וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י אֲחַזְיָ֖הוּ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֽוֹא־הֵ֣מָּה כְתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
Das Übrige der Geschichte Ahasjas, dessen, was er getan, ist beschrieben in der Chronik der Könige von Israel.
ביאור הרד"ל
(טז) ותרד אש אין כתיב כאן אלא ותצא אש. לכאורה משמע שר"ל שזו האש היתה אותה ששקעה במתאוננים, אבל הוא תמוה, דירידת האש על המזבח היה באחד בניסן, כדמנינן לי' בסע"ר ובשבת [פז:], ומעשה מתאוננים היה באייר אחר שנסעו מסע ראשון בכ' באייר עיין תענית [כט:], וכ"מ אח"כ שתמה בז"ר סדר שמיני ע"ז, ונראה דה"ק דלהכי כתיב ותצא אש ולא ותרד אש כדכתיב בימי שלמה [ד"ה ב ז] והאש ירדה מן השמים, וכן באליהו [מלכים ב א] כתיב ותרד אש מן השמים ותאכל (וכשירדה האש מן השמים בימי אליהו על המזבח בהר הכרמל כתיב ותפל אש ה' [שם א יח], יש לומר שנפלה פתאום תיכף כשאמר ענני ה' ענני ולא הרגיש לראות בירידתה כלל, א"נ יש לומר מפני שהיו עובדי הבעל לא זכו לראות בירידת האש מן השמים), להורות דכאן במדבר שהיה מראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר, משם יצאה האש (ודנקט לעיל מן השמים, לאו דוקא), וכמו כאן דכתיב ותבער בם אש ה', מדלא כתיב לא ותרד ולא ותצא אלא אש ה' הידועה שהיה לעיניהם בראש ההר, משם יצאה האש ובערה בהם, וכן כששקעה שקעה באוהל מועד שהיתה מאותה האש עצמה מדלא כתיב בה ותרד אלא ותצא, כן נראה לדחוק לשון המאמר: