Nachschlagewerk zu Dewarim 4:37

‎והקרוב אליהם, התחת זאת לא יומת שמעי (ש"ב יט, כב), ותחת כי אהב את אבתיך (דברים ד, לז), תחת אשר לא עבדת (שם כח, מז). והקרוב אליהם, תחת כל השמים (בראשית ז, יט), תחת כרכבו (שמות לה, ד), תחתיך יצע רמה (ישעיהו יד, יא).

ויש ליישב גירסא זאת, דודאי כאשר טבול ראשון הוא במרור, כדתנן במתניתן בהדיא (פסחים קיד.), אהא פריך "אטו חיובא לדרדקא", דהא במרור שלפני הסעודה יצא, ואין טבול שני בא אלא בשביל היכר תינוקות, כיון שכבר יצא במצות מרור. אבל כיון דמסיק בגמרא (פסחים קיד:) דמצוה לחזור אחר שאר ירקות לטיבול ראשון, ונמצא שיש לו שאר ירקות, שפיר דכל טיבול מצוה הוא; דטיבול ראשון הוא כמו שאמרנו* למעלה כדי שיהיה ניכר שהטבול השני מצוה. שאף על גב דקיימא לן מצות אין צריכות כונה, מכל מקום צריך שיהיה ניכר שהמרור בא לשם מצוה. לפיכך טיבול ראשון מצוה, וטיבול שני למרור מצוה בודאי. אבל כאשר היה טבול ראשון במרור, כבר יצא בטבול ראשון, ולא נוכל לומר כי הטבול השני הוא כדי שיהיה ניכר שהוא לשם מצוה, דהא המצוה כבר נעשה, ואם כן לא הוי רק להיכר לתינוקות שיראו הרבה טבולין וישאלו, וזה בודאי לא הוי מצוה כלל. וכבר הוכחנו למעלה מדקאמר בגמרא (פסחים קיד:) "וכי תימא לאשמועינן שאר ירקות וכו'", דצריך לומר שכך פירושו; בשלמא כי אמרינן דמצות צריכות כונה, לכך בעי טבול ראשון, ולא סגי בטבול שני בלבד, כדי שיהיה ניכר דטבול שני לשם מצוה, כמו שנתבאר למעלה. ולכך כאשר טבול ראשון בשאר ירקות, שני טבולים מצוה; טבול ראשון כדי שיהיה מוכח שטבול שני לשם מצוה, וטבול שני עיקר מצוה. ולפי פירוש זה הנוסחא שלנו שפיר, ואין טעות בה. אמנם כדי שיהיה גירסא אחת בין שיש לו שאר ירקות ובין שאין לו שאר ירקות, ראוי לומר "אין אנו מטבילין", וזהו דעת הטור.