Quotation_auto zu Tehillim 65:71

תניא רבי אליעזר אומר מנין שבתשרי נברא העולם שנאמר ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע אי זהו חודש שהארץ מלאה דשאים והאילנות מלאין פירות הוי אומר זה תשרי ואותו הפרק זמן רביעה היה וירדו גשמים וצמחו שנאמר ואד יעלה מן הארץ רבי יהושע אומר מנין שבניסן נברא העולם שנאמר ותוצא הארץ איזהו חודש שהארץ מלאה דשאים הוי אומר זה ניסן ואותו הפרק זמן בהמה וחיה שמזדווגין זה לזה שנאמר לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר ואידך הא כתיב עץ פרי ההוא לברכה לדורות. ואידך נמי הא כתיב ותוצא הארץ דשא ההוא לכדרבי יהושע בן לוי כל מעשה בראשית לדעתם נבראו בקומתן נבראו לצביונם נבראו שנאמר וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם:

ואל אישך תשוקתך ד' תשוקות הן אין תשוקתה של אשה אלא על אישה ואין תשוקתו של יצר הרע אלא על קין וחבריו שנאמר ואליך תשוקתו ואין תשוקתן של גשמים אלא על הארץ שנאמר פקדת הארץ ותשוקקה ואין תשוקתו של הקב"ה אלא על ישראל שנאמר ועלי תשוקתו.

וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו ר' יהודה אמר כעס היה לאברהם אבינו כשפירש בן אחיו ממנו אמר הקב"ה לכל הוא מדבק וללוט בן אחיו אינו מדבק. רבי נחמיה אומר כעס היה לו מהקב"ה בשעה שהיה לוט מהלך עמו אמר הקב"ה כך אמרתי לו לזרעך נתתי את הארץ הזאת והוא מדבק את לוט בן אחיו כדי לירשו אם כן ילך ויביא לו שני פרסתקין מן השוק ויורישם את שלו כמו שהוא רוצה בן אחיו הדא הוא דכתיב גרש לץ ויצא מדון גרש לץ ויצא מדון זה לוט. ויהי ריב בין רועי מקנה אברם. וישבות דין וקלון ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה. ושמתי את זרעך כעפר הארץ מה הארץ מסוף העולם ועד סופו כך בניך מסוף העולם ועד סופו. ומה עפר הארץ אין מתברך אלא במים כך בניך אין מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים ומה עפר הארץ מכלה כלי מתכות כך ישראל העכו"ם בטלים והם קיימים ומה עפר הארץ עשוי דייש כך בניך עשויין דייש למלכיות הדא הוא דכתיב ושמתיה ביד מוגיך אלין דממיגין לך ואפילו כן לטובתך מקשקשין לך מן חוביך כמה דאת אמר ברביבים תמוגגנה צמחה תברך. אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה מה היו עושים מרביצין אותן בפלטראות ומעבירין ורדין עליהן והא סימן טב מה פלטיא זו מכלה את העוברים ואת השבים והיא קיימת כך בניך מכלים את העכו"ם והן קיימין:

והיה זרעך כעפר הארץ מה עפר אינו מתברך אלא במים כך בניך אינן מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים מה עפר מכלה כלי מתכות והוא מתקיים לעולם כך בניך מכלים כל אומות העולם והן קיימין לעולם. מה עפר עשוי דיש לעולם כך בניך נעשים דיש למלכיות הדא הוא דכתיב ושמתיה ביד מוגיך אלו דמוגין יתיך ואפילו כן לטבתיך מקשקשין ביך הדא הוא דכתיב ברביבים תמוגגנה צמחה תברך אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה מה היו עושין להן היו מרביצין אותן בפלטרין ומעבירין כרין עליהן והוא סימן טב מה פלטיא מכלה את העוברים ואת השבים והיא קיימת לעולם כך בניך מכלים אומות העולם והן קיימין לעולם. ופרצת ימה וקדמה אמר ר' אבא בר חנינא את תרעיא דימא כמה דאת אמר עלה הפורץ לפניהם רבי יוסי בר חנינא אמר אף חלוקי יחזקאל הראה לו והלא לא פירש יחזקאל אלא מן המזרח בא ישעיה ופירש כי ימין ושמאול תפרוצי. והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך רבנן אמרין על הכל השיבו ועל הפרנסה לא השיבו. אם יהיה אלקים עמדי הנה אנכי עמך. ושמרני ושמרתיך. בדרך הזה אשר אנכי הולך בכל אשר תלך. ושבתי בשלום אל בית אבי והשבתיך אל האדמה הזאת. ועל הפרנסה לא השיבו. ר' אסי אמר אף על הפרנסה השיבו שנאמר כי לא אעזבך ואין עזיבה אלא פרנסה כמה דאת אמר ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. וייקץ יעקב משנתו ר' יוחנן אמר ממשנתו. ויאמר אכן יש ה' במקום הזה אכן שכינה שרויה במקום הזה ולא הייתי יודע. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה הסולם הזה עומד בבאר שבע ושפועו מגיע בבית המקדש מה טעם ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה וכתיב ויקרא את שם המקום ההוא בית אל. אמר ר' יוחנן הסולם הזה עומד בבית המקדש ושפועו מגיע עד בית אל מה טעם ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה וכתיב ויקרא את שם המקום ההוא בית אל. אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים אמר ר' אחא עתיד השער הזה להפתח לכמה צדיקים כיוצא בו. אמר ר' שמעון בן יוחאי אין בית המקדש של מעלה גבוה מבית המקדש של מטה אלא שמונה עשר מיל מה טעם וזה שער השמים מנין וז"ה.

ה' איש מלחמה רבי יהודה אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה. מגיד שנגלה עליהם הקב"ה בכל כלי זיין. נגלה עליהן כגבור חגור חרב שנאמר חגור חרבך על ירך גבור. נגלה כפרש שנאמר וירכב על כרוב. נגלה בשריון וכובע שנאמר וילבש צדקה כשרין. נגלה בחנית שנאמר לנגה ברק חניתך וכתיב והרק חנית וסגור. נגלה בקשת ובחנית וחצים שנאמר עריה תעור קשתך וכתיב וישלח חציו ויפיצם. נגלה עליו בצנה ומגן שנאמר צנה וסוחרה אמתו ואומר החזק מגן וצנה וגו'. או שומע אני שהוא צריך לאחת מן המדות הללו. תלמוד לומר ה' שמו בשמו הוא נלחם ואינו צריך לאחת מן המדות הללו. ואם כן למה צריך הכתוב לפרוט כל אחת ואחת בפני עצמו אלא שאם צרכו ישראל להם למדך שהקב"ה עושה להם מלחמה אוי להם לאומות העולם מה הם שומעין באזניהם שהרי מי שאמר והיה העולם עתיד להלחם בם. ה' איש מלחמה ה' שמו למה נאמר לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמה שנאמר ה' איש מלחמה. נגלה בסיני כזקן מלא רחמים שנאמר ויראו את אלקי ישראל וגו' וכשנגאלו מהו אומר וכעצם השמים לטהר ואומר חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר שתי רשויות הן אלא ה' איש מלחמה ה' שמו. הוא במצרים הוא על הים. הוא לשעבר והוא לעתיד לבוא. הוא בעולם הזה והוא בעולם הבא שנאמר ראו עתה כי אני אני הוא וגו' וכתיב כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון ואת אחרונים אני הוא. יש גבור במדינה ועליו כל כלי זיין אבל אין לו לא כח ולא גבורה ולא תכסיס ולא מלחמה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא לו כח ולו גבורה תכסיס ומלחמה שנאמר כי לה' המלחמה וכתיב לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב וגו' יש גבור במדינה וכחו עליו בן ארבעים אינו דומה לבן ששים ובן ששים אינו דומה לבן שבעים אלא כל שהוא הולך כחו מתמעט. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אני ה' לא שניתי. יש גבור במדינה כשקנאה וגבורה לובשתו אפילו אביו אפילו קרובו הכל מכה והולך בחמה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא מרחם על בריותיו שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון. יש גבור במדינה שמשעה שהחץ יוצא מידו אינו יכול להחזירו שכבר יצא מידו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשאין ישראל עושין רצונו של מקום כביכול גזרה יוצאה מלפניו שנאמר אם שנותי ברק חרבי עשו תשובה מיד הוא מחזירה שנאמר ותאחז במשפט ידי. שומע אני שהוא מחזירה ריקם תלמוד לומר אשיב נקם לצרי. על מי הוא מחזירה על אומות העולם מכחישי ה' שנאמר ולמשנאי אשלם. מלך בשר ודם יוצא למלחמה ומדינות קרובות אצלו באות ושואלות צרכיהן מלפניו. והוא אומר להם זעוף הוא במלחמה הוא לכשיחזור וינצח אתם באין ושואלין צרכיהן מלפניו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא שומע צעקת כל באי עולם שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. מלך בשר ודם עומד במלחמה אינו יכול לזון את חיילותיו ולא לספק להם אכסניות. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא זן ומפרנס את כל בריותיו שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים וכתיב נותן לחם לכל בשר. ה' איש מלחמה אפשר לומר כך והלא כבר נאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' וכתיב וקרא זה אל זה ואמר וגו' ואומר והנה כבוד אלקי ישראל, ומה תלמוד לומר איש מלחמה מפני חבתכם ומפני קרבתכם אקדש שמי בכם. ה' שמו בשמו הוא נלחם אינו צריך אחת מכל מדות הללו. וכן דוד הוא אומר אתה בא אלי בחרב ובחנית וגו' וכתיב אלה ברכב ואלה בסוסים וגו' המה כרעו ונפלו מהו אומר ה' הושיעה וגו' וכן אסא אומר ויקרא אסא אל ה'. שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם כשהוא יוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרובים וכשהוא יוצא לשלום אינו בא אלא בבני אדם מועטים. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כך אלא כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא יחידי שנאמר ה' איש מלחמה וכן הוא אומר וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח האהל וכשהוא בא בשלום בא באלפים וברבבות שנאמר רכב אלקים רבותים:

דבר אחר מי כמכה בנסים וגבורות שעשית על הים שנאמר נוראות על ים בים סוף ויגער בים סוף ויוליכם בתהומות. מי כמכה באלם מי כמוכה רואה בעלבון בניך ושותק שנאמר החשיתי מעולם. לשעבר אחריש אתאפק מכאן ואילך כיולדה אפעה אשום ואשאף יחד אחריב הרים וגבעות וגו' והולכתי עורים בדרך לא ידעו וגו'. מי כמכה באלים כאלו שהן משמשין לפניו במרום שנאמר כי מי בשחק יערוך לה' ואומר אל נערץ בסוד קדושים רבה ואומר ה' אלקי צבאות מי כמוך חסין יה. מי כמכה באלים מי כמכה באותן שקורין עצמן אלוהות. פרעה קרא עצמו אלוה שנאמר יען אמר יאור לי ואני עשיתני. סנחריב קרא עצמו אלוה שנאמר מי בכל אלקי הארצות וגו'. נבוכדנצר קרא עצמו אלוה שנאמר אעלה על במתי עב. נגיד צור קרא עצמו אלוה שנאמר אמור לנגיד צור. מי כמוכה לא כאלו שאחרים קוראין אותן אלוהות ואין בהם ממש ועליהם נאמר פה להם ולא ידברו וגו' לא יהגו בגרונם אלו פה להם ולא ידברו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אמר שני דברים בדבור אחד מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן שנאמר אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי וגו' הלוא כה דברי כאש וגו' עד והגה מפיו יצא. מי כמכה נאדר בקדש נאה אתה ואדיר בקדש. שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה. בשר ודם אינו יכול לומר שני דברים כאחד. אבל מי שאמר והיה העולם אמר י' דברות בדבור אחד מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן שנאמר וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר. דרך בשר ודם אינו יכול לשמוע משני בני אדם כשהן צועקין כאחת אבל מי שאמר והיה העולם אפילו כל באי העולם באין וצועקין לפניו הוא שומע צעקתן שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. נורא תהלות לא מעכשיו אלא מעולם נורא תהלות.

ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. זה שאמר הכתוב אשרי תבחר ותקרב אשרי מי שבחרו הקב"ה אף על פי שלא קרבו ואשרי מי שקרבו אף על פי שלא בחרו אי זהו שבחרו זה אברהם שנאמר אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם אבל הוא לא קרבו וקרב את עצמו. יעקב בחרו הקב"ה שנאמר (ויעקב) [וישראל] בחרתי בו אומר כי יעקב בחר לו יה והוא לא קרבו וקרב את עצמו שנאמר ויעקב איש תם יושב אהלים. משה בחרו שנאמר משה בחירו וקרב את עצמו. דוד בחרו שנאמר ויבחר בדוד עבדו וקרב את עצמו שנאמר חבר אני לכל אשר יראוך. אשריהן אלו שבחרן הקב"ה אף על פי שלא קרבן. ויש שקרבן ולא בחרן. יתרו קרבו הקב"ה ולא בחרו. רחב הזונה קרבה הקב"ה ולא בחרה. אשרי אהרן בכפלים שבחרו הקב"ה וקרבו שנאמר ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן וכתיב ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך לכך דוד משבחן אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך. לכהנו לי בכל מקום שנאמר לי הרי זה לעולם ולעולמי עולמים (ברמז שס"ד):

כתוב אחד אומר ישאת ה' פניו אליך וכתוב אחד אומר אשר לא ישא פנים, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, כשישראל עושין רצונו של מקום ישא ה' פניו אליף וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום אשר לא ישא פנים. ישא ה' פניו יעביר כעסו ממך ויהפוך פניו אליך לא דומה שואל שלום חברו בתוך פניו כשואל מן הצדדין. ישא ה' פניו, בדברים שבינך לבינו, אשר לא ישא פנים, בדבר שבינך לבין חברך. כיוצא בו ונקה לא ינקה ינקה בדבר שבינו לבינך, אבל לא ינקה בדבר שבינך לבין חברך. ד"א עד שלא נתחתם גזר דין ישא ה' פניו אליך, משנתחתם גזר דין אשר לא ישא פנים. כתוב אחד אומר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו וכתוב אחד אומר סכותה בענן לך מעבור תפלה, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו עד שלא נתחתם גזר דין קרוב ה' לכל קוראיו, משנתחתם גזר דין סכותה בענן לך. כתוב אחד אומר קרוב ה' לכל קוראיו וכתוב אחד אומר למה ה' תעמוד ברחוק, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, עד שלא נתחתם גזר דין קרוב ה' לכל קוראיו, משנתחתם גזר דין למה ה' תעמוד ברחוק. כתוב אחד אומר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב וכתוב אחד אומר וישקד ה' על הרעה, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, עד שלא נתחתם גזר דין מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, משתחתם וכו'. כתוב אחד אומר כבסי מרעה לבך ירושלים וכתוב אחד אומר כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפי, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, עד שלא נתחתם גזר דין כבסי מרעה, משנתחתם וכו'. כתוב אחד אומר שובו בנים שובבים וכתוב אחד אור אם ישוב ולא ישוב, עד שלא נתחתם גזר דין שובו בנים שובבים, משנתחתם גזר דין אם ישוב ולא ישוב. כתוב אחד אומר דרשו ה' בהמצאו וכתוב אחד אומר אם ישוב ולא ישוב. כתוב אחד אומר דרשו ה' בהמצאו, משנתחתם גזר דין אם אדרש לכם. כתוב אחד אומר כי לא אחפוץ במות המת וכתוב אחד אומר כי חפץ ה' להמיתם, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, עד שלא נתחתם גזר דין כי לא אחפוץ במות המת, משנתחתם גזר דין כי חפץ ה' להמיתם. כתוב אחד אומר אשר לא ישא פנים וכתוב אחד אומר ישא ה' פניו אליך, ישא ה' פניו אליך בעוה"ז, אשר לא ישא פנים לעוה"ב. ד"א ישא ה' פניו אליך יעביר כעסו ממך. דרש רב עוירא זימנין אמר לה משמיה דרב אמי [וזמנין א"ל משמיה דרב אסי] אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים והלא אתה נושא פנים לישראל שנאמר ישא ה' פניו אליך, אמר להם [וכי] לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם ואכלת ושבעת וברכת, והן דקדקו על עצמן עד כזית עד כביצה:

ר' חנינא ור' הושעיא ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלוה, בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל (זקנו) [שערו] ואינו חותך צפורניו לפני שאינו יודע היך דינו יוצא, אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין שערן ומחתכין צפרניהן ואוכלין ושותין ושמחין בראש השנה לפי שיודעין שהקב"ה (יט) עושה להם נסים ומוציא דינם לכף זכות וקורע להם גזר דינם. כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו, את מוצא אלילים קרובים ורחוקים. עובד אלילים עושה לו אלילים ומעמידם אצלו הרי קרובים, עומד ומתפלל לפניהם ואינם עונים אותו שנאמר יצעק אליו ולא יענה הרי הם קרובים ורחוקים. והקב"ה רחוק וקרוב כיצד מכאן עד לרקיע מהלך ת"ק שנה וכן כל רקיע ורקיע וכן בין כל רקיע ורקיע הרי שהוא רחוק, ואדם עומד ומתפלל ומהרהר בתוך לבו והקב"ה שומע תפלתו שנאמר שומע תפה עדיך וגו' הרי רחוק וקרוב. בכל קראנו אליו אמר דוד [רבש"ע] כשיהיו העו"א מתפללין לפניך אל תענה אותם שאינן באין לפניך בלב שלם אלא כשאלילים שלהן אינם עונים אותם והן רואין צרתם הן באין לפניך, אף אתה לא תענה אותם שנאמר ישעו ואין מושיע על ה' ולא ענם. (אף) [אבל] אנו כשאנו באין אצלך מיד ענה אותנו שנאמר בקראי ענני אלהי צדקי, א"ל הקב"ה חייך טרם יקראו אני אענה.

ר' חנינא ור' הושעיא ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלוה, בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל (זקנו) [שערו] ואינו חותך צפורניו לפני שאינו יודע היך דינו יוצא, אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין שערן ומחתכין צפרניהן ואוכלין ושותין ושמחין בראש השנה לפי שיודעין שהקב"ה (יט) עושה להם נסים ומוציא דינם לכף זכות וקורע להם גזר דינם. כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו, את מוצא אלילים קרובים ורחוקים. עובד אלילים עושה לו אלילים ומעמידם אצלו הרי קרובים, עומד ומתפלל לפניהם ואינם עונים אותו שנאמר יצעק אליו ולא יענה הרי הם קרובים ורחוקים. והקב"ה רחוק וקרוב כיצד מכאן עד לרקיע מהלך ת"ק שנה וכן כל רקיע ורקיע וכן בין כל רקיע ורקיע הרי שהוא רחוק, ואדם עומד ומתפלל ומהרהר בתוך לבו והקב"ה שומע תפלתו שנאמר שומע תפה עדיך וגו' הרי רחוק וקרוב. בכל קראנו אליו אמר דוד [רבש"ע] כשיהיו העו"א מתפללין לפניך אל תענה אותם שאינן באין לפניך בלב שלם אלא כשאלילים שלהן אינם עונים אותם והן רואין צרתם הן באין לפניך, אף אתה לא תענה אותם שנאמר ישעו ואין מושיע על ה' ולא ענם. (אף) [אבל] אנו כשאנו באין אצלך מיד ענה אותנו שנאמר בקראי ענני אלהי צדקי, א"ל הקב"ה חייך טרם יקראו אני אענה.

דבר אחר יורה שמרוה את הארץ ומשקה וכן הוא אומר תלמיה רוה נחת גדודיה וגו' צמחה תברך. יורה במרחשון ומלקוש בניסן. או אינו אלא יורה בתשרי ומלקוש באייר, תלמוד לומר בעתו יורה במרחשון ומלקוש בניסן וכן הוא אומר והורדתי הגשם בעתו. אי מה יורה שמשיר פירות שוטף את הזרעים ואת הגרנות, תלמוד לומר מלקוש מה מלקוש לברכה אף יורה לברכה. אי מלקוש שמפיל בתים עוקר אילנות ומעלה סקאי. תלמוד לומר יורה מה יורה לברכה אף מלקוש לברכה וכן הוא אומר ובני ציון יגילו ושמחו וגו' כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם וגו', מאי מלקוש שמל קשיותיהן של ישראל. דברי רבי ישמעאל תנא דבר שממלא את התבואה בקש, במתניתא תנא דבר יורד על המלילות ועל הקשים: