Quotation_auto zu Dewarim 5:7

ויקח משה את עצמות יוסף משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול הימנו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו. תנו רבנן בוא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבינו שכל ישראל נתעסקו בבזה והוא נתעסק במצות שנאמר חכם לב יקח מצוות. ומנין היה יודע משה היכן יוסף קבור. אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה אמר לה כלום את יודעת היכן יוסף קבור. אמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצריים ושקעוהו בנהר נילוס כדי שיתברכו מימיו. הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר לו יוסף יוסף הגיע העת שנשבע הקב"ה שגואל את ישראל והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל, אם אתה מראה את עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו נקיים משבועה. מיד צף ארונו של יוסף ואל תתמה שהרי כתיב ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים ויצעק ויאמר וגו' אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל. והרי דברים קל וחומר ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה צף מפניו. מפני משה רבינו על אחת כמה וכמה. רבי נתן אומר בקברניט של מלכים היה קבור הלך משה ועמד שם ואמר יוסף יוסף וכו' מיד נזדעזע ארונו של יוסף נטלו משה והביאו אצלו. קשו קראי אהדדי כתיב ויקח משה את עצמות יוסף וכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל (כתוב ברמז קמ"ה). אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נקרא יוסף בחייו עצמות מפני שלא מיחה בכבוד אביו דאמרו לו עבדך עבדך ולא קאמר להו מידי. מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב"ה שנאמר ויקבור אתו בגי. ולא על משה בלבד אמרו אלא על הצדיקים כולן שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. שלשה מחנות הם תני טמא מת מותר ליכנס למחנה לויה. ולא טמא מת בלבד אלא אפילו מת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו. עמד לו על נילוס הנהר ואמר יוסף יוסף הגיעה השעה שהקב"ה גואל את בניו השכינה מעכבת לך וישראל מעוכבין לך וענני כבוד מעוכבים לך אם מודיע אתה את עצמך הרי יפה וכו'. ויש אומרים נטל חרס וכתב עליו שם המפורש והשליך ליאור מיד צף ועלה ארונו של יוסף. והוון תמן תרין כלבים דחרשין שרון נבחין במשה. אמר משה איתון [חמון] כלבין קושטא לא נבחין וכלביא דשקרא ודחרשין נבחין. אמר רבי כלבא מלחית בלישניה ברם הכא ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו ללמדך שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו. מרים המתינה למשה שעה אחת (כתוב ברמז קס"ד). ולא עוד אלא שעם יעקב עלו עבדי פרעה וזקני ביתו ועם יוסף עלו הארון והשכינה והכהנים והלוים וישראל ושבעה ענני כבוד. ולא עוד אלא שהיה ארונו של יוסף מהלך עם ארון חי העולם והיו אומות העולם אומרים להם מה טיבן של שני ארונות הללו והן אומרים זה ארונו של מת וזה ארונו של חי העולמים. והיו אומרים להן אומות העולם מה טיבו של מת מהלך עם ארון חי עולמים. והן אומרים המונח בארון זה קיים מה שכתוב בזה. בזה כתיב אנכי ה' אלקיך וביוסף כתיב התחת אלקים אנכי. בזה כתיב לא יהיה לך אלקים אחרים וביוסף כתיב את האלקים אני ירא. בזה כתיב לא תשא וביוסף כתיב חי פרעה אם תצאו. בזה כתיב זכור את יום השבת וביוסף כתיב וטבוח טבח והכן. ואין הכן אלא שבת שנאמר והיה ביום הששי והכינו. בזה כתיב כבד את אביך וביוסף כתיב ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רועים בשכם וגו'. בזה כתיב לא תרצח לא רצח לפוטיפרע. בזה כתיב לא תגנוב לא גנב כענין שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף וגו'. בזה כתיב לא תנאף לא נאף עם אשתו של פוטיפרע. בזה כתיב לא תחמוד לא חמד אשתו של פוטיפרע. בזה כתיב לא תענה והרי דברים קל וחומר ומה דברים של אמת לא הגיד קל וחומר של שקר. בזה כתיב לא תשנא את אחיך בלבבך וכתיב וינחם אותם וידבר על לבם. בזה לא תקום ולא תטור וכתיב ואתם חשבתם עלי רעה. בזה וחי אחיך עמך וכתיב ויכלכל יוסף את אחיו. כי השבע השביע השביען שישביעו לבניהן. רבי נתן אומר מפני מה השביע את אחיו ולא השביע את בניו. אמר אם משביע אני את בני אין מצריים מניחין אותן. ואם אומרים להם אבינו העלה את אביו אומרים להם אביכם מלך היה לפיכך השביע את אחיו ולא השביע את בניו.