמעאל. ואמר וזרח משעיר. לפי שהם היו יותר ראויים לקבל התורה לפי שהיו בני יצחק ורבקה. ולכן בא להם בפנים מאירות. וזהו וזרח משעיר. אבל בישמעאל לפי שהיו בני קטורה אמר הופיע מהר פארן. הופעה בעלמא בלי קירון פנים. ולכל אלו היה מוליך התורה בימינו שיקבלוה בחבה ואהבה. וזהו אף חובב עמים. ועכ"ז לא רצו לקבלה. וישראל הקדושים תוכו לרגליך תחת ההר וקבלו תורתך ואמרו תורה צוה לנו משה מורשה. עד שבסבת התורה קבלו מלכותך כולם ביחד. וזהו בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל. וא"כ עם כזה ראויים הם לברכה. באופן שהברכה ראויה בין מצד המקבלים בין מצד המברך:

מורשה קהלת יעקב, אמר ר' יוחנן כותי העוסק בתורה חייב מיתה שנאמר צוה לנו לנו ולא להם, וליחשבה גבי שבע מצות, מ"ד מורשה מיגזל גזיל לה, מ"ד מאורסה דיניה כנערה מאורסה ובסקילה, מיתיבי היה רבי מאיר אומר מנין שאפילו כותי שהוא עוסק בתורה שהוא ככהן גדול שנאמר וחי בהם כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא האדם, מלמד שאפילו כותי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול שנאמר וחי בהם, כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא האדם, מלמד שאפילו כותי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, התם בשבע מצות דידהו. אמר רב יהודה אמר רב כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה ירושה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית. הבא על נערה המאורסה בחלום יצפה לתורה שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורסה. שלשה דברים נתנו על תנאי, ארץ ישראל, ובית המקדש, ומלכות בית דוד, חוץ מספר תורה ובריתו של אהרן שלא ניתנו על תנאי. ארץ ישראל מנין שנאמר השמרו לכם פן יפתה וגו' וחרה אף ה' בכם, בית המקדש מנין שנאמר הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך (בדרכי) [בחקתי] ואם לאו והבית הזה יהיה עליון כל עבור עליו ישום (וישרוק) [ושרק]. מלכות בית דוד שנאמר אם ישמרו בניך (את) בריתי, ואם לאו ופקדתי בשבט פשעם. ומנין לספר תורה שלא ניתן על תנאי, תלמוד לומר תורה צוה לנו משה, ומנין לבריתו של אהרן שלא ניתן על תנאי שנאמר ברית מלח עולם. כל העוסק בתורה זוכה לנחלת יעקב שנאמר מורשה קהלת יעקב, ואומר אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב וגו':