Quotation_auto zu Tehillim 34:9
טַעֲמ֣וּ וּ֭רְאוּ כִּי־ט֣וֹב יְהוָ֑ה אַֽשְׁרֵ֥י הַ֝גֶּ֗בֶר יֶחֱסֶה־בּֽוֹ׃
Versteht es und sehet, dass der Herr gütig ist; wohl dem Manne, der bei ihm sich birgt.
צרור המור על התורה
אח"כ אמר זאת תורת המנחה. כדי להשלים תורת הקרבנות וללמדם סודם. ובפרט המנחה שהיא מנחה שלוחה למלך המלכים שיש בה סודות גדולים. וצוה להדרה בשמן ולבונה. בענין שתעלה זכרונה לרצון. וכן צוה בה שלא תעשה חמץ. בענין שלא יהיה בה צד חימוץ מאותו מעול וחומץ. וגלה הטעם באומרו כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו. לפי שהשאור הוא מחמיץ העיסה ומפסידה. כאומרם ומי מעכב ע"י שאור שבעיסה. וכן הדבש הוא ללקיחת תענוג. והתענוגים הם סבת גאות יצר הרע. והקרבנות הם לשבר יצה"ר ולהרחיקו. כאומרו ואת הצפוני ארחיק מעליכם. ולכן שחיטתן בצפון. ומזה הטעם בעצמו צוה וכל קרבן מנחתך במלח תמלח. כי מתנאי המנחה ראוי שתהיה מהנבחר ושיהיה בה טעם וריח. וכן בכל הקרבנות ראוי שיתן בהם מלח. והטעם לפי שהמלח מעמדת כל הדברים ונותנת להם קיום בענין שלא יתעפשו. וכמו שצוה שלא יתנו שאור במנחה לפי שהוא מעפש בסבת יצר הרע. כן צוה שיתנו מלח במנחה ובכל הקרבנות. אחר שהקרבן הוא מעמיד את האדם ומכפר עליו. ראוי שיתן בו מלח. אחר שמעמיד כל הדברים. הפך מהצפוני ושאור שבעיסה. שהוא סבה להחריב העולם. ובמאמר פת במלח תאכל פירשתי. כי מלח נאמר על התורה שנותנת טעם לכל הדברים. והיא נקראת ברית מלח עולם שניתן לאהרן. שנאמר יורו משפטיך ליעקב. ולכן כל הדברים צריכין טעם התורה. כדכתיב טעמו וראו כי טוב ה'. ולכן אמר וכל קרבן מנחתך במלח תמלח. שהוא טעם התורה. וזהו ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך. באופן שעל כל קרבנך תקריב מלח התורה. ובה תדע כל הדברים ותשיג אמתתם:
Ask RabbiBookmarkShareCopy