Quotation_auto zu Tehillim 48:9

ויקהלו על משה ועל אהרן. שהקהילו עליהם קהלות ואמרו בואו ונודיע לכם מעשיו של בן עמרם. כי כל העדה כלם קדושים וכי אתם לבדכם קדושים והלא כלנו נתקדשנו בסיני שנאמר לך אל העם וקדשתם, וכשנתנו לנו עשרת הדברות כל אחד ואחד ממנו היה יונק מהר סיני ולא נתן לנו אלא עשרת הדברות ולא שם חלה ולא שם תרומה ומעשרות ולא שם ציצית שמענו אלא מעצמך אתה אומר כדי לעשות שררה לעצמך ולעשות כבוד לאהרן אחיך. מה תלמוד לומר בקר, אלא אמר דברים שאנו אומר לכם מלובנים הן כבקר שלא לכבוד עצמי ולא לכבוד אחי אני אומרן. הוא הקדוש הוא יקדש מיבעי ליה, אלא א"ל יודע אני שקטורתו של אהרן מתקבלת כבר נתקדש קודם לכן. רב לכם בני לוי כנגד כהונתו של אהרן אמר הוא נוטל תרומה אחד (מששים) [מחמשים] ואתם אחד מעשרה, המעט מכם קלה היא בעיניכם שבחר בכם הקב"ה מכל שבטי ישראל להיות משמשין לפניו, ואהרן מה הוא מה הנאה יש לו לאהרן מכהונתו והלא מתחלה קבר שני בניו נדב ואביהוא. לא נעלה לא נבוא אין כתיב כאן, אמרו לו הרי אנו מעמידין דברינו ואין אנו עולים מדינה של גיהנם, ולפי שהלך משה לפתחו של דתן ואבירם זכה להציל ארבעה צדיקים מדינה של גיהנם שלשה בני קרח ואון בן פלת, ומה זכות היה בידן של בני קרח שינצלו, שבשעה שהיו יושבין אצל קרח אביהן רואין את משה וכובשין את פניהן בקרקע, אמרו אם נעמוד מפני משה רבינו נוהגין בזיון באבינו וכבר נצטוינו על כבוד אב ואם, ואם לא נעמוד כבר כתיב מפני שיבה תקום, מוטב שנעמוד מפני משה רבינו אע"פ שאנו נוהגין בזיון באבינו, באותה שעה הרחישו את לבם בתשובה, עליהם אמר דוד רחש לבי דבר טוב. א"ר יוחנן מדוגמא שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא שהוא עתיד לאחוז בכנפות הארץ והצדיקים תלויין ברומו של עולם, כך עשה להם הקב"ה לבני קרח מאותה דוגמא בעוה"ז. ר"י הנשיא אומר כמין עמוד נתבצר להם בגיהנם ועמדו עליו והיו כל ישראל רואין אותן, באותה שעה פתחו פיהם ואמרו שירה. כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה' צבאות שעתיד הקב"ה לבנות ירושלים בנין קבוע שאין לו הפסק שנאמר אלקים יכוננה עד עולם סלה. א"ר יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו, א"ל לקבל תורה בא, א"ל חמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לב"ו מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וגו' תנה הודך על השמים, א"ל הקב"ה למשה החזר להם תשובה, א"ל רבש"ע מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם, א"ל אחוז בכסא כבודי שנאמר מאחז פני (כסא)[כסה] פרשז עליו עננו. אמר רבי תנחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו, אמר לפניו רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה [אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אמר להם כלום למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם, שוב מה כתיב בה] לא יהיה לך וגו' בין כותים אתם שעובדין אלילים, שוב מה כתיב בה [זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות, שוב מה כתיב בה] לא תשא כלום משא מתן יש ביניכם, שוב מה כתיב בה כבד את אביך ואת אמך כלום אב ואם יש לכם, שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב כלום יצר הרע יש ביניכם, חזרו והודו לו להקב"ה שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב, מיד כל אחד ואחד מסר לו דבר שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות, ואף מלאך המות מסר לו דבר שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם, אי לאו דאמר ליה מנא הוה ידע (כתוב ברמז שפ"א וברמז רס"ב):