Quotation_auto zu Tehillim 19:4

תנו לכם מופת. כבר פירשתי למעלה כי מלת אות הוא דבר שמביא האדם להאמין בדבר ההוא והוא מתרגום ויבא ואתא. וכן מופת הוא דבר שמפתה האדם להאמין בדבר ההוא שעושה אותו האדם. ולכן אמר בכאן תנו לכם מופת. לדבריכם אם אמת אתכם. אבל מלת חרטומים היא מלה מצרית. כי כל מכשף ופועל זרה ומגיד עתיד בשמה נקרא חרטום. בלהטיהם כתבו כי בעבודה המצרית היא על שתי כוונות. אחד נקראים להט החרטומים שעושים השמות וההשבעות והדברים הנאמרים בלחש בשפתים נעות בלי נשמע קולם. ועל הכוונה הזאת ויעשו החרטומים בלטיהם בהשבעותיהם. ב' הכלים הנעשים לעשות בהם הפעולות הזרות נקראים שם ג"כ להט. ועל הכוונה הזאת בלטיהם בכליהם הנעשים לפעולותיהם. ויבלע מטה אהרן את מטותם. להודיעו כי בסוף יהיו נבלעים כולם ונשחתים לבנ"י. ומופת המטה שנהפך תנין. ומי היאור שנהפכו לדם. הוא סימן למפלת אלהי מצרים שהוא התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו. הוא אמון מנוא. בן צרעה שר השדים המוזכר בדבריהם והוא היה רב שלהם ובו היו עושין כל פעולותיהם. ולכן בלע מטה אהרן את מטותם. וכן הפך יאוריהם לדם לפקוד השם על צבא המרום במרום ואח"כ על מלכי האדמה באדמה. ולכן אחר שלקה התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו. מיד הביא שאר המכות על המצריים מכנים ערוב. בענין שבזה נבלעה ונשחתה אמונתם. וזהו ויבלע מטה אהרן כמו בלע ה'. בלע המות. ולכן אמר במכת המים לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה. שהיה עושה עצמו אלוה בכח התנין הגדול שהזכרתי. ולכן כתב בזאת המכה בזאת תדע כי אני ה'. כי אחר שתראה שאין כח באלהיך להושיע עצמו איך יושיע לאחרים. ולכן אנכי מכה במטה אשר בידי במים ונהפכו לדם. ואז אם אלהים הוא ירב לו. בענין שבזאת תדע זה השם של ה' שאינך יודע. וכתבו שבנימוסי המלכים בעבודה המצרית בחלק הד' כתיב. שחק מלכי מצרים הוא שהם יוצאים אל היאור בכל חדש שתי פעמים בראש כל ירח ובמילואו לזבוח שם זבחי החדש. וקודם זריחת השמש יצא יצא ושוב וכל זה אמר השכם בבקר. וכן אמר בזאת תדע ועוד אחרת התחלת המכות היא זאת. והיא הכנה והזמנה למכה אחרת הבאה אחריה והאחרת לחבירתה:

ובמדרש מצאתי והקב"ה טבע את כל האדם בחותמו של אדם הראשון ואין א' מהם דומה לחבירו והכל הולך לדרך אחד כי חותמו של אדם כחותמו של הקב"ה ושם נתנו טעם למה אין אדם דומה לחבירו כדי שלא יאמר זה הבית שלי וכו'. ואולי אמר ויברא אלהים את האדם בצלמו והצלם הוא זכר ונקבה ברא אותם כי כמו שלמעלה גבוה מעל גבוה שומר וזה נותן וזה מקבל כדכתיב וקרא זה אל זה ומתרגמינן ומקבלין דין מן דין כי כל אחד מקבל מה שאומר חבירו הגדול ממנו ואח"כ אלו ואלו מקבלין עול מלכות שמים לעשות מאמר השם שהוא עליון על כלם. וזהו להקדיש ליוצרם בנחת רוח ר"ל ברצון שלם כי הם אין להם פה לדבר כאומרו אין אומר ואין דברים וכו' וזהו בשפה ברורה ובנעימה קדושה לפי שיש שני מיני דיבור דבור הפה ודיבור הלב דכתיב אמרתי אני בלבי ודבור הלב ומחשבתו מגיע דיבור הפה וא"כ הדבור האמתי והברור והנבחר הוא דיבור הלב וזהו הדיבור שהמלאכים מדברים בלבם וברצונם. וזהו בשפה ברורה ונבחרת משתי הלשונות והוא נועם שיח סוד שרפי קודש שאומרים בנקדישך שהוא הטוב והנעים שבלשונות והוא שיח המלאכים שעושים רצון קוניהם בלבם ובמחשבתם ולכן אמר כולם כאחד ר"ל בלב אחד עונים ואומרים קדוש קדוש קדוש. שאף על פי שכולם נקראים קדושים כלם מודים לקדושת הקב"ה שהיא למעלה מכולם וזהו קדוש ה' צבאות כי כולם צריכין אלו לאלו והוא אינו צריך אליהם. וזהו אין קדוש כה' כי אין בלתך כי כולם צריכים אליך ואין להם מציאות בלתך ומציאותיך תלוי בך ולא בהם. וא"כ כולם צריכין לקבל ממנו כמו הנקבה שמקבלת מן הזכר. ולכן אמר בכאן ויברא אלהים את האדם בצלמו ומהו הצלם זכר ונקבה ברא אותם וכמו שלמעלה יש נותן ומקבל כן האדם נברא זכר ונקבה נותן ומקבל. ואמר זכר ונקבה להורות שאע"פ שהאדם נברא יחידי דו פרצופים נבראו בו כדכתיב ויקח אחת מצלעותיו וכו'. אח"כ הכין להם מאכלם כדכתיב הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע כי הוא מאכל דק כמו שהיו דקים בשכלם ואינן צריכין חומר עכור ממאכל בהמה ושאר שרצים: