Quotation_auto zu Dewarim 4:27

ואמר כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ. הרמז בזה שאע"פ שהיה אומר להם ועשיתם לכם פסל. יודע היה שהם ובניהם ובני בניהם לא יהיו כל כך כפויי טובה. שישכחו נפלאות השם והטובות שעשה עמהם. אבל אני יודע שאחר זמן רב שתוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ זמן רב. תעשו לכם פסל ומצבה תועבת ה' ותעשו הרע בעיני ה' להכעיסו. ולכן העידותי בכם היום כי אבד תאבדון מעל הארץ. בעונש הנזכר של אש אוכלה. ולא תגלו כולכם ביחד אלא נפוצים בארבע הפאות. כי זהו רע גדול. וזהו והפיץ ה' אתכם בעמים. ואפילו אחר כל אלו העונשים לא תניחו מעשיכם הרעים. ועבדתם שם אלהים אחרים שאין בהם ממש. ואע"פ שבעבור זה הייתם חייבים כלייה. עכ"ז ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת:

ואמר ואכל פרי בהמתך ואכלת בשר בניך ובנותיך וכו'. כל אלו הקללות הם של רעב וצמא. כנגד יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו. באופן שמצד הרעב האיש הרך בך וכן הרכה בך והענוגה תרע עינה באיש חיקה. אע"פ שהיא יותר רחמנית מהאיש כאומרו ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן. וכמו שספר בספר יוסף בן גוריון כי בזמן בית שני כשהיו הפריצים בירושלם שלא רצו להנתן ביד טיטוס. עד שאשה אחת שחטה בנה כמו שמפורש בפרשת אם בחוקותי. ולפי שראה השם שבכל אלו המכות המופלאות לא שבו עד ה'. אע"פ שהיו גולים. אמר אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת ליראה את ה'. בלי שום סבה אחרת. והפלא ה' את מכותך. וכל זה בכלל וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך. כי אפילו האויבים הכירו זה. כאומרו בפרשת האזינו לו חכמו ישכילו זאת. וישראל לא רצו להכיר את שם הנכבד והנורא. עד שבזה יביא עליהם מכות גדולות שיאריכו זמן הרבה באותם מכות וחלאים. עד הזמן שקצב השם שיעמדו. וזהו ונאמנים בשליחותם. וכמו שכתבתי בפרשת בשלח והשיב בך את כל מדוי מצרים ואע"פ שמדוי מצרים היו באים פתע פתאום. וכן ג"כ פתאום יסורו מהם. כאן לא יהיה כן אלא ודבקו בך. ולפי שהחלאים הנהוגים. או שאדם מכיר בהם או שעברו עליו. לא יפחד אדם כל כך מהם. לז"א אני אביא עליך חלאים חדשים גם ישנים שתפחד מהם. וזהו גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב יעלם ה' עליך. בענין שבזה ונשארתם מתי מספר. כלומר מעטים וחלשים כמו מתים. ולזה אמר מתי מספר. ולא אמר אנשי מספר. אלא חלושים מצד החלאים והמכות. וזה כנגד מה שאמר בברכות ונתנך ה' לראש ולא לזנב שתרגום לתקיף ולא לחלש:

כי תוליד בנים. שנו רבותינו חניכת אבות בגיטין עד עשרה דורות, ר' שמעון בן אלעזר אומר עד שלשה דורות. אמר רב הונא מאי קרא כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם. אמר ר' יהושע בן לוי לא חרבה ארץ ישראל עד שעבדו בה שבעה בתי דינין אלילים. ירבעם בן נבט. ובעשה בן אחיה. ואחאב בן עמי. ויהוא בן נמשי. ופקח בן רמליהו. ומנחם בן גדי. והושע בן אלה שנאמר ואומללה יולדת השבעה וגו', אמר ר' אמי מאי קרא כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם והשחתם ועשיתם הרי שבעה. יתברך שמו של הקב"ה שיודע מה היה ומה עדת להיות דכתיב מגיד מראשית אחרית. בפרשה זו הראה משה לישראל אם חטאו היאך הן עתידין לגלות והיאך הן עושין תשובה והיאך נגאלין. היאך הן חוטאין דכתיב ועשיתם הרע ואחר כך והפיץ ה' אתכם בעמים ואחר כך בצר לך. [מהו בצר לך] כל צרה שהיא של יחיד צרה, וכל צרה שהיא של רבים אינה צרה.