Nachschlagewerk zu Jeschijahu 63:5
וְאַבִּיט֙ וְאֵ֣ין עֹזֵ֔ר וְאֶשְׁתּוֹמֵ֖ם וְאֵ֣ין סוֹמֵ֑ךְ וַתּ֤וֹשַֽׁע לִי֙ זְרֹעִ֔י וַחֲמָתִ֖י הִ֥יא סְמָכָֽתְנִי׃
Ich blickte umher, da war kein Beistand, und sah überrascht, dass keine Stütze war; da half mir mein Arm, und mein Grimm stützte mich.
ספר השרשים
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ספר השרשים
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ספר השרשים
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מחברת מנחם
אשתוללו אבירי לב נמו שנתם (תהלים עו, ו), פתרונו נתעקרו אבירי לב, יתכן להיות מגזרת אשל. ושני פתרונים למלה: הפתרון האחד נטיעה, והשני עקירה, ומראה אחד לשניהם. ומבלי הפך המלה מתהפך ענינה כי המלה כפולת ענין, ישנו בנין וישנו סתירה. ויש כמוהו בלשון עברית מלין מחולקים לשני פנים אחוזים [נו"לו אחדים] במראם ונפרדים בענינם. וכה מחלקות 'אשתללו', יתכן להיות פתרונו נטיעה ועקירה על כי יסידת המלה אשל, כאלה: מסעף פארה במערצה (ישעיהו י, לג), יתכן להיות מסעף מפריא פארוח, מסנסן סנסנים, ומפריח סעיפות. גם יתכן להיות מסעף מפשיח סעיפות ומשחית פארות [נו"ל מפשיח פארות ומשחית סעיפות], על כי יסודת המלה סעף, וכמהו ותשרש שרשיה ותמלא ארץ (תהלים פ, י), פתרונו לפי ענינו נטיעה. וחלופו, אזרעה יאחר יאכל וצאצאי ישרשו (איוב לא, ח), כי אש היא עד אבדון תאכל ובכל תבואתו תשרש (שם לא, יב), ושרשך מארץ החיים סלה (תהלים נב, ז), הן למות הן לשרשי הן לענש (עזרא ז, כו), כלם עקירת שרשים המה, וכמהו לבבתנ אחתי כלה (שיר ד, ט), ופתרונו הסרת לבבי, והוא הדין לשום לב. וכמהו ויחרגו ממסגרותיהם, (תהלים יח, מו), פתרונו תרפה חגורתם ותסור ממתניהם, והוא הדין לחגור. ויעזקהו ויסקלהו (ישעיהו ה, ב), סלו סלו המסילה סקלו מאבן (שם סב, י), ענינו לפנות דרך מאבנים. הוא הדין [נו"ל המשפט] לסקלנו באבנים. ותפע כמו אופל (איוב י, כב), ופתרונו ותחשך, והוא הדין לזריחת נוגה. וכמהו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו (ירמיהו ו, יז), פתרונו ויגרור עצמותיו וינתחם לנתחים וינקר עצמיו מעליו, הן נמצא עצמו להסיר עצם ולשום עצם, וכאלה הרבה בתורה. אבל לא יכלנו להשיג מלה אשר תחלתה אל"ף ושי"ן אם יקרה להם כמקרה המלים האלה אשר תחלתם שי"ן ויבא תי"ו אחריו. לפי שלא מצאנו בלשון עברית כמלה זאת וכענין זה, על כן יוכל הטוען לטעון שאין תי"ו בא אחרי שי"ן ואחרי סמ"ך כי אם במלים אשר שיניהם תחלתם ואין זה מהם ולא מגזרתם על דבר האלף הנקדם במלה ולא נודע אם יוצא [נו"ו ימצא] בלשון עברית אם אין. דע, כי כל התוין המובאין במלין אשר אינם יסוד בהם בנינם וענינם על שתי פנים וכה ענין תוצאותיו, כל מלה אשר תחלתה שין או סמך מיוסדים במלה, יהיה התיו שני לאותיותיה, וכל מלה אשר אין תחלתה שי"ן או סמ"ך כי אם אות מיתר האותיות, יהיה התי"ו ראשון לאותיותיה או לאותיות היסוד. ואלה הם התוין השניים לאותיותיה הנכתבים במלים: שעשועים, אשתעשע (תהלים קיט, טז). שמורים, אשתמרה (ש"ב כב, כד). שר, תשתרר (במדבר טז, יג). שבח, השתבח (תהלים קו, מז). שחוח, תשתוחח (תהלים מב, ז). שפך, תשתפך (איוב ל, טז). שמם, אשתומם (ישעיהו סג, ה). שכר. משתכר (חגי א, ו). שולל, משתולל (ישעיהו נט, טו). שער, ישתער (דניאל יא, מ). ספחני נא (ש"א ב, לו), מהסתפח (שם כו, יט). סף, הסתופף (תהלים פד, יא). סלה, מסתולל (שמות ט, יז). סבל, יסתבל (קהלת יב, ה). שכל, משתכל (דניאל ז, ח). שריגים, ישתרגו (איכה א, יד). שרוע, מהשתרע (ישעיהו כח, כ), וכאלה הרבה בתורה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy