Chasidut for Genesis 2:6

כְּשֶׁיֵּשׁ מִלְחָמוֹת בָּעוֹלָם, הַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב שֶׁיִּהְיֶה יַקְרוּת, כִּי נִתְעוֹרֵר הַקְּלָלָה שֶׁל קַיִן: כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֶף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ (בראשית ד׳:י״ב), עַל־יְדֵי הַשְּׁפִיכוּת־דָּמִים שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם. כִּי קְלָלָה זוֹ נֶאֶמְרָה עַל שְׁפִיכוּת־דָּמִים, כִּי הָאֲדָמָה הִיא חַיֶּבֶת בָּזֶה כְּשֶׁיֵּשׁ שְׁפִיכוּת־דָּמִים. כִּי הַגְּשָׁמִים נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי הָאֵדִים הָעוֹלִים מִן הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ב׳:ו׳): וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה, כִּי מִן הָאֵדִים הָעוֹלִים מִן הָאָרֶץ, מִזֶּה נַעֲשִׂים גְּשָׁמִים,

כֵּן מַה שֶּׁמַּעֲלָה הַיִּרְאָה מֵהַדְּבָרִים הַתַּחְתּוֹנִים, נַעֲשֶׂה מִזֶּה בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּין נֻקְבִּין, וְנִמְשָׁכִין הַשְׁפָּעוֹת בָּעוֹלָם.

באופן רביעי יש לפרש המדרש הנ"ל (דב"ר פ"י א') כפשוטו, דמבעיא על פקוח נפש אם דוחה אף על ודאי, רק דהשיב לו דאף על ספק דוחה, וכל שכן על ודאי, אבל מאן דבעי שאל סתם. והנה במסכת יומא (דף פ"ה ע"ב) ר' יונתן בן יוסף אומר ושמרתם את השבת כי קודש הוא לכם (שמות לא יד), הוא מסורה בידכם, ואין אתם מסורים בידה, עד כאן. הנה מזה מבואר דאם לא ידעינן מדרש הפסוק הנ"ל, הספק מצד הסברא אם פקוח נפש דוחה את השבת או שאר מצות, או לא, תולה בזה, אם התורה והמצוה מסורה בידינו, הרי דוחה. ואם רק אנחנו מסורין ביד התורה והמצוה לעבדה ולשמרה, הרי אינו דוחה. והנה מבואר במחקרי תורני, דאחד מן ההבדלים בין דת הקודש שלנו ובין דת הנימוסית הוא, דדת הנימוסית הוא רק לקיום הקיבוץ והוא רק צורך הגוף, אבל התורתנו הקדושה היא גבוה מעל גבוה משפיע בכל העולמות העליונים והתחתונים, והיא תקוני הגוף והנפש רוח ונשמה ונשמה לנשמה חיה יחידה בכל בחינותיהן וחלקיהון, כולהון נתקנו רק על ידי התורה הקדושה והמצוה. והנה אי הוי אמרינן ח"ו דהתורה גם כן כונתה רק לקיום הקיבוץ, אם כן ודאי היה סברת חוץ דהוא מסורה בידינו ופיקוח נפש דוחה, דהא כל עיקרה אינה רק לקיום האנושי, ואם כן כיון שבדבר זה הוא איבודו, ודאי דנדחית ולא היה מקום למיבעי כלל. אבל לפי האמת דתורה הקדושה גבוה מעל גבוה ומתקנת הכל, ודאי איכא למיבעי אם מסורה בידינו או אנחנו מסורים בידה. והנה בפסוק (דברים לב א) האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, (דברים לב ב) יערוף כמטר לקחי, יש להבין במה מדמה למטר. ועוד שאר דקדוקין. ונראה לפרש, דידוע מ"ש רש"י על התורה בפרשת יתרו (שמות כ ב) בפסוק אשר הוצאתיך מארץ מצרים (ד"ה אשר), דבשעת מתן תורה קול דיבורו של הקב"ה בכל דבור ודבור היה בא מלמעלה ומלמטה ומכל הצדדים, דמלמעלה היה נשמע הדיבור וכן מלמטה וכן מכל הצדדים. ויש להבין דלמה עשה ה' ככה, הלא קב"ה לא עביד ניסא למגנא וכו'. ונ"ל דהלא כתבו חכמי הטבעים דמטר נתהוו מן האדים העולים מן הארץ אל האויר, ושם ניתן למים והיו לגשם על פני הארץ, וכבר העידה התורה הקדושה (בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ והשקה את פני כל האדמה, והרבה יש לדבר בזה לבאר דכל אשר דברו חז"ל בזה המה בצדק נאמרים, אלא שאין כאן מקומו. והנה אנחנו רואים בזה המטר, דכל זמן שהאד בכח הארץ אינו פועל כלל, רק אחר שיצא חוץ למקומו להאויר, אז משפיע להמקום אשר יצא ממנו ולא למקום אחר. וכן הדבר בהתורה הקדושה, דכל זמן שהיתה במקומה בעליונים לא פעלה כלל, רק כאשר נתנה לתחתונים, אז פעולתה ותקונה במקומות אשר יצאה משם גבוה מעל גבוה. וכאשר ראתה חכמתו ית' שהכל צריכין להשפעתה עליונים ותחתונים וכל המקומות מטה ומעלה, לכך נתנה מכל המקומות שתהיה ביאתה ויציאתה מכולם, כדי שתשפיע לכולם כדרך המטר שמשפיע להמקום אשר יצא משם. וזה אמרו האזינו השמים, ר"ל כשהייתם מאזין להשמים למעלה בשעת מתן תורה, ואדברה הייתם שומעים כי אני מדבר מלמעלה, וכן ותשמע הארץ הוא גם כן אמרי פי מלמטה, דהדבור היה בא מלמעלה ומלמטה, ולמה זה, לזה אמר יערוף כמטר לקחי כמ"ש, כנ"ל נכון בזה בס"ד. מבואר מהפסוק הנ"ל, דהתורה משפיע ומתקן בכל מכל כל, ולא רק לקיום הקיבוץ. ועכשיו מבוארין דברי המדרש הנ"ל, אחר דמבואר מפסוק דהתורה הקדושה ניתן לתקן הכל ולא לקיום הקיבוץ לחוד, איכא למיבעי שפיר אם אנחנו מסורים בידה ואין פיקוח נפש דוחה, או אם הוא מסורה בידינו דהקב"ה נתנה לנו ופיקוח נפש דוחה כנ"ל, וגם זה נכון בס"ד.