Quotation_auto zu Dewarim 9:27

סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך, א"ר חמא בר חנינא זו מדת הטוב שהיא גדושה. וכאשר נשאת ר' יוסי בר חנינא ור' (שאול) [שמואל] בר נחמן, חד אמר אמר הקב"ה למשה ממצרים ועד הנה הן (לא) חטאו קדמי. וחרנא אמר אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע ממצרים ועד הנה לא שרית ושבקת להון היך כמה שרית ושבקת להון לדעבר שרי ושביק להון לדאתי. א"ר אלכסנדרי משל לשנים שהושיטו הדסים למלך אחד הושיטה לשמו ויוצאת לשם זקנו ואחד הושיטה לשם זקנו ויצאת לשמו. חזקיה הושיטה לשמו זכר נא את אשר התהלכתי לפניך, ויצאת לשם זקנו וגנותי על העיר הזאת למעני ולמען דור עבדי. משה הושיטה לשם זקנו זכור לעבדיך לאברהם וגו'. ויצאת לשמו ויאמר ה' סלחתי כדברך (כתוב ברמז ש"א). ד"א ויאחז צדיק דרכו בשעה שאמר אכנו בדבר אמר ליה משה תפוס מדתך תפוס אומנותך. (א"ל משה) כל הצדיקים תפסו כל אחד ואחד אומנותו, אברהם תפס את המלה, יצחק תפס את התפלה, יעקב תפס את האמת שנאמר תתן אמת ליעקב, יוסף תפס את החסידות שנאמר ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד, משה תפס את הענוה שנאמר והאיש משה ענו מאד, אהרן תפס את השלום שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום, פנחס תפס הקנאה שנאמר בקנאו את קנאתי אף אתה תפוס אומנותך, א"ל מה היא אומנותי א"ל רחמן רחום וחנון ה' כשם שאתה למוד שמכעיסין אותך ואתה מאריך להם ומרחם עליהן לכך נאמר ועתה יגדל נא וגו'. א"ר אבין בשם ר' יוחנן משל לכף מאזנים שמשקולת בכף אחת והפירות בכף אחת אימתי בעל הבית משתבח בשעה שהוא מכריע הפירות, כך א"ל משה להקב"ה מרי אומר לך מתי כחך גדול בעולמך בשעה שאתה מאריך רוחך שנאמר ועתה יגדל נא כח ה'. אמר ריש לקיש משל לגבור שבא לטעון קורה גדול ותלמידו מהלך אחריו כל זמן שהיה התלמיד רואה את רבו מתגבר והולך היה אומר לו יתקוף חילך, כך משה כל זמן שהיה רואה את הקב"ה מתפייס וסולח לישראל היה אומר לו יישר חילך, א"ר יוסי בר חנינא א"ל משה כשתהא מודד לבניך מדת הדין מדוד להם במדה קטנה אבל מדת רחמים מדוד להם במדה גדולה שנאמר ועתה יגדל נא וגו':

זש"ה בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש, משל לחכם שהיה יושב בבית הכנסת ועוסק בצרכי צבור ולא היו החברים מביטים בו, כיון שנכנס לדרוש ודורש כענין התחילו מקלסין אותו ואומרים לו ודאי זו תורה ואלו דברים, [כך משה] כיון שבא לפרש דברי תורה לישראל שנאמר בעבר הירדן וגו' אמרו ישראל זו תורה ואלו דברים, לקיים מה שנאמר בצדק כל אמרי פי וגו' כלם נכוחים למבין. ד"א משל לעם הארץ שלמדוהו דברי תורה הלכה מדרש, משלמד את הכל נעשה חכם, מי גרם לו שיהא חכם אותו צער שנצטער בילדותו ובנערותו, כך היה משה עם הארץ בנערותו ולא היה יודע לדבר שנאמר לא איש דברים אנכי, וכיון שנצטער לפני הקב"ה ולמד ממנו תורה שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו' זכה והתחיל מליף לישראל אלה הדברים. ד"א אלה הדברים זש"ה שפתים ישק משיב דברים נכוחים, משל לחכם שהיה נשוי קרובתו חטאה עליו טרדה והוציאה מביתו, בא שושבינו ובקש ממו להכניסה בשביל אבותיה, א"ל לך אמור לה להתישב בדרכיה ואני מכניסה, הלך ואמר לה בתי עדיין את בנווליך. ענה אותו חכם ואמר לשושבינו יהא הפה הזה מבורך למה שאמר לה כל מה שהיה בה, כך שעשו ישראל אותו מעשה בקש הקב"ה לטורדם מן העולם שנאמר הרף ממני ואשמידם, אמר לפניו רבש"ע זכור לעבדיך לאברהם וגו', כיון שהזכיר האבות מיד נעשה בקשתו שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדברך, חזר משה להוכיח את ישראל ואמר להם עכשיו אתם בנוולכם, שנאמר ממרים הייתם, שמע הקב"ה תוכחות של משה א"ל שפתים ישק משיב דברים נכוחים. א"ר אליעזר משה הטיח דברים כלפי מעלה שנאמר ויתפלל משה אל ה', אל תקרי אל ה' אלא על ה', [שכן] דבי רבי אליעזר בן יעקב קורין לאלפי"ן עייני"ן אלפי"ן, דביר רבי ינאי אמרי מהכא ודי זהב כך אמר משה לפני הקב"ה בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די גרם להם לעשות את העגל, משל אומרים וכי ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר. א"ר הושעיא משל לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים האכילה כרשינין והיתה מבעטת בו, אמר לה מי גרם לך שאת מבעטת בי, כרשינין שהאכלתיך, אמר ר' חייא בר אבא משל לאדם שהיה לו בן אחד רחצו וסכו והכילו והשקהו והלבישו וכסהו ותלה לו כיס בצוארו והושיבו בפתח זונות, מה יעשה הבן שלא יחטא, ומי גרם לו זה, אלא הכיס שתלה בצוארו, היינו דאמרי אינשי מלי כרסי זני בישי שנאמר כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא ורם לבבך ושכחת. ורבנן אמרי מהכא ואכל ושבע ורשן ופנה. ואיבעית אימא מהכא וישמן ישרון ויבעט. ומנין שחזר הקב"ה והודה לו למשה, שנאמר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל: