Chasidut for Leviticus 26:44

והנה הנמשל מבואר מאליו, אך להמתיק הענין, הנה ישראל נקראו בנים למקום ואיתא בזוהר הקדוש (זהר ח"ב ה:) אילמלא הוו ידעין בני נשא רחימותא דקוב"ה להון הוו שאגין ככפירין למרדף אבתריה דכתיב (הושע ו', ג) נדעה נרדפה לדעת את ה', והנה כל עבדי המלך מלך מלכי המלכים הקב"ה הממונים על כל דבר ודבר אשר בכל העולמות המה יודעין כי בהתגדל ישראל במעשיהם לפני הש"י וימצאו חן בעיניו הן בידיהם כל דבר אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת והמה המנהגים כל דבר המלוכה אפילו הקב"ה גוזר וישראל מבטלין וכביכול מי מושל בי צדיק ושוב לא ישאר להם שום מעלה וממשלה, לכן לכל זאת שרי העכו"ם וכחותיהם הם המקטריגים, וכמארז"ל (בבא בתרא ט"ז.) יורד ומחטיא עולה ומקטרג ומבקש משפט, ותשוקתם תמיד להטיל דופי בישראל לפני הקב"ה ולהלשין עליהם על כל המעשים אשר לא טובים בכדי להטיל שנאה ח"ו בין ישראל לאביהם שבשמים, ואלמלא השכינה החופפת עלינו ומצלת אותנו תמיד מידם, כי הקב"ה נקרא אלהי המשפט אשר לא ישא פנים רק השכינה תמיד אצלנו וכמ"ש בתקונים ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם (ויקרא כו, מד) ר"ל שהשכינה בגלות עמנו להצילנו מיד העכו"ם והמקטריגים, וכמ"ש ספרי מוסר ותצפנהו שלשה ירחים כי השכינה מסתרת אותנו בסתר כנפיה הג' חדשים תמוז אב אלול שהם ימי דין והיא חופפת עלינו, ולא יכלה עוד הצפינו, כי בראש השנה ההכרח להיות כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, ומרמז פסוק הנאמר במשה רבינו ע"ה של כלל ישראל כי נודע שמשה רבינו ע"ה הוא כללות כל ישראל.

ב וּלְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל עַכְשָׁו בַּגָּלוּת, שֶׁהִיא תַּחַת יַד הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְאֵין יְכֹלֶת בִּקְדֻשָּׁתָהּ לְהִתְגַּלּוֹת, אַף־עַל־פִּי־כֵן יְכוֹלִין לְגַלּוֹת וּלְהַמְשִׁיךְ קְדֻשָּׁתָהּ אֲפִלּוּ בַּגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה, בִּבְחִינַת (ויקרא כ״ו:מ״א): וְאַף גַּם זֹאת בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם; הַיְנוּ אֲפִלּוּ בַּגָּלוּת הַמַּר, יְכוֹלִין לְגַלּוֹת בְּחִינַת "גַּם זֹאת".

ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ד' אלהיהם (ויקרא כ״ו:מ״ד) לא מאסתים בימי יונים ולא געלתים בימי נבוכדנצר לכלותם בימי המן וכו'. הענין הוא כמו שביאר בזה כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה, אשר יש לאדם לפעמים פעולות כאלה אשר אינו רואה הכבוד שמים מאלו הפעולות, עד היכן שנדמה לו שבאותן הפעולות עשה ההיפך לגמרי ח"ו מרצון השי"ת. ואח"כ כשאדם עושה תשובה מאהבה, ומתפלל וצועק מעומק לבו להשי"ת, אז מאיר לו השי"ת שמעולם לא נעתק ח"ו מרצון השי"ת אפילו כחוט השערה. ועל אלו הפעולות מאיר השי"ת לאדם הזה, שהיה מן אלו הדברים שאין אדם עומד עליהם אלא א"כ נכשל בהם, והיינו מחמת שהשי"ת רצה ליתן לו דברי תורה ולא היה ביכולת האדם לבוא על אלו הדברי תורה מחמת גודל עמקות שיש בהם, ומאיר השי"ת להאדם שלא היה יכול לעמוד עליהם רק על ידי כשלון, ומהצעקה של הכשלון אחר התשובה בא על אלו הדברי תורה. וכמו שאמר דהע"ה (תהילים ק״ל:ז׳-ח׳) כי עם ד' החסד והרבה עמו פדות והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו, והיינו מאחר שהשי"ת הוא רב חסד, ומראה השי"ת שהרבה עמו פדות, שאחר התשובה יש לו פדיון על כל עונות ישראל, ויכול להראות מראשית ההתחלה איך שהיו מקושרים עמו, וכמו שכתיב (זכריה י׳:ו׳) והיו כאשר לא זנחתים, שהשי"ת מראה אחר הישועה שמעולם לא זנח אותם. וכן הכא שבימי הפורים האלה היה ג"כ גודל הסתרה, וכמו שאיתא (מגילה יב:) שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל באותו הדור כליה ומסיים מפני שהשתחווו לצלם, והיה נדמה להם שח"ו נעתקו לגמרי מרצונו ית'. ואחר התשובה על ידי הצומות והזעקות, כמו שכתיב (אסתר ד׳:ג׳) שק ואפר יצע לרבים, האיר השי"ת את עיניהם מעולם היו מקושרים תמיד עם אורו ית', ומה שהשתחוו לצלם לא עשו אלא לפנים, ובעומק לבבם היו נמשכין אחר השי"ת. וזה ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וגו' והיינו שהשי"ת יראה לעתיד, שמכל אלו הזמנים והסבלנות שישראל היו סובלים בעוה"ז, יראו את האור מכל אלו הזמנים. וכדאיתא בזוה"ק (בחקותי קטו:) ואף גם זאת לרבות כנסת ישראל דאקרי זאת דלא שבקת לון לעלמין וכו'. והיינו שהשי"ת יראה איך שהיו תמיד מחוברים ומקושרים עם אור רצונו ית'. ועד היכן יראה השי"ת שבאמת לא סבלו כלל בעוה"ז, ולא היה עליהם שום סבלנות, מה שאין זאת הישועה בתפיסת עוה"ז להבין זאת. כי זאת יכול האדם להבין, כי השי"ת יכול לפתוח הישועה ולהראות איך שמצידו היה תמיד מקושר בהשורש, ויכול להראות את האור מכל אלו הזמנים והפעולות אשר היה נדמה לאדם שמחוסרים אור. אבל לראות איך שהם בעצמם לא סבלו כלל, זאת אין בתפיסת שכל זה העולם להבין זאת. ואמר בזה כבוד אזמו"ר הרב הגה"ק זללה"ה, שיכולים להבין זאת ע"י משל, והמשל היותר גדול הוא מאחי יוסף, שמתחלה קודם שנתודע להם יוסף היו בגודל סבלנות, והיה נדמה להם שעומדים לפני מלך גוי ומתוכח עמהם, ונדמה להם שהם בסכנה גדולה, ואח"כ כששלח להם השי"ת הישועה ויוסף נתודע להם, ראו למפרע שלא היו בסכנה ורק היו עומדים לפני אחיהם הדורש טובתם. ואמר, שזה הוא מעין ישועה העתידה במהרה בימינו. שהשי"ת יראה שלא שלטה עליהם שום רשות חוץ ממשלת השי"ת, והיו עומדים תמיד לפני השי"ת פנים בפנים. וזה דאיתא בגמ' (מגילה יג:) אמר ריש לקיש אין הקב"ה מכה את ישראל אלא אם כן בורא להן רפואה תחלה, שנאמר כרפאי לישראל ואח"כ ונגלה עין אפרים ובאוה"ע אינו כן וכו'. והיינו שהשי"ת מראה אחר הישועה שהתחלת בנין הסבלנות הוא הכל לטובת ישראל, וזה נקרא בורא רפואה תחלה. וכעין דאיתא בש"ס (פסחים פז:) על הכתוב צדקת פרזונו בישראל, צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרן לבית האומות כדי שיתוספו עליהם גרים, והיינו שמכל הסבלנות שישראל סובלים, מראה השי"ת אח"כ הישועה שהכל לטובתם. וזה, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם, שהכל מרמז על גודל סבלנות שהיה להם מכל אותן הזמנים, וכמו שמחשב הגמ' כאן. ויראה השי"ת איך שהיו תמיד מקושרים ומחוברים עם אור רצונו ית', ויראה להם שלא סבלו כלל בלבבם ג"כ. ועל זה מסיים הכתוב כי אני ד' אלהיהם, היינו מהיכן יראה זאת השי"ת, מאחר שמכל אלו הזמנים הייתי אלהיהם אף שנדמה על אותן הזמנים שהיה גודל הסתרה, מ"מ בעומק נקודת לבבם המליכו את השי"ת עליהם, ומזה יראה השי"ת כל הישועות. וזה מרמז ואולך אתכם קוממיות (ויקרא כ״ו:י״ג) ואיתא בש"ס (סנהדרין ק.) כשתי קומות. וזה שאיתא (ילקוט שמעוני רמז תרע"ב) והובא (ברש"י ז"ל על מקומו) על הכתוב והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם בגן עדן, יכול לא תיראו מפני, ת"ל והייתי לכם לאלהים. והיינו כי אטייל עמכם בגן עדן רומז שהשי"ת יראה את גודל התקשרות שישראל מקושרים עמו תמיד. וזה יכול לא תיראו מפני ת"ל והייתי להם לאלהים, והיינו שמהיכן יראה עיקר זאת ההתקשרות, מזה שאפילו בגודל ההסתר הייתי לכם לאלהים, שבעומק לבבם המליכו תמיד השי"ת עליהם. מזה יהיה כל הישועה, שהשי"ת יראה שמעולם לא היה עליהם שום רשות, רק השי"ת כעין דכתיב (זכריה י׳:ו׳) והיו כאשר לא זנחתים: