Chasidut for Proverbs 18:2

אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה וְהַחִיּוּת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, זֶה בְּחִינַת עֵשָׂו שֶׁבִּזָה אֶת הַבְּכוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כ״ה:ל״ד): וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכוֹרָה, דְּהַיְנוּ הַשֵּׂכֶל כַּנַּ"ל, בְּחִינַת (משלי י״ח:ב׳): לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ. וְזֶה בְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, בְּחִינַת לְבָנָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר (ישעיהו כ״ד:כ״ג): וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וְכוּ'.

ועל זה אמר הכתוב (בראשית ל', מ"ב) והיה העטופים ללבן והקשורים ליעקב כי לבן הארמי מקור השקר והכזב נאמר עליו (משלי י"ח, ב') לא יחפוץ כסיל בתבונה, שיבין בכל דבר ודבר ולומר מאין נמשך האהבה לזו הלא ממקור האהבה ואיך אמאס את מקור האהבה ואדבק במה שלא ניתן כי אם להתרחק מזה ואכעיס לבוראי שהוא תכלית האהבה להמרות פיו יתברך על ידי טיפת אהבה שנטף על זה בכדי שאשליך את זה ואבחור בחיים באהבת בוראי. והוא לא חפץ בתבונה הלז כי אם בהתגלות לבו שרואה ומביט רק על גוף גשמיות הדבר בנועם נופת טינופת מיאוסי תאות הגשמיות החיצוניות ומוסיף בכל יום בזדון לבו תאוה על תאוה עד שנעשית לו כהיתר ואי אפשר לו לפרוש ממנה כי נתחזקה בלבו מאוד. ולזה אמר והיה העטופים ללבן שלבן וכת דיליה ההולכים בדרכיו אינם רואים כי אם על העטופים החיצונים במה שהניצוץ הקדוש נתלבש ונתעטף בהם והם הלבושים העטופים עליו וסובר שמעצמו נעשה מה שהלב מחמדתו והוא בלבו מתאוה אליהן בכל יום יותר. ועל כן גם בעשיית המצוות והתורה לא יחפוץ הכסיל בתבונה להתבונן בפנימיות לעשות המצוה לשם ה' באמת במחשבה דיבור ומעשה ביראה ואהבה ושמחה וביחוד המעשה רק לשמו באמת בהצנע לכת עם ה' שיהיו מיוחדים רק לשמו באמת ובתמים כי אם בהתגלות לבו שיעשה המצוה רק בגילוי לבד שהוא חיצוניות של המצוה לבד רק בכדי שיראו הבריות את המעשה הטוב שעושה זה ולהתנאות בפניהם ואין תוכו כברו להתבונן על פנימיות הדבר ליחדן לה' לבד שלא לשום פניה אחרת. והכל כי הוא אינו מביט אל תוך הדבר כי אם על חיצוניות הדבר בגילוי לבד הן בתאוות עולם הזה והן בעשיית מצוותיו בבחינת העטופים ללבן שמביט על העטוף והתגלות לבו שלבו דבוק רק בהתגלות לבד. ואפשר על זה רמז הכתוב (ויקרא י"ח, ו') לא תקרבו לגלות ערוה כי זה נקרא גילוי ערוה שמי שאינו חפץ רק בגילוי לבד בחיצוניות של כל דבר הרי מיד נעשה בחינת ערוה שמצרף הרע לו"ה שבשם ח"ו כי החיצונים יונקים מן הקדושה ומפיל מתוך הקדושה לתוך הקליפות ח"ו על ידי מה שנותן כח וחיות בתאותו לבחינות החיצוניות, וזה הכל העטופים ללבן. אבל והקשורים ליעקב מי שהוא קשור בבחינת העטופים האלה שהוא הניצוץ הקדוש שבתוכם זה הוא ליעקב ולישראל שאומרים מה פעל אל דר מעונים שהשרה שכינתו בדברים התחתונים האלה אם לא בכדי לזכור גם מזה בחינת עבודתו במקורו שהוא מקור האהבה או היראה או תפארת וכו' ולהעלות הניצוץ הזה אליו להחזיר האבידה לבעליו לגרום בזה נחת רוח לפניו למאוס במה שצונו להתרחק מאתו ולאהוב ולברור בטוב האמת במקורו ולהתקשר על ידי זה לבורא כל עולמים ברוך הוא שברא כל אלה לכבודו לקרב אליו כל הארץ ומלואה בכל הניצוצות הקדושה שבהם, והחיצונים והקליפות הסובבים אותם יכנעו ויפולו לעומקא דתהומא רבא במקום אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם.

ויאמר אברם וכו' מה תתן לי וכו' ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע וכו'. להבין כפילות הלשון כי מה שאמר אאע"ה והנה בן ביתי יורש אותי לא היה כוונתו על הונו ורכושו של עוה"ז, רק בקש על עיקר עבודתו ותשוקתו שהיתה תמיד שיתגלה על ידו גם בעולם העשיה שהש"י שולט ומושל בכל, ויקרא גם אלקי הארץ, וזהו שאמר ואנוכי הולך ערירי היינו שאין מי שירש את מקומי שיתפרסם על ידו מלכותך בעולם, כמו על ידי. ובקש מהש"י כי הירושה הלזו לא הוכשר בעיניו שיהיה ע"י אליעזר עבדו, כי אף שהיה נראה כדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים (יומא כ"ח:) אעפ"כ היה אאע"ה מסופק בו אם כוונתו לש"ש ואם אינו רק כמ"ש (משלי י"ח,ב') לא יחפץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו. וע"כ אמר תחילה ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר ואח"ז התישב בדעתו אולי בעיני הש"י יכשר אליעזר שיתפרסם אחדותו על ידו, רק שאין לו טובות עין עליו ולכן אמר מיד והנה בן ביתי יורש אותי היינו שהתפלל להש"י באם יכשר אליעזר לפניו יתן לו טובת עין ושמחה ע"ז. ע"כ נאמר אליו תיכף, והנה דבר ה' וכו' לא ירשך זה ג"כ בלשון שמחה אשר חפציך לא יגמרו עי"ז כי אין זה שייך רק לזרעך.