עַל־אֵ֣לֶּה ׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י ׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי־רָחַ֥ק מִמֶּ֛נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑י הָי֤וּ בָנַי֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב׃ (ס)
Für diese Dinge weine ich; Mein Auge, ja mein Auge, vergießt Tränen, denn der Tröster, der meine Seele wiederherstellt, ist von mir entfernt. Meine Kinder sind trostlos, denn der Feind hat sich durchgesetzt.