וַיִּשָּׂ֨א דָוִ֜ד וְהָעָ֧ם אֲשֶׁר־אִתּ֛וֹ אֶת־קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּ֑וּ עַ֣ד אֲשֶׁ֧ר אֵין־בָּהֶ֛ם כֹּ֖חַ לִבְכּֽוֹת׃
Da weinten David und das Volk, das bei ihm war, bitterlich, bis keine Kraft mehr in ihnen war zu weinen.
תרגום יונתן
וַאֲרֵים דָוִד וְעַמָא דִי עִמֵיהּ יַת קַלְהוֹן וּבְכוֹ עַד דְלָא הֲוָה בְהוֹן חֵילָא לְמִבְכֵּי: