Quotation_auto zu Dewarim 7:7

ואמר והיה כי יביאך ונשל גוים רבים. בסבת עשיית המצות. לא תתחתן בם. כי בסבת זה יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים. ואין ראוי שתתחתן בגוי טמא. כי עם קדוש אתה לה'. פרוש מכל טומאה ומכל ערוה. כמו שנזרתם עצמכם מן הערוה במצרים. ובשביל זה בחר השם אלהיך בך להיות לו לעם סגולה. ואוצר חביב לעולם הנשמות. ולא בשביל שאתם רבים ועצומים. אלא בשביל שאתם קדושים. וזהו לא מרובכם מכל העמים אלא מאהבת ה' אתכם. לפי שאתם עם קדוש. ומשמרו את השבועה שנשבע לאבות הוציאך ממצרים ביד חזקה. ואחר שעשיתי לך כ"כ טובות. ראוי לך שתכיר מעלתי ולא תמרוד בי לעבוד אלהים אחרים. כי המורד באדוניו הוא לשלשה סבות. או מפני שחושב שאין לו יכולת. או שאין לו במה להנקם ממנו. או שאע"פ שיהיה לו שלוחים להנקם ממנו. הוא יתן שוחד לשלוחים בענין שלא יעשו לו רע. לזה אמר בכאן שאינו כן שיש לו לירא מהשם אחר שיש לו יכולת. וזהו שאמר וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים. ולו היכולת הגמור לעשות טובה לטובים ורע לרשעים וזהו שומר הברית. וכנגד השני שאין לו במה להענישם. לזה אמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. ויש לו שלוחים שהם פנים של זעם ומדות הדין. וכנגד הג' כי אולי השלוחים יסבו בלכתם ולא יעשו שליחותם. לז"א לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו בלי שינוי. ואמר לשונאיו לשון רבים ואחר כך אמר להאבידו לשון יחיד. לרמוז כי כשאמר לשונאיו לשון רבים לפי שהם שונאים ומרגיזים השם פעמים רבות. בסבת זה השם יאבד אותם מכל וכל בפעם אחת. וזהו להאבידו כאיש אחד. אבל כשאמר לשונאו לשון יחיד שלא הרגיז השם פעמים רבות. לזה ישלם לו אבל לא להאבידו. וזהו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו. אבל כשאמר לשונאיו אמר להאבידו מכל וכל כאיש אחד. ואחר שזה כן ושמרת את המצוה ואת החוקים אשר אנכי מצוה אתכם:

וסמך לכאן כי תצא למלחמה על אויביך. לרמוז שאם יעשו משפט וצדק לבער הרע מקרבם ולהרוג הרוצח ועד השקר. שהשם יתן אויביהם בידם ויעזרם לנצח המלחמות. כמו שעזרם במצרים דכתיב ה' ילחם לכם. ולכן הזכיר בכאן המעלך מארץ מצרים. ולהורות שזאת המלחמה לא היו נוצחים אותה בחיל ובכח. כי אם ברוח ה' ובזכות הצדיקים. לזה אמר ונגש הכהן ודבר אל העם. כי בזכותו ינצלו אם ישמעו לדבריו. וזהו שאמרו אפילו אין בכם זכות אחר אלא זכות שמע ישראל שהיא ק"ש די. כי אחר שאתם אומרים ה' אלהינו ה' אחד. שבזה אתם מודים שלו היכולת הגמור. לפי שהוא אחד ואין מי שימחה בידו. וא"כ מיד תכירו כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם. ולא בחיל ולא בכח ולא בסוס ורכב. ואם תעשו המלחמה כי לה' הישועה. וזהו להושיע אתכם. ואמר אתם קרבים היום למלחמה אל ירך לבבכם. לחזק לבם כי אולי יאמרו ישראל שאויביהם ינצחו המלחמה בהכרח. לפי שיש להם כל הדברים הצריכין למלחמה והוא שאויביהם היו מלומדים במלחמה. ועוד שיש להם סוס ורכב שבהם עושים המלחמה. ועוד שהם רבים כחול אשר על שפת הים. ועוד שהם עצומים וגבורים אוכלי בשר החזיר. והנה ישראל הם משוללים מאלו הד' דברים. כי הם לא נסו ללכת במלחמה. ואין להם סוס ורכב. כי התורה הזהירה המלך ולא ירבה לו סוסים. וכן הם מעטים כאומרו כי אתם המעט מכל העמים. וכן הם חלושים מצד התורה והמצות שמתשת כחה של אדם. ומצד המאכלים הדקים. לפי שהם ממלכת כהנים וגוי קדוש פרושים מהמאכלות האסורות. מגודלים בנעוריהם בהיכלי המלכים. וכל אלו סבות להיות מנוצחים. ולזה התחילה הפרשה ורמזה אלה הארבעה דברים שהם סבת רכות הלבב. כנגד האחד אמר כי תצא למלחמה על אויביך. שזה רמז שהם אויבים ואכזרים מלומדים במלחמה מגודלים ברציחה והריגה. כנגד הב' אמר וראית סוס ורכב. וכנגד הג' שהיא ריבוי העם אמר עם רב. וכנגד הד' שהיא הגבורה אמר ממך. כמו שאמר במקום אחר להוריש גוים גדולים ועצומים ממך. וזהו עם רב ממך. וכן לשון רב נופל על גדול. כמו על כל רב ביתו. ולפי שכל אלו סבת המורא. אמר לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך ולו הישועה. לפי שהוא מלומד במלחמות ונוצח אותם כאומרו ה' איש מלחמה. ולו סוס ורכב. כאומרו כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. ולו עם רב וצבא גדול כאומרו רבים אשר אתנו. ולו הגבורה כאומרו האל הגדול הגבור והנורא. וכל אלו הדברים איני צריך להביא ראיה עליהם כי בעיניך ראית אותם במצרים. וזה שאמר המעלך מארץ מצרים. ואמר ונגש הכהן ודבר אל העם. כדי להוציא מלבם אלו הד' ספיקות. וזה שאמר אתם קרבים היום למלחמה. כי למה הוצרך לומר שהיו קרבים היום למלחמה על אויביכם כי ידוע הוא. אבל רמז להם שסבת מוראם ופחיזותם הוא. לפי שהם קרבים היום מחדש למלחמה ולא נסו ללכת בה. כמו אויביהם שהיו מלומדים במלחמה כל ימיהם. ולזה חזק לבם ואמר אל ירך לבבכם וגו'. ארבעה דברים של חיזוק כנגד הארבעה דברים הנזכרים. וכנגד הראשונה אמר אל ירך לבבכם. לפי שמעולם לא ראיתם כובד מלחמה וקשת דרוכה וחרב שלופה. ואתם כמו העבדים שיש להם רכות הלבב. ולכן אמר אל ירך לבבכם. וכנגד השני אמר אל תיראו. לפי שאין לכם סוס ורכב להלחם. וכנגד הג' אמר אל תחפזו. לפי שאתם המעט מכל העמים. וכנגד הד' אמר ואל תערצו. לפי שאתם חלשים ושבורים והם גבורים. וכמו שאמר ישעיהו ואל מוראו לא תיראו ולא תערצו את ה' צבאות אותו תקדישו והוא מוראכם והוא מעריצכם. וכן אמר בכאן כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם. ולא תיראו מאלו הארבעה דברים. לפי שהוא מלומד במלחמות והוא ילחם לכם. וזהו להלחם לכם עם אויביכם. וכנגד ריבוי העם אמר כי ה' אלהיכם. והוא בעל ההויות והצבאות מעלה ומטה. וכנגד סוס ורכב אמר ההולך עמכם ואינכם צריכים סוס ורכב. וכנגד הד' שהוא הגבורה אמר להושיע אתכם בגבורתו וידו החזקה:

ולזה אמר בכאן עם נבל. שנפלו ממנו כל הטובות שעשה להם. ולא חכם להבין את הנולד. מהטובות שהיה עתיד לעשות עמהם. ויש לך לזכור כי הוא אביך קנך. ומצד היות אב קדמון. בלי עשיית טובות היה ראוי לך להודות לו. כל שכן כי הוא עשך ויכוננך. רוצה לומר שעשה עמך טובות גדולות והכין לך בכל מיני יופי. וכן בטובות פרטיות אצלך. ועוד יש לך לזכור ימות עולם. שזהו רמז הטוב הכללי שעשה עם כל העולם בבריאת ששת ימי בראשית. שברא בהם כל מיני מזונות הצריכים לאדם. בינו שנות דור ודור. כלומר וכן בין וזכור שנות דור ודור מדור המבול ומדור הפלגה שהכעיסו לפניו על טובות גמלם ויאמרו לאל סור ממנו וגו'. ובין והבן העונש הגדול שבא עליהם בעונם. ואם אינך יודע זה שאל אביך ויגדך. כלומר ויגד לך תעלומות חכמה. כי זהו מלת הגדה בכל התורה משך חכמה מתרגום משכו נגידו. ואם אין לך אב או שאינך מגיע לתעלומות חכמה. שאל לזקניך וימים ידברו ויאמרו הכל לך. וזהו זקניך ויאמרו לך הדברים הפשוטים והנגלים בבריאת העולם. ותראה הטובות שעשה לך השם לא עשה כן לכל גוי. וזהו בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם. לרמוז שכולם היו כמו גוים בני אדם הראשון כפויי טובה כאביהם. וזהו אשר בנו בני האדם כמאמרם ז"ל. וכל זה רצה השם לעשות אע"פ שהכעיסו לפניו. כדי להוציא משם שבטי ישראל להיות לו לעם נחלה. וזהו בהפרידו בני אדם. כמו יתפרדו כל פועלי און. ואסיר גבולות עמים ועתודותיהם שוסתי. וכל זה למספר בני ישראל. לפי שהעולם לא נברא אלא בשביל ישראל. כאומרם ז"ל אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם. וזהו ימצאהו בארץ מדבר. אם הוא נאמר על אברהם. לפי שמצאו בין רגבים ידובק תרח ואבותיו. הביטו אל צור חוצבתם. שהוא כמו האוצר הטמון תחת הארץ וכמו שפירשתי במלת סגולה. ואולי יאמר יצב גבולות עמים כנגד כלל עם ישראל. למספר בני ישראל כנגד יחידי סגולה שבהם. לרמוז שהציב גבולות העולם בעבור כלל ישראל ובעבור הפרטים. וזהו כי חלק ה' עמו כנגד יצב גבולות עמים. יעקב חבל נחלתו כנגד למספר בני ישראל. וזהו חביבים ישראל כולם. שנקראו בנים למקום. חבה יתירה נודעת לפרטים. וזהו כי חלק ה' עמו. כלומר אע"פ שהם עם רב. חלק ה' ודבקים בו. אבל יעקב חבל נחלתו. שבחר לנחלה לו. לפי שהוא משולש בזכיות כחבל של שלשה חבלים. ורמז בזה ג"כ כי יעקב חבל נחלתו. כי קודם שנברא העולם היה הקב"ה מתפאר בו כאומרו ישראל אשר בך אתפאר. ומלאכי השרת היו משבחים להקב"ה ואומרים ברוך ה' אלהי ישראל. והיו שואלים להקב"ה מי הוא זה. וכשבא אדם אמרו זה הוא. ואמר להם זה גנב הוא. כלומר שאכל מן העץ. וכן נח וכו' כמו שפירשתי במקום אחר. וכן רמז באומרו יעקב חבל נחלתו. שעם ישראל דבקים בה' מצד יעקב הקטן שהוא חבל נחלתו. כלומר שיש לו חבל ארוך מן הארץ עד לשמים. וקשר שמים וארץ כאחד וחברם בחבל זה. כאומרו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. וכל זה מצד אהבת האבות. כאומרו בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה. וכמו שפירשתי בעבותות המשכן וכענין השרשרות שהם כמו עבותות וחבלים לאחוז השם שלא יפרד מישראל. וכמו שאמרו בירושלמי משל למלך שיש לו פותחת קטנה שבה סוגר כל אוצרותיו. אמר המלך פותחת זו קטנה מאד כמעט רגע יאבד. מה עשה עשה לה שלשלת גדולה ואמר כשיאבד הפותחת בשביל השלשלת ימצאנה. כן אמר הקב"ה ישראל הם פותחת קטנה דכתיב כי אתם המעט מכל העמים. ובשביל שלא (יאבד ביניהם) [יאבדו] עשה להם שלשלת גדולה לאחוז אותם בענין שלא יאבדו. וזהו כי חלק ה' עמו. כלומר אע"פ שחלק ה' עמו. הוא חלק קטן. יעקב חבל נחלתו והוא חבל ארוך. לאחוז בכנפות הארץ עד שער השמים בענין שלא יאבדו.