Nachschlagewerk zu Tehillim 76:7
מִ֭גַּעֲרָ֣תְךָ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֑ב נִ֝רְדָּ֗ם וְרֶ֣כֶב וָסֽוּס׃
Vor deinem Dräuen, Gott Jakobs, waren betäubt Wagen und Ross.
מחברת מנחם
אמר [ר' יונה אבן גנאח] ותהיה הוא"ו רחוקה בתחלת המלה לבלתי עטוף, והביא מזה המין: עבד אביך ואני מאז, תת וקדש וצבא, ואיה וענה, ואחרים מלבד אלה. והא"ע במקומות רבים בפירושיו מסכים עמו בזה והרבה מהחכמים שכתבו על המקרא, וימי' רבי' הייתי מהדעת הזאת עד היות קשה עלי מאוד לאמר שזה ללא ענין, ושהנביאים והמדברים ברוח הקודש יתנו מקום הטעאה בהנחת ווי"ן כאלה, כי בהיות השמוש המיוחד לוא"ו, העטופה וזה בכתוב לאלפים, הנה בכיוצא באלה הווי"ן המעדת רגל, ולכן הפלגתי על זה החקירה ואחפש בנרות החריצות בספרי החכמים שכתבו במקרא, ומצאתי מנחם בן סרוק שהיה אדם גדול בספרד ומן הקודמים, כתב בתשובותיו על דונש בן לברט במקום הזה, כי הווי"ן כלם חשב נוספות בתחלת המלים ללא ענין על דרך האמת, ועם העיון היטב אינן נוספות אבל לכלם טעם בענין, והנה דונש הביא כל אלה שאזכור: ויקברוהו ברמה ובעירו (ש"א כח, ג), ותשב תמר ושוממה (ש"ב יג, כ), ואיה וענה (בראשית לו, כד), תת וקדש וצבא (דניאל ח, יג), רחוב וחרוץ ובצוק העתים (שם ט, כה), עד מתי ומכביד עליו עבטיט (חבקוק ב, ו), נרדם ורכב וסוס (תהלים עו, ז), ואנחנו ד' אלהינו ולא עזבנוהו (דה״ב יג, י), מלכא בנס וקצף שגיא ואמר להובדה (דניאל ב, יב), כל אלה הווי"ן שם דונש בן לברט ללא ענין. והחכם מנחם בן סרוק השיב אליו ואמר שהם כלם לענין, וזה לשונו: ויכול הטוען [לתת] למו תוצאות ולא יצטרך לשים אותם נופלים והאריך בדבריו, אבל אני אכתוב העולה בקצור: ויקברוהו ברמה ובעירו, אמר כי הרמה היה מחוז בו עיירות מתחלפות, היה יושב שמואל באחת מהם ושם קברוהו, ולזה 'ובעירו', כי אין הרמה עירו אבל ברמה עירו, אמנם שהרמה שם כולל שם מבואר, כי שם נזכר ניות שלשם ברח דוד ממקום שמואל. ותשב תמר ושוממה, הם שני משפטים, שישבה בבית אבשלום, והיתה שם שוממה. ואיה וענה, אמר כי הוי"ו הוא מעקר השם בו (צ"ל כמו) 'ויזתא ושתי ופסי', עם שבד"ה כתיב איה, הם שני שמות לנקרא אחד ושם דומים לו, עד מתי ומכביד עליו עליו עבטיט, נרדם ורכב וסוס, ירצה נרדם הצבא וגם כן הרכב והסוס, כמו כאשר יפרש השוחה לשחות פירושו ידיו. ויפתח יוסף את כל אשר בהם, פירושו שבר ותחס עליך פירושו נפשי. ואנחנו ד' אלהינו וכו', פירושו נעבוד ד' אלהינו ולא עזבנוהו, והנה וא"ו תת וקודש ווא"ו ובצוק העתים, אמר לקושי השגת הנרצה בכתובים ההם אין ראוי לשפוט בתוספית הווי"ן בם. והנך רואה איך לא רצה זה החכם להסכים שיהיו ווי"ן בכתוב ללא ענין, ועליך לפקוח עין במקום מקום שבאו הווי"ן ושלא תשפוט בתחלת הדעת בואם ללא ענין ע"כ.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ספר השרשים
Ask RabbiBookmarkShareCopy