Nachschlagewerk zu Tehillim 65:17

‎מתחלק לארבע מחלקות: האחד, משביח שאון ימים שאון גליהם (תהלים סה, ח), קול שאון מעיר (ישעיהו סו, ו), ושאון לאמים כשאון מים כבירים ישאון (שם יז, יב), תשאות מלאה (שם כב, ב), ענין המון [נו"וב המיה] המה.

‎הוו הנענוע. מתחלק לשלש מחלקות. ישנו 'נענוע וחנוי', ונענוע ישנו יסוד וישנו מלאכה. ואם אמר יאמרו אנשי הלשון על הווי"ן המנענעים את הפה כי הם מיוסדים במלים ונאחזים בהם על דבר הנעתם, הנה רוב הווי"ן יש להם נענוע בפה, ואינם יסוד [נ"וו עיקר], ובצרפך המלה אשר בתוכה ו"ו ישבות נענועו, כאלה: ויבתר אותם בתוך (בראשית טו, י), ובאמרך בתוך בני ישראל (שמות כט, מה), נשבת נענועו. וכמו ובגאותו שחקים (דברים לג, כו), ובאמרך גאה וגאון (משלי ח, יג), שבתה הנעתו. וכמהו כי אויל עמי (ירמיהו ד, כב), וגזרתו אשר נואלנו (במדבר יב, יא). ערוה (שמות כה, מב), וגרתו את מקורה הערה (ויקרא כ, יח). בדודים ובצלחת (דה״‎ב לה, יג), וגזרתו בכיור או בדוד (ש"א ב, יד). לראוה בך (יחזקאל כח, יז), וגזרתו עיני תראינה (מיכה ז, י). תלמיה רוה (תהלים סה, יא), וגזרתו יורה ומלקוש (דברים יא, יד). מה נאוו (ישעיהו נב, ו), וגזרתו בנאות דשא (תהלים כג, ב). חבלי רשעים עודני (שם קיט, סא), וגזרתו אז חלק עד שלל (ישעיהו לג, כג), וענוה צדק (תהלים מה, ה), וענותך (שם יח, לו), מסוה (שמות לד, לג), וגזרתו ובדם ענבים סתה (בראשית מט, יא). שלו הייתי (איוב טז, יב), שלו כל בוגדי בגד (ירמיהו יב, א), מות (דברים יט, ו), וגזרתו ממית ומחיה (ש"א ב, ו). והיה רק זועה (ישעיהו כח, יט), וגזרתו ולא זע ממנו (אסתר ח, ט). עז וחדוה (דה״‎א טז, כז), וגזרתו תחדהו בשמחה (תהלים כא, ז). קצוי ארץ (ישעיהו כו, טו), קצות הארץ (שם מ, כח), ושקוי בבכי מסכתי (תהלים קב, י), וגזרתו שמני ושקויי (הושע ב, ז). וכל משקה (ויקרא יא, לד), מקוה ישראל (ירמיהו יד, ח), וקויי ה' (ישעיהו מ, ל), לא תעשו עול (ויקרא יט, טו), ועלתה קפצה פיה (איוב ה, טז), הלא איד לעול (שם לא, ג), אף בלב עולת תפעלון (תהלים נח, ג), את מדויהם (ש"ב י, ד), וגזרתו על פי מדותיו (תהלים קלג, ב), מדו בד (ויקרא ו, ג), כלה מקללוני (ירמיהו טו, י), יקללו המה (תהלים קט, כה), ישלחו כצאן עויליהם (איוב כא, יא), עול ימים וזקן (ישעיהו סה, כ), עוללים וינקים (תהלים ח, ג). וגם ברוב המלים אשר תחלתם יו"ד, יבאה וא"ו בהם, כאלה: ישע ויושע, יצאת לישע עמך (חבקוק ג, יג), הושיעני ואושע (ירמיהו יז, ד), פנו אלי והושעו (ישעיהו מה, כב), יסוד המזבח (שמות כט, יב), והיכל תוסר (ישעיהו מד, כה), יסר יסרני יה (תהלים קיח, יח), לא יוסר עבד (משלי כט, יט), ונוסרו כל־הנשים (יחזקאל כג, מה), כי יעץ עליך (ישעיהו ז, ה), ויועץ המלך (מ"א יב, ו), אשר יעדו (ש"ב כ, ה), אשר אועד (שמות כט, מב), יראה ורעד (תהלים נה, ו), למען תורא (שם קל, ד), ידע לכתך (דברים ב, ז), במראה אליו אתודע (במדבר יב, ו), יקשתי לך (ירמיהו נ, כד), פן תוקש בו (דברים ז, כה), יתר הגזם (יואל א, ד), ואם יותר (שמות כט, לד), כי ילדתי לו (בראשית כט, לד), ועיר פרא אדם יולד (איוב יא, יב), וכאלה הרבה. ויש מעט מיתר המלים אשר יבא הו"ו בתוכם, והו"ו הנענוע במלה נראה יסוד, כאלה: מצוה אתכם (דברים ד, ב), ואצו אתכם (שם ג, יח), אם שוה פניה (ישעיהו כח, כה), שויתי עד בקר (שם לח, יג), עד צואר יחצה (שם ל, כח), מצורוניך (שיר ד, ט), כי גוע (במדבר כ, כט), ולו גוענו (שם כ, ג), האם תמטנו לגוע (שם יז, כח), עיני צדקיהו עור (ירמיהו לט, ז), גוי נתתי למכים (ישעיהו נ, ו), את גויתיהנה (יחזקאל א, יא), ועל גויתנו מושלים (נחמיה ט, לז), אוה למושב (תהלים קלב, יג), נפשי אויתך (ישעיהו כו, ט), מאויי רשע (תהלים קמ, ט), ויביאו מטוה (שמות לה, כה), טוו את העזים (שם לה, כו), וכאלה מעט מזער בלשון.

‎מתחלק לארבע מחלקות: האחד, מי גבר יחיה (תהלים פט, מט), וגבר ימות ויחלש (איוב יד, י), נאם הגבר שתם העין (במדבר כד, ג), הגברים לבד מטף (שמות יב, לז), גברים ואנשים ואישים, קרובי ענין הם. השני, הוה גביר לאחיך (בראשית כז, כט), הן גביר (שם כז לז), אל יד גברתה (תהלים קכג, ב), לעולם אהיה גברת (ישעיהו מז, ז), גברת ממלכות (שם מז, ה), לשון אדוניות הם. השלישי, כי יהודה גבר באחיו (דה״‎א ה, ב), והגביר ברית לרבים (דניאל ט, כז), כי גברו מני (תהלים סה, ד), והמים גברו (בראשית ז, יט), ענין אחד להם. הרביעי, לך זורוע עם גבורה (תהלים פט, יט), מי יעשה כמעשיך וכגבורתך (דברים ג, כד), ואם בגבורת שמונים שנה (תהלים צ, י), המראות האלה ארבעתם יסוד אחד להם, ונפרדים כמעט לפי ענינם.

‎מתחלק לאחד עשר מחלקות: האחד, בטחו בד' עדי עד (ישעיהו כו, ד), עדיך כל בשר יבאו (תהלים סה, ג), עד פה תבוא (איוב לח, יא), ותבאי בעדי עדיים (יחזקאל טז, ז), עד עולמי עד (ישעיהו מה, יז), לעד עד עולם (שם ל, ח), ענין אחד להם.

‎תכין דגנם (תהלים סה, י), ולקחתי דגני (הושע ב, יא), מעת דגנם (תהלים ד, ח).

‎השני, משביח שאון ימים (תהלים סה, ח), נשוא גליו אתה תשבחם (שם פט, י), וחכם באחור ישבחנה (משלי כט, יא), ענין שבירה המה.

‎השני, בככר הירדן (מ"א ז, מו), וירא את כל ככר הירדן (בראשית יג, י), ואת כל הככר (שם יט, מה), ענין מישור הם. ויתכן להיות מגזרתו כר נרחב (ישעיהו ל, כג), ולבשו כרים הצאן (תהלים סה, יד). 'וכר נרחב' איננו רחוק מן ויכרה להם כרה גדולה (מ"ב ו, כג), 'ולבשו כרים הצאן' גם הוא איננו רחוק מכרים ואילים (דברים לב, יד), הפתרון נוטה הנה והנה, אבל הענין הראשון ראוי מהשני.

מבטח כל קצוי ארץ (תהלים סה, ו), בטחו בד' עדי עד (ישעיהו כו, ד), יבטח כי יגיח ירדן (איוב מ, כג).

‎השני, ועמקים יעטפו בר (תהלים סה, יד), המחלצות והמעטפות (ישעיהו ג, כב), ענין כסות הם. ויתכן להיות מגזרתם ובהעטיף הצאן (בראשית ל, מב), והיה העטפים ללבן (שם).

‎ולקחת כסף וזהב ועשית עטרות (זכריה ו, יא), על צר המעטירה (ישעיהו כג, ח), עטרת שנת טובתך (תהלים סה, יג), עטרים אל דוד (ש"א כג, כו), לעטרת צבי (ישעיהו כח, ה), ועטרת זהב (אסתר ח, טו), ענין כתר ונזר הם.

והשגל יושבת אצלו (נחמיה ב, ו), נצבה שגל לימינך (תהלים סה, י), שגלתה ולחנתה (דניאל ה, ב), ענין גבירה המה.

הרעיפו שמים ממעל (ישעיהו מה, ח), ירעפו עלי אדם רב (איוב לו, כח), ומעגליך ירעפון דשן (תהלים סה, יב).

‎השלישי, את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש (יואל ב, כג), ויורה צדק לכם (הושע י, יב), יורה ומלקוש בעתו (ירמיהו ה, כד), תלמיה רוה נחת גדודה (תהלים סה, יא), כגן רוה (ישעיהו נח, יא), כוסי רויה (שם כג, ה), אריוך דמעתי (ישעיהו טז, ט).

‎השני, משקה הרים מעליותיו (תהלים קד, יג), והשקות בכלי זהב (אסתר א, ז), וישק את צאן לבן (בראשית כט, י), וכל משקה אשר ישתה (ויקרא יא, לד), פקדת הארץ ותשקקה (תהלים סה, י), שמני ושקויי (הושע ב, ז).

‎ממלוך אדם חנף (איוב לד ל) מחות דעי (איוב לב ו) מענות את איוב (איוב לב א), מדבר עם יעקב (בראשית לא כט). וחלופם, מאבני המקום (בראשית כח יא), מאפסי ארץ (ירמיה טז יט), מעפר שרפת החטאת (במדבר יט טז). וחלופם בנקודה, מגפן היין (שופטים יג יד), ומדלת הארץ (מ״ב כה יב), מזרע הארץ (ויקרא כז ל), מפרי העץ (ויקרא כז ל). וחלופם, מוליך לימין משה (ישעיה סג יב), מוריש ומעשיר (ש״א ב לז), מוציא אסירים (תהלים סה ז). וחלופם, מפר אותות בדים (ישעיה מד כה), ממית ומחיה (ש״א ב ו), מסיר לב ראשי עם הארץ (איוב יב כד). וחלופם, מגדיל ישועות מלכו (תהלים יח כא), מצמיח חציר (תהלים קד יד), מגיד מראשית (ישעיה מו י). וחלופם, משוה רגלי כאילות (תהלים יח לד), מגלה עמוקות (איוב יב כב).