Nachschlagewerk zu Tehillim 89:56

‎השלישי, בערבים משאות (משלי כב, כו), כי תשה ברעך משאה מאומה (דברים כד, י), לא ישיא אויב בו (תהלים פט, כג), ענין חוב המה.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, אשר בך אתפאר (ישעיהו מט, ג), כי תפארת עזמו אתה (תהלים פט, יח), פארך חבוש עליך (יחזקאל כד, יז), לתת להם פאר תחת אפר (ישעיהו סא, ג), כל פנים קבצו פארור (יואל ב, ו). וקרוב לענינם היתפאר הגרזן על החצב בו (ישעיהו י, טו), התפאר עלי (שמות ח, ה).

ה. ודע כי בשני דברים נבדלים השמות של שש נקדות מאותם שהם לפעמים או תמיד בחמש נקדות, האחד כשיבאו אותם של שש נקדות בהפסק, דהיינו אתנח וסוף פסוק ישוב הסגול הראשון לקמץ, כמו; אף לך ארץ (תהלים פט יב), וערם יכסה כבגד (יחזקאל יח ז), ויש שישתנה אפילו בזקף כמו; יהיה לי עבד (בראשית מד יז), וכן מתחרה בארז (ירמיהו כב טו), ויש מהם שאפילו באתנח וסוף פסוק לא ישתנו לעולם, כמו; מלך, תבן ודומיהם. ונמצא ארץ שלא ישתנה בארבע מקומות וכולי במשלי ובתלים, וכן כל כסף משתנה, חוץ מן נחפה בכסף (תהלים סח יד), שהוא בסגול באתנח, והכלל הטעמים מן איוב משלי תלים יש להם דינים אחרים, כמו שתראה בספר טוב טעם. אבל אותם של חמש נקודות לא ישתנו לעולם לקמץ בהפסק:

ו. וההבדל השני הוא שאותם של שש נקדות יבאו בכנוי היחיד לפעמים בחירק, ולפעמים בפתח כמו שכתבתי לעיל, אבל של חמש נקודות יבאו לעולם בחירק, ואפילו עם אותיות הגרון לא ישתנה החירק על הרוב, כמו ; מן עשב, עשבות הרים (משלי כז כה). ומן עקב, עקבות משיחך (תהלים פט נב). ויש ישתנה לסגול כמו; חלקו, עגלו, חלבו, ובסמיכות הרבים חלקי, עגלי, חלבי וכולי, ובזה האופן תוכל להכיר אלו מאלו:

המאס מאסת את יהודה (ירמיהו יד, יט), שבט בני מאסת כל עץ (יחזקאל כא, טו), שבט מאסת (שם כא, יח), ואתה זנחת ותמאס (תהלים פט, לט), כי אם מאס מאסתנו (איכה ה, כב), לשון געול המה.

‎וכסאו לארץ מגרתה (תהלים פט, מה), ואלהא די שכן שמה תסה ימגר כל מלך ועם (עזרא ו, יב), ענין חרם הם.

‎מתחלק לארבע מחלקות: האחד, מי גבר יחיה (תהלים פט, מט), וגבר ימות ויחלש (איוב יד, י), נאם הגבר שתם העין (במדבר כד, ג), הגברים לבד מטף (שמות יב, לז), גברים ואנשים ואישים, קרובי ענין הם. השני, הוה גביר לאחיך (בראשית כז, כט), הן גביר (שם כז לז), אל יד גברתה (תהלים קכג, ב), לעולם אהיה גברת (ישעיהו מז, ז), גברת ממלכות (שם מז, ה), לשון אדוניות הם. השלישי, כי יהודה גבר באחיו (דה״‎א ה, ב), והגביר ברית לרבים (דניאל ט, כז), כי גברו מני (תהלים סה, ד), והמים גברו (בראשית ז, יט), ענין אחד להם. הרביעי, לך זורוע עם גבורה (תהלים פט, יט), מי יעשה כמעשיך וכגבורתך (דברים ג, כד), ואם בגבורת שמונים שנה (תהלים צ, י), המראות האלה ארבעתם יסוד אחד להם, ונפרדים כמעט לפי ענינם.

‎מתחלק לארבע מחלקות: האחד, מי גבר יחיה (תהלים פט, מט), וגבר ימות ויחלש (איוב יד, י), נאם הגבר שתם העין (במדבר כד, ג), הגברים לבד מטף (שמות יב, לז), גברים ואנשים ואישים, קרובי ענין הם. השני, הוה גביר לאחיך (בראשית כז, כט), הן גביר (שם כז לז), אל יד גברתה (תהלים קכג, ב), לעולם אהיה גברת (ישעיהו מז, ז), גברת ממלכות (שם מז, ה), לשון אדוניות הם. השלישי, כי יהודה גבר באחיו (דה״‎א ה, ב), והגביר ברית לרבים (דניאל ט, כז), כי גברו מני (תהלים סה, ד), והמים גברו (בראשית ז, יט), ענין אחד להם. הרביעי, לך זורוע עם גבורה (תהלים פט, יט), מי יעשה כמעשיך וכגבורתך (דברים ג, כד), ואם בגבורת שמונים שנה (תהלים צ, י), המראות האלה ארבעתם יסוד אחד להם, ונפרדים כמעט לפי ענינם.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, אין קדוש כיי' (ש"א ב, ב), אל נערץ בסוד קדשים רבה (תהלים פט, ח), מקדוש ישראל (ירמיהו נא, ה), קדש קדשים הוא ליי' (שמות ל, י), ויקדש בם (במדבר כ, יג), בקרבי אקדש (ויקרא י, ג), והיה למקדש ולאבן גגף (ישעיהו ח, יד), והתגדלתי והתקדשתי (יחזקאל לח, כג).

יְמַגַּר, יפיל, כמו וְכִסְאוֹ לָאָרֶץ מִגַּֽרְתָּה (תהלים פט, מה).

ט. וכן בעבור מלה אחת שנמצאת (לא נוכל) [תוכל] לבנות עליה כל הבנין, והמשל מן השמחת כל אויביו (תהלים פט מג), נוכל לבנות ממנו גם הבינוני משמיח. והפעול משמח. והמקור והצווי השמח. והאיתן אשמיח. (אשמיח) [ישמיח] יי אלהינו אותנו על ידי עבדו משיח. אמן סלה:

כה) מִי־כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ (תהלים פט ט), אמר הגאון, יורש הארץ מלשון ארמית אחסנא, רק טעה ר"א שאמר כי משקלו אסיר מריא רביד, ואלה אינם שמות, ואיך ישקול מלת שם תואר בשם לבדו? ועשה כן במלת מנה אחת אפים, כי הביא, אסיר, שריד ופליט וחבריו ואין אחד מהם על משקל חסין רק בסמיכות, כאסירי התקווה, פליטי חרב, וטעה טעות גדולה, שהוא סביב עמהם ואינו שם התואר, ועוד גדולה מזאת שהביא ידיד עם שכיר, וזאת הגזרה לא ידענו איך מצטרפת ואם היא מהפעלים העומדים, או מהיוצאים.

כח) בַּמֵּתִים חָפְשִׁי (תהלים פט ו), אמר הגאון, כי המת חפשי מהמיתה וכל הבריות עבדים. ויאמר ר' אדונים חפשי מעבודת האלוהים ואלה דברי קדמונינו ולא בדאם מלבו, והנכון חפשי מעמל, כי אדם לעמל יולד.

‎השלישי, עולם חסד יבנה (תהלים פט, ג), חסדי ד' עולם אשירה (שם פט, ב), אגורה באהלך עולמים (שם סא, ה), הוא ינהגנו על מות (שם מח, טו), אשים את שמי לעילום (דה״‎ב לג, ו), והוא בדברי הימים ענין תמיד.

‎השלישי, דמיתי לקאת מדבר (תהלים קב, ז), מה אעידך מה אדמה לך (איכה ב, יג), אל מי דמית בגדלך (יחזקאל לא, ב), אם לא שויתי ודוממתי נפשי (תהלים קלא, ב), ותמשלני ונדמה (ישעיהו מו, ה), נדמה שמרון מלכה (הושע י, ו), וביד הנביאים אדמה (שם יב, יא), סב דמה לך דודי לצבי (שיר ב, יז), דמתה לתמר (שם ז, ח), לא דמה אליו ביפיו (יחזקאל לא, ח), בצלמנו כדמותנו (בראשית א, כו), ידמה ליי' בבני אלים (תהלים פט, ז).

‎החמישי, זר זהב סביב (שמות כה, יא), מתחת לזרו (שם ל, ד), ותזרני חיל (ש"ב כב, מ), ארחי ורבעי זרית (תהלים קלט, ג), זרזיר מתנים (משלי ל, לא), כולם לשון הקפה וסיבוב. ופתרו אנשי פתרון בארחי ורבעי זרית, דרכי ורבצי מרדת, והעמידו זרית מגזרת זרת ארכו וזרת רחבו (שמות כח, טז), ושמים בזרת תכן (ישעיהו מ, יב), ואין בזה תוכן הלשון ומשקולת המבטא, כי כל תיבה מלשון עברית אשר באחריתה תי"ו יסוד במלה, בהסב המדבר המלה לאיש אחר לאמר לו הִצְמַתָּ, כָּרַתָּ, לא יוכל להכפיל את התיו עקב דגשנותו כי לא יוכפל, כי בדגשנותו עומד במקום שנים, כה דת משפטם בכל הלשון, והמלים אשר באחרית אותיותם תיו יסוד אחוז בהם איננו נכפל, והיה ראוי להכפל אחד ליסוד ואחד למלאכה, לולי דגשנותו, אבל [נ"וו אכן] די באחד. ואלה התוי"ן אשר יורו על דגשגותו: ושתי את גבולך (שמות כג, לא), שתי באדני אלהים מחסי (תהלים עג, כה), שתה עונתינו לנגדך (שם צ, ה), ושחת דבריך הנעימים (משלי כג, ח), כי ארצך שחת (ישעיהו יד, כ), והמתה את העם הזה (במדבר יד, טו), כרתי ברית לבחירי (תהלים פט, ד), אתו תשחית וכרת (דברים כ, כ), הצמתה כל זונה ממך (תהלים עג, כז), והשבתי כל משושה (הושע ב, יג), אשר הסתה אתו (מ"א כא, כה), עולת שבת בשבתו (במדבר כח, י), חרשה ושבתה (הושע ב, יג), וכאלה הרבה. והיה מאמתת הלשון להכפיל את התוי"ן האלה על דבר אשר כולם מיוסדים במלים, והם מוסבין לשרת היה ראוי ושתי את גבולך לאמר ושתתי, וכרתי וכרתתי, הצמת הצמתת, והשבתי והשבתתי, ושחת ושחתת, אבל חידוד הלשון מבליע את התי"ו במלה ואינו נכפל, כי יש די בתי"ו אחד. והנה לך פתח אשר תתבונן ממנו, ותכיר הברת יתר התוי"ן אשר באחרית המלים הנשרשים והבאים לשרת, כי התי"ו האחד ממנו יסוד והשני ממנו למלאכה, דע כי כל תי"ו הנכתב באחרית המלה, ויו"ד יקדמנו, יען לא הובא היו"ד בתוך כי אם להפריד בין המלה ובין התי"ו, להורות על התי"ו וללמד עליו, כי איננו יסוד ואיננו אחוז במלה אחיזת עיקר.

‎ואלה התווי"ן הנכתבים באחרים המלים אשר בהפריד היודי"ן בין התווי"ן ובין המלים ישבתו התווי"ן מהיותם יסוד, ואלה קצותם: אביתי, בניתי, גליתי, דמיתי, הייתי, זריתי, חליתי, טעיתי, יריתי, כליתי, כסיתי, מריתי, נסיתי, עשיתי. וכאלה הרבה, הן נמצא היו"ד מפריד בין התי"ו ובין היסוד, בין האותיות המיוסדים לאות המועד למלאכה, והוא התיו, ויש ממשפט האותיות ומקושט המלים להיות זרית כאחד מהם, ובהיות ככה ישבות זרת מזרית, ולא יהיה מגזרתו ולא מיסודתו, כי היו"ד הבא בתוך המלה הפריד בין זר ובין התי"ו, ולא הפריד בין זרת ובין תי"ו, ואלו נגזר זרית מגזרת זרת, היה על המחוקק לחקות זְרַתָּה ומוציא היו"ד מתוכו כגבול המלים העליונים אשר קדמו הנה, אשר התווי"ן יסוד בהם, כמו כרת, שחת, הצמת. ואם יאמר כי יש מלים מעט מזער שאחריהם תי"ו מיוסד במלה ונכפל, ואין חדוד הלשון מעמיד המלה על התיו, כמו שתיתי מים (מ"ב יט, כד), דע כי טענתו לא תועלנו ולא יוכל להעמיד זרית מזרת בכל פנים, כי יו"ד של שתיתי לא בא אל תוך המלה כי אם אחריה יסוד, ויסוד ההוא שי"ן תי"ו, רק לא נכפלו התווי"ן בשתיתי כי אם עקב מראות המלה למען לא תצא מחקת שתיה לחקות שמה שיתה, אבל היו"ד כמפעל הו"ו כי כמהו וכתותי מפניו צריו (תהלים פט, כד), מן כתות לא יחמל (ישעיהו ל, יד), החתת כיום מדין (שם ט, ג), הו"ו מפריד בין היסוד ובין התי"ו, כאשר יפעל יו"ד בשתיתי, על כן לא נכון להיות זרית מזרת כי אם מזֵר. וכה פתרונו, ארחי ורבעי זרית הקיפוח זר סביבותי וגררת נתיבותי, על כן אמר אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח (תהלים קלט, ז).

‎התשיעי, נזר אלהיו על ראשו (במדבר ו, ז), גזי נזרך (ירמיהו ז, כט), חללת לארץ נזרו (תהלים פט, מ), ענין כליל וכתר. ויתכן להיות מגזרתו זר זהב (שמות כה, יא).

‎כרביבים זרזיף ארץ (תהלים פט, מ), גם מלה זאת אין לה דמיון בתורה. ופתרונה כמו ריווי ארץ.

‎השני, צפון וימין אתה בראתם (תהלים פט, יג), נוטה צפון על תהו (איוב כו, ז).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, חסדי יי' (תהלים פט, ב), חסדך יי' מלאה הארץ (שם קיט, סד), כי חסדי אני (ירמיהו ג, יב).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, אל נערץ בסוד קדושים רבה (תהלים פט, ח), והוא מוראכם והוא מעריצכם (ישעיהו ח, יג), קרית גוים עריצים (ישעיהו כה, ג), מסעף פארה במערצה (ישעיהו י, לג), ענין מעוז המה.

ואופן עגלה (ישעיהו כח, כז), אופן אחד בארץ (יחזקאל א, טו), אפן מרכבותיו (שמות יד, כה), האופנים ומעשיהם (יחזקאל א, טז), לארבעתם אופניהם (שם י, יב), ענין אחד להם, ואין מגזרתם דבר דבור על אפניו (משלי כה, יא), כי פתרונו מתוקן על פי הדבר, ופתרון אופן אחד כמו גלגל אחד, ואלו נגזר אפניו מאופן, לא יצאה הוו מתוך המלה כי אם היה נאחז בתוכו כענין האחזו באופן, כאשר יהיה האופן בתוך האופן (יחזקאל א, טז), ובאופנים (שם א, כ), ולאופנים (שם י, ג), והאופנים (שם א, יט), כלם נכתבים בו"ו או בנקודה הראויה להנקד העומדת תחתיה, וזה אשר יורה כי אין אפניו מאופן. והמדה הזאת יורה עליה וזאת חקת המבדיל אשר בין שניהם. יש מלים בלשון עברית אשר יש להם מדה אחת וקצב אחד ועקב נקודתם יבדלו ויחצו לשתי מחלקות, המלה אשר ממחלקה האחת המיוסרת כמשקלת רעוההל כל עברי פניה המלה ההיא לא תשתנה ולא תטה מני קו והוי"ו הנעלה מן המלה ההיא לעת מקרה ככה יעלה מרעותיה ענין אחד ומשפט אחד לכלם, לכל המלה אשר יהיה שמה האות ללכת ילכו האותיות ובהפרדם יפרדו לא יסבו בלכתן. דע, כי כל מלה מהמלים המשולשים משלש אותיות אשר תחלתם אל"ף או בי"ת או גימ"ל או אות מיתר האותיות מיוסד במלה יקדמנו וו והוא שני לו, הם הם המלים הבנוים על שני פנים, לא יוכל המוסיף להוסיף עליהם ולא הגורע לגרוע מהם כי משפט הלשון כן הוקם. המראה האחד, ואופן עגלה (ישעיהו כח, כז), אוצר נחמד ושמן (משלי כא, כ), גורל אחד לה' (ויקרא טז, ח), שופר תרועה (שם כה, ט), עולל ויונק (ירמיהו מד, ז), עולם חסד יבנה (תהלים פט, ג), מורג חרוץ חדש (ישעיהו מא, טו), ותור וגוזל (בראשית טו, ט), כי מוקש הוא לך (דברים ז, טז), מופת נתתיך לגוים (יחזקאל יב, ו), וכאלה הרבה כלם נגינתם [נ"א נגדין] מלרע, וכה יתכנו המלים והם מאזני המלה משיכתם סמוכה לאחריתם [נ"א לחתימתם], על כן לעת מקרה המלה לא יסורו וויהם. אבל לא בכל מקריהם הנעשים לכל עברי פני המלה כי אם בפנים אחרים, כמו אוצרותיהם מאוצר, וגורלי מגורל, ועולמי מעולם, ושופרות משופר, ועולליהם מעולל, ומורגים ממורג, וגוזליו מגוזל, ומוקשים ממוקש, ומופתים ממופת, וכאלה הרבה. אפס לא כמקרה מלרע מלעיל, כי המלים המשוכים מלעיל משיכתם סמוכה לתחלתם, על כן יעלו הווין לעת מקרה, כאלה: אף ארח משפטיך (ישעיהו כו, ח), קדש קדשים (שמות ל, לו), בשת הפנים (דניאל ט, ז), שרש ישי (ישעיהו יא, י), חדש ימים (בראשית כט, יד), וחשך על פני תהום (שם א, ב), אזן המטהר (ויקרא יד, יד), והביאו בניך בחצן (ישעיהו מט, כב), יוסף אמץ (איוב יז, ט), ערף ולא פנים (ירמיהו ב, כז), את כל תקף (אסתר ט, כט), גרן ויקב (הושע ט, ב), אכל בכסף תשבירני (דברים ב, כח), עשר וכבוד (משלי ג, טז), אשר מזרעו יתן למלך (ויקרא כ, ב), אין אמר ואין דברים (תהלים יט, ד), ורחב חמש אמות (יחזקאל מ, ל), ארך החצר (שמות כו, יה), היו עלי לטרח (ישעיהו א, יד), ושכחת עמר בשדה (דברים כד, יט), וכאלה הרבה בלשון עברית. דע, כי המלים האלה וכמהם מהמלים המשולשים אשר משפטם כמשפט המלים האלה כל הווין הנכתבים במלים או הנקודה העומדת תחתם יחדו ישבותו, ובהעלות ווי המלה יפחתחו, כאלה: כגדל חסדך. את גדלך (דברים ג, כד), אף ארח משפטיך, ארחי ורבעי זרית (תהלים קלט, ג), קדש ישראל לה', את שם קדשי (ויקרא כ, ג), בשת הפנים, חרפתי ובשתי (תהלים סט, כ), חשך אפלה, וד' יגיה חשכי (ש"ב כב, כט), שרש ישי, שרשי פתוח אלי מים (איוב כט, יט), חדש ימים, מדי חדש בחדשו (ישעיהו סו, כו), אזן המטהר, ותקח אזני שמץ מנהו (איוב ד, יב), והביאו בניך בחצן, גם חצני נערתי (נחמיה ה, יג), ערף ולא פנים, ואחז בערפי (איוב טז, יב), את כל תקף, וכל מעשה תקפו (שם י, ב), גרן ויקב, מגרנך ומיקבך (דברים טז, יג), אכל בכסף תשבירני, ובמרבית לא תתן אכלך (ויקרא כה, לז), עשר וכבוד, את כבוד עשרו (אסתר ה, יא), מזרעי למלך, וקלל במלכו ובאלהיו (ישעיהו ה, כא), אין אמר ואין דברים, אם אמרי אשכחה שיחי (איוב ט, כז), ארך היריעה, אמה ארכו (שם ל, ב), ורחב חמש אמות, אמה וחצי רחבו (שמות כה, י), ושכחת עמר בשדה, גם בין העמרים (רות ב, טו), היו עלי לטרח, טרחכם ומשאכם (דברים א, יב), וכאלה הרבה. וגֻדלו וקֻמצו וחֻמצו לא במשקלתם, הן למדנו שאין אפניו מאופן.

שסהו כל עברי דרך (תהלים פט, מב), הוא ישסה (הושע יג, טו), מי נתן למשסה יעקב (ישעיהו מב, כד), ענין בזה המה.

‎מתחלק לשני ענינים: האחד, פתח פיך שפט צדק (משלי לא, ט), כי המשפט לאלהים (דניאל א, יז), צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פט, טו).