Nachschlagewerk zu Tehillim 51:8

‎השני, הרחק כמטחוי קשת (בראשית כא, טז), מי שת בטחות חכמה (איוב לח, לו), הן אמת חפצת בטחות (תהלים נא, ח), ענין אחר להם. ופתרונו לשון משך, כי כאשר יש משך לקשת, כן יש משך לדעת, וזה המשך הנמצא לקשת, ואיש משך בקשת לתמו (מ"א כב, לד), וגם זה המשך הנמצא לדעת, ומשך חכמה מפנינים (איוב כח, יח). וכה פתרון 'מי שת בטחות חכמה', הוא מקום משך [נ"ול מכון] הדעה, מבוע הנובע משך החכמה. וכה פתרון 'כמטחוי קשת', נתרחקה הגר מן הילד כמדת משך הקשת כזריקת חץ, על כן פתר אנקלוס על פי תחכמונים ארחיקת כמיגד בקשתא. וכל משך הנמצא בלשון עברית, בלשון נגר [נ"וו מיגד] הוא מתורגם, והוי"ו איננו יסוד במלה, אף על פי שהוא נעוע בפה, והווין המנענעים את הפה אשר אינם יסוד במלה, הנם כתובים במחברת וא"ו.

‎כל סתום לא עממוך (יחזקאל כח, ג), ובסתם חכמה תודיעני (תהלים נא, ח), כי סתמים וחתמים (דניאל יב, ט), סתמום פלשתים (בראשית כו, טו), שתם תפלתי (איכה ג, ח), לשון סכר המה.

אמת מאר. תצמח (תהלים פה, יב), כי אמת יהגה חכי (משלי ח, ז), וה' אלהים אמת (ירמיהו י, י), הן אמת חפצת בטוחות (תהלים נא, ח), תתן אמת ליעקב (מיכה ז, כ), על חסדך (ואל) [ועל] אמתך (תהלים קלח, ב), קטנתי מכל החסדים ומכל האמת (בראשית לב, י), ענין קושט המה. וגם מלה זו חלקוה לשתים, והיא ראויה לאחת.