Nachschlagewerk zu Jirmejahu 10:30

‎אלה המלים הנכפלים לששת מראותם למיני מחלקותם אך המלים הנכפלים בד בבד אשר יחצו לשנים אלה הם: גלגליו כסופה (ישעיהו ה, כח), ויגל את האבן (בראשית כט, י), והרהרון על משכבי (דניאל ד, ב), הרו הגו מלב (ישעיהו נט, יג), ותתחלחל המלכה (אסתר ד, ד), מפניו יחלו עמים (יואל ב, ו), הנה ה' מטלטלך (ישעיהו כב, יז), והטלתי אותך (ירמיהו כב, כו), וחתחתים בדרך (קהלת יב, ה), החתת כיום מדין (ישעיהו ט, ג), בחרחר ובחרב (דברים כח, כב), ועצמי חרה (איוב ל, ל), נלאתי כלכל (ירמיהו כ, ט), מבלתי יכלת (במדבר יד, טז), ויתמרמר אליו (דניאל ח, ז), שמי לך תמרורים (ירמיהו לא כא), ביום נטעך חשגשגי (ישעיהו יז, יא), ישגה אחו בלי מים (איוב ח, יא), כבוצר על סלסלות (ירמיהו ו, ט), סל המצות (ויקרא ח, ב), סלי חרי (בראשית מ, טז), סלסלה ותרוממך (משלי ד, ח), סלו לרכב (תהלים סח, ה), לא פנים קלקל (קהלת י, י), נחשת קלל (יחזקאל א, ז), וכתבת קעקע (ויקרא יט, כח), והוקע אותם (במדבר כה, ד), ישתקשקון ברחבות (נחום ב, ה), בעיר ישקו (יואל ב, ט), ואשתעשע במצותיך (תהלים קיט, מז), ואשעה בחקיך (שם קיט, קיז), זבחי הבהבי (הושע ח, יג), הבה לי בנים (בראשית ל, א), קוצותיו תלתלים (שיר ה, יא), גבה ותלול (יחזקאל יז, כב), מעשה תעתעים (ירמיהו י, טו), לדבר אל ה' תועה (ישעיהו לב, ו), גרגרים בראש אמיר (שם יז, ו), עשרים גרה (שמות ל, יג), כמתלהלה הירה זקים (משלי כו, יח), ותלה ארץ מצרים (בראשית מו, יג), שלו הייתי ויפרפרני (איוב טז, יב), אתה פוררת (תהלים עד, יג), ואחז בערפי ויפצפצני (איוב טז, יב), ונפץ את עולליך (תהלים קלז, ט), והשביע בצחצחות (ישעיהו נח, יא), והמונו צחה צמא (שם ה, יג), מעשה צעצעים (דה״‎ב ג, י), היציע התחתנה (מ"א ו, ו), בסאסאה (ישעיהו כו, ח), כי כל סאון (שם ט, ד), ערער תתערער (ירמיהו נא, נח), ערו עדו עד היסוד בה (תהלים קלז, ז), לעפעפי תנומה (שם קלב, ד), התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כג, ה), צלצל כנפים (ישעיהו יח, א), תצלנה שתי אזניו (מ"ב כא, יב), ובכרכרות (ישעיהו סו, כ), שלחו כר מושל ארץ (שם טז, א).

‎מכין תבל בחכמתו (ירמיהו י, יב), ומי שם תבל (איוב לד, יג). תבל וארץ ואדמה וארקא, כנויי ארץ המה.

‎נשוב לענין הראשון, לא רבים יחכמו וזקנין יבינו משפט (איוב לב, ט), הן לא הראשון עומד במקום שנים. וכמהו ולא למדתי חכמה ודעת קדשים אדע (משלי ל, ג), וכמהו כי לא שאול תודך מות יהללך (ישעיהו לח, יח), וכמו יי' אל בקצפך תוכיחני ובחמתך תיסרני (תהלים לח, ב), וכמהו ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה (איוב לה, י), אל תתן ה' מאויי רשע זממו (על) [אל] תפק ירומו סלה (תהלים קמ, ט), כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעוני (איוב ג, י), וכאלה הרבה בתורה, וחלופם באותיות כאלה: מספר צעדי אגידנו (שם לא, לז), היה ראוי להכתב 'אגידה לו', וכמהו בני יצאני ואינם (ירמיהו י, כ), וכמהו כי ארץ הנגב נתתני (יהושע טו, יט), וכמהו כי נשני אלהים (בראשית מא, נא), וכמהו תשאני אל רוח תרכיבני ותמגנני תשיה (איוב ל, כב), וכמהו ויבאני חסדך ה' (תהלים קיט, מא), וכמהו כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע (שם ה,ה), ענינו לא יגור באהלך רע. וכמהו פזר עצמות חנך (שם נג, ו), ענינו חונה עליך וכמהו אחוך שמע לי (איוב טו, יז), ענינו אחוה לך. וכמהו השלך על יי' יהבך (תהלים נה, כג), ענינו יהב לך. וכמהו ולא יכלו דברו לשלום (בראשית לז, ד), וכמהו הצום צמתני אני (זכריה ז, ה), ענינו מצתם לי אני [נ"וו למעני]. וכמהו ותעזבם ביד איביהם וירדו בהם וישבו ויזעקוך (נחמיה ט, כה), ענינו ויזעקו אליך. וכמהו ובכלי הבקר בשלם הבשר (מ"א יט, כא), ענינו בשל להם הבשר, וכאלה הרבה בתורה. נשוב לענין ראשון.

‎השלישי, ואת אפדת מסכת זהבך (ישעיהו ל, כב), עגל מסכה (שמות לב, ד), פסלי ונסכי צום (ישעיהו מח, ה), כי שקר נסכו (ירמיהו י, יד), את סכות מלככם (עמוס ה, כו), ענין יציקה ומער. ומגזרתם, ויסך אתם לד' (ש"ב כג, טז), ויבא שאול להסך את רגליו (ש"א כד, ד), אך מסיך הוא את רגליו (שופטים ג, כד), נסיכי צפון (יחזקאל לב, ל).

‎מתחלק לשני ענינים: האחד, מי הקים כל אפסי ארץ (משלי ל, ד), וביום הקים את המשכן (במדבר ט, טו), ומקים יריעותי (ירמיהו י, כ), ונאם הגבר הקם על (ש"ב כג, א). ומגזרתו קימו וקבלו היהודים (אסתר ט, כז), די כל אסר ויקם די מלכא יהקים (דניאל ז, טז), ויקם לעלמין (שם ו, כז), ומהקם מלכין (שם ב, כא). ומגזרתו ואולך אתכם קוממיות (ויקרא כו, יג), ולא תהיה לכם תקומה (ויקרא כו, לז). ומגזרתו ואת כל היקום אשר ברגליהם (דברים יא, ו), וימח את כל היקום (בראשית ו, כג). ומגזרתו ועיניו קמה ולא יכול לראות (ש"א ד, טו), כי קמו עיניו משיבו (מ"א יד, ד), ענינו קמו [נ"וו עמדו] עיניו מראות, כמו: כי עמדו לא ענו עוד (איוב לב, טז), עמדו מדבד, ותעמד מלדת (בראשית כט, לה).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ויכנע בעמל לבם (תהלים קז, יב), ויכנעו תחת ידם (שם קו, מב), או אז יכנע לבבם הערל (ויקרא כו, מא), הראית כי נכנע אחאב (מ"א כא, כט), אספי מארץ כנעתך (ירמיהו י, יז), ענין שפלות ושחוח המה.

תעה לבבי (ישעיהו כא, ד), תעיתי כשה אבד (תהלים קיט, קעו), ורסן מתעה (ישעיהו ל, כח), ולדבר אל ד' תועה (שם לב, ו), תעו במדבר בישימון דרך (תהלים קז, ד), ותלך ותתע במדבר (בראשית כא, יד), הבל המה מעשה תעתעים (ירמיהו י, טו), והייתי בעיניו כמתעתע (בראשית כז, יב).

‎וילקטו המרבה והממעיט (שמות טו, יז), הממעיט אסף עשרה (במדבר יא, לב), אל ימעט לפניך (נחמיה ט, לב), מעט מעט אגרשנו (שמות כג, ל), והדל לא ימעיט (שמות ל, טו), פן תמעטני (ירמיהו י, כד), לשון מזער הוא.

‎השביעי, אשר זרה ברחת ובמזרה (ישעיהו ל, כד), ואזרה במזרה (ירמיהו טו, ז), תזרה לרוח (יחזקאל ה, ב), לוא לזרות ולוא להבר (ירמיהו ד, יא), הנה הוא זרה (רות ג, ב), מזרה ישראל יקבצנו (ירמיהו לא, י), ויזר על פני המים (שמות לב, כ), לשון אחד וענין אחד להם, ומגזרתם וממזרים קרה (איוב לז, מ), וגם מגזרתם התוציא מזרות בעתו (שם לח, לב), הם הרוחות והמזרים מפרקי הרים ומשברי סלעים, כי הקרח והצנה מתולדת הרוח המה, ובאמרו התוציא מזרות בעתו, הוא אשר דבר ירמיהו ויוצא רוח מאצרותיו (ירמיהו י, יג), לעשות לרוח משקל (איוב כח, כה). ובעלי פתרון אמרו ממזרים קרה, כמו מזורמים קרה, העמידוהו מגזרת זרם (ישעיהו לב, ב), וכן לא יתכן. ופותרים גם בזה התוציא מזרות בעתו, החליפו רי"ש בלמד ושמוהו מזלות, והמלים מבלי חליפות עומדים על יסודתם כמשפט.

‎הרביעי, בינו בערים בעם (תהלים צד, ח), נבער כל אדם (ירמיהו י, יד), ובאחת יבערו ויכסלו (שם י, ח), כי בער אנכי מאיש (משלי ל, ב), כי נבערו הרעים (ירמיהו י, כא).

‎הרביעי, בינו בערים בעם (תהלים צד, ח), נבער כל אדם (ירמיהו י, יד), ובאחת יבערו ויכסלו (שם י, ח), כי בער אנכי מאיש (משלי ל, ב), כי נבערו הרעים (ירמיהו י, כא).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, קצף ד' על אבתיכם קצף (זכריה א, ב), מקצפו תרעש ארץ (ירמיהו י, י), כי בקצפי הכיתיך (ישעיהו ס, י).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ופיק ברכים (נחום ב, יא), זאת לך לפוקה (ש"א כה, לא), פקו פלילה (ישעיהו כה, ו), יחזקם ולוא יפיק (ירמיהו י, ד), כמו לא ימוט.

‎כסף מרקע מתרשיש (ירמיהו י, ט), וירקעו את פחי הזהב (שמות לט, ג), רקעי פחים (במדבר יז, ג).

אמת מאר. תצמח (תהלים פה, יב), כי אמת יהגה חכי (משלי ח, ז), וה' אלהים אמת (ירמיהו י, י), הן אמת חפצת בטוחות (תהלים נא, ח), תתן אמת ליעקב (מיכה ז, כ), על חסדך (ואל) [ועל] אמתך (תהלים קלח, ב), קטנתי מכל החסדים ומכל האמת (בראשית לב, י), ענין קושט המה. וגם מלה זו חלקוה לשתים, והיא ראויה לאחת.

‎מי אסף רוח בחפניו (משלי ל, ד), ואספו אספה אסיר על בור (ישעיהו כד, כב), אסיף בלי יבוא (שם לב, י), חג האסיף (שמות לד, כב), והאספסוף (במדבר יא, ד), הם הנקבצים הנסחפים והנלוים [נ"א והגלוים] על ישראל בצאתם ממצרים. ויתכן להיות מגזרתם אספי מארץ כנענתך (ירמיהו י, יז), סחורתך. וידמה המלה לכנען בידו מאזני מרמה (הושע יב, ח), ויחצוהו בין כנענים (איוב מ, ל), כנעניה נכבדי ארץ (ישעיהו כג, ח) נראים דבריהם, לולי הנון האחרונה שהיא אחרית עיקר, אבל בפנים אחרים כה הוא פתרונו, שחי ואספי יותר מארץ שפלתך, ויהיה כנענתך מגזרת כי נכנע (מ"א כא, כט), או אז יכנע (ויקרא כו, מא).

קו) וַהֲצֵרוֹתִי לָהֶם לְמַעַן יִמְצָאוּ (ירמיה י יח), אמר כי פי' הכתוב שהשם יביא עליהם רבים ויצר להם ויהיו נחברים במקום אחר למען ימצאו אותם הקולעים.

‎אנשי פתרון אמרו, כי מלה זאת נחלקת לשנים אֵרָאֶה לָם, אמנם ידעתי כי יש מלים בלשון עברית אשר יחצו לשנים, אך לא אראלם, כי אראלם אינו ממנינם [נ"א ממינם], כי בחזקתו עומד וענינו נכון. ואלה קצות המלים הנחלקים לשנים: כי ארץ הנגב נתתני (יהושע טו, יט), ראוי להיות 'נתת לי'. וכמהו בני יצאוני ואינם (ירמיהו י, כ), ראוי לאמר 'יצאו ממני'. וכמוהו אחוך שמע לי (איוב טו, יז), ראוי לומר אחוה לך. וכמוהו ויזעקוך (נחמיה ט, כח), ראוי לומר 'ויזעקו אליך'. ולא יכלו דברו לשלום (בראשית לז, ד), ראוי לומר 'דבר לו'. בשלם הבשר (מ"א יח, כא), בשל להם הבשר, מספר צערי אגידנו (איוב לא, לז), אגיד לו. פזר עצמות חנך (תהלים נג, ז), חנה לך. יבאני רחמיך ואחיה (שם קיט, עז), יבואון אלי, וכהנה הרבה בתורה.

‎ די שמיא וארקא (ירמיהו י, יא), ארק וארץ ותבל והדום ואדמה, כינויי ארץ המה.

‎השלישי, יֵאֹתוּ לנו האנשים (בראשית לד, כב), אך בזאת נֵאוֹת לכם (שם לד, טו), ויאתו הכהנים (מ"ב יב, ט), מלך הגוים כי לך יאתה (ירמיהו י, ז).

‎תבל עשו דמיהם בם (ויקרא כ יב), מכין תבל בחכמתו (ירמיה י יב),

‎אלה הנחברים מהם בלשון ארמית: אע, ואע מהשם בכתליא (עזרא ה ח), שצ, ושיציא ביתה (עזרא ו טו), מז, למזא לאתונא (דניאל ג יט), קת, קתרום סבכא (דניאל ג ה), והנדבקין מהם בשמות כאלה: סי, בסיני, יס, ביסכה תד בתדהר, יע ביעיר, זפ בזפרונה, אק באקדח ובאקו, וף בופסי, וש בושתי, וי בויזתא, יז ביזניה, זי בזיזא, והרבה מהם מצטרפין לשמות ואין ללמד מהן, על כי הם שמות ולא מבטא, וכה יכפלו האותיות במלים בהחלתם ובאחריתם. דע, כי האותיות העשתי עשרה המובנים לשרת ומועדים למלאכה כלם נכפלים בהחלת המלים ובאחריתם משתי קצותיהם, זולתי אל"ף לבד אשר לא יכפל בסוף המלה, וכה כפילתם: אאזרך (ישעיה מה ה), אאלפך (איוב לג לג), בבא אליו (תהלים נא ב), בברית אשלחך (מ״א כ לד), ההיתה זאת (יואל א ב), העיר ההללה (יחזקאל כו יז), בכסף ובזהב ייפהו (ירמיה י ד), לא ייחל (מיכה ה ו), ככלוב מלא (ירמיה ה כו), ככלותו לדבר (שמות לא יח), עת ללדת (קהלת ג ב), גם מקום ללון (בראשית כד כה), ממשלת (ירמיה לד א), ממלכות (יהושע יג יב), ששם עלו (תהלים קכב ד), ששזפתני (שה"ש א ו), תתה לי ערף (ש"ב כב מא), תתקפהו (איוב יד כ), כלם נכפלים זולתי וו לא יכפל כי אם בווי העמודים (שמות לח י):