וַיָּבֹ֞א אֶחָ֣ד מֵהַכֹּהֲנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הִגְלוּ֙ מִשֹּׁ֣מְר֔וֹן וַיֵּ֖שֶׁב בְּבֵֽית־אֵ֑ל וַֽיְהִי֙ מוֹרֶ֣ה אֹתָ֔ם אֵ֖יךְ יִֽירְא֥וּ אֶת־יְהוָֽה׃
So kam einer von den Priestern die sie von Schomron weggeführt hatten, und wohnte in Bet-El. Er lehrte sie, wie sie den Herrn anbeten sollen.
מלבי"ם באור המילות
בדי. לדעתי הב' שורש, כמו וכלתה בדיו (הושע י"א ו'), יאכל בדיו בכור מות (אויב י"ח י"ג), ענפיו וסעיפיו, ובא במשקל הסמיכות שלא כדרכו, ר"ל שטורף ענפי ואיברי גורותיו. ומחנק ללבאותיו היינו את לבאותיו, כמו הרגו לאבנר, ויל"פ ב' בדי שימושיית שהורג וטורף בגורותיו הרבים כמו ויהיו הורגים בהם (מ"ב י"ז כ"ח), ומלת די מורה על הריבוי:
שד"ל
ליראה את ה' אלהינו: יראת ה' איננה בלבד היראה שבלב, אך כל העבודות והמעשים הטובים מפני יראת ה' נקראים כן, כמו ויהי מורה אותם איך ייראו את ה' (מ"ב י"ז כ"ח), והנה ה' צונו ליראה אותו על ידי החקים האלה. המצות הן מפאת עצמן לטוב לנו כי בהן יתוקנו עניני החברה בשלום ובמישור, ומלבד זה צדקה וזכות תהיה לנו אם נשמור אותן, וזה לפני ה' שיתן לנו שכר על זה.