Quotation_auto zu Dewarim 4:41

דרש ר' פפייס הן האדם היה כאחד ממנו כאחד ממלאכי השרת א"ל ר' עקיבא דייך פפייס אלא שנתן הקב"ה לפניו שני דרכים ועזב דרך חיים וברר לו דרך המות. רבי יהודה בר' סימון אמר כיחידו של עולם שנאמר ה' אלהינו ה' אחד רבנן אמרין כגבריאל שנאמר והנה איש אחד לבוש הבדים ריש לקיש אמר כיונה מה זה בורח אף זה בורח. ויגרש את האדם מלמד שנתן לו הקב"ה גירושין כאשה. וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים מלמד שהכרובים קודמין לכל מעשה בראשית. ואת להט החרב זו גיהנם. לשמור את דרך זו דרך הארץ מלמד שדרך ארץ קדמה לעץ החיים ואין עץ אלא תורה שנאמר עץ חיים היא מה זה לא לן כבודו עמו אף זה לא לן כבודו עמו. ר' ברכיה אמר כאליהו מה זה לא טעם טעם מיתה אף זה לא היה ראוי לטעום טעם מיתה כל זמן שהיה אדם היה כאחד כיון שנטלה ממנו צלעתו שב לדעת טוב ורע. ועתה מלמד שפתח לו ה' בה פתח של תשובה כמה דאת אמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. וישלחהו ר' יהודה אומר שילוח מגן עדן בעולם הזה ובעולם הבא הקשה עליו רבי נחמיה אומר שילוח מגן עדן בעולם הזה ולא שילוח בעולם הבא ודא מסייעא לרבי נחמיה אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך לכשיקיץ אותו שנברא כתמונתך באותה שעה אני מצדיקו מאותה גזרה. וישלחהו ה' אלהים כשבראו בראו במדת רחמים ובמדת הדין וכשטרדו טרדו במדת רחמים הן האדם לא יכול לעמוד בצוויך אפילו שעה אחת והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים שנאמר שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל. ויגרש את האדם למלך שהיו לו ג' אוהבין ולא היה עושה דבר חוץ מדעתן פעם אחת בקש המלך לעשות דבר חוץ מדעתן נטל את הראשון טרדו והוציאו חוץ מפלטין שלו השני חבשו בבית האסורין ונתן אספרוס עליו שלישי שהיה עליו חביב ביותר אמר איני עושה דבר חוץ מדעתו כך אדם הראשון ויגרש את האדם. נח ויסגר ה' בעדו. אברהם שהיה חביב עליו ביותר אמר איני עושה דבר חוץ מדעתו שנאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם. ויגרש הראה לו חורבן בית המקדש כמה דאת אמר ויגרס בחצץ שני למגרשה של גן עדן טרדו והושיב עליו שומרים שישמרו אותו. מקדם רב אמר בכל מקום רוח מזרחית קולטת. קין וישב בארץ נוד קדמת עדן. רוצח אז יבדיל משה שלש ערים וגו' מזרחה שמש.

ויקח משה את אשתו ואת בניו באותה שעה נאמר לאהרן לך לקראת משה המדברה יצא לקראתו והיה מגפפו ומחבקו ומנשקו אמר ליה משה אחי היכן היית כל השנים הללו אמר ליה במדין מה טף ונשים אלו עמך אמר ליה אשתי ובני אמר ליה להיכן אתה מוליכן אמר ליה למצרים אמר ליה על הראשונים אנו מצטערין ועכשיו הבאת את האחרונים באותה שעה אמר לה לכי לבית אביך לכך נאמר אחר שלוחיה. [וירכיבם על החמור (כתוב ברמז צ"ח). ויהי בדרך במלון וגו' ויבקש המיתו (כתוב ברמז פ"א ותתנ"ג). ותקח צפורה צר (ברמז פ"א)]. אז אמרה חתן דמים [למולת] כל פרקמטיא של משה לא היתה אלא באז כיצד הצלת נפשו לא היתה לא באז שנאמר וירף ממנו אז אמרה. קנתורו לא היה אלא באז שנאמר ומאז באתי אל פרעה. שירתו לא היתה אלא באז שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל. אף הפרשת ערים לא היתה אלא באז שנאמר אז יבדיל משה שלש ערים:

כי אתם עוברים את הירדן. למה נאמר פרשה זו. לפי שהוא אומר אז יבדיגל משה שלש ערים אין לי אלא שהפריש משה בעבר הירדן, מנין שצוה משה את יהושע להפריש ערי מקלט, ת"ל והקריתם לכם ערים. אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכניסתן לארץ מיד, תלמוד לומר כי יכרית ה' אלקיך את הגוים וגו', אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר. והקריתם אין הקריה אלא הזמנה. ערים שומע אני [אף] כרכים, ת"ל ערי. אי ערי שומע אני אפילו כפרים, ת"ל ערים, הא כיצד מגיד שלא היו שם אלא שוקים ובית המחיה. שש ערי מקלט מגיד (שהם) [שאין] קולטות ערי מקלט שבעבר הירדן [עד שיבדלו אותן] שבארץ כנען. ערי מקלט אל יעשו גנות ופרדסים. ערי מקלט אל יעשו חניות ופונדקין. ערי מקלט אל יעשו בתי צורה. תהיינה לחוס עליהן. תהיינה תן ממונך עליהן. תהיינה שלא יעשו עיר הנדחת. תהיינה שש שאם נטלה אחת מהן ימנו אחרת תחתיה. אם חרבו יבנו אותן. אינן צריכין אלא אחת או שתים, אמרת לאמר. ואמרת אליהם בבואכם אל הארץ קבל עליך עד שלא תבא אל הארץ שמשתבוא למנות ערי מקלט, ובזכות שתקבל עליך תבא אל הארץ, יכול כיון שבאו לארץ יהו חייבין למנות ערי מקלט שבחוצה לארץ, אמרת לא אמרתי אלא אשר אני נותן לכם כאשר ניתן לכם אתם חייבים למנות ערי מקלט ולא בחוצה לארץ: