Chasidut for Psalms 1:2

עוד ביאור על המדרש הנ"ל, על פי מ"ש בפרשת יתרו (בפסוק (שמות יט ג) ומשה עלה) לפרש הברכה אשר נתן לנו תורת אמת וכו', עיין שם. והנה בחינת תורת אמת נקראת תורת ה' (תהלים א ב), כי איננו בבחינת עולם הזה. כי אמת אמר אל יברא וכו' (ב"ר ח' ה'), ותורת חסד (משלי לא כו), נקראת תורת האדם שכולו מלא חסדים. והנה שורש הדינין דדיינא דלמטה, צריך להיות דוגמת מדת הדין דלעילא, ר"ל שלא יחשוש שהדין קשה מאד נגד אחד, כמו שמדת הדין דלעילא אינו חושש, ואז אם יש דין למטה אין דין למעלה (תנחומא משפטים סי' ה'), והבן. והנה זה נקרא אמת שלא יהיו הטיה כלל אף על חוט השער מן המרכז, לכך אמר משה (שמו"ר ל' כ"ג) הרי הקב"ה נותן לכם תורתו דייקא דהיינו תורת אמת, ואם אין אתם עושין את הדינין, אם כן אין אתם מחזיקין במדת אמת, לכך יטול תורתו דייקא שלא תוכל להשיג בחינה זו, למה שלא נתן וכו'. ואם אתם עושין וכו' הרי הוא מחזיק בתי דינין שלכם, דהיינו שיהיו הם בבחינת בית דין של מעלה כמו שהיה מקדם שהיו דנין בדיני עולם הבא, כמו אתא דוד ואשתטח קמייהו והבן (סנהדרין דף ק"ד:) ומכל שכן בביטול הגזירות מעניני עולם הזה שהיה מסור בידם. והיינו (ישעיה א כו) ואשיבה שופטיך וגו' ויועציך שהן מייעצן וכו', וכתיב בתריה (ישעיה א כז) ציון במשפט תפדה, כי אם יחזקו במדת אמת, יבא משיח אשר שלום ואמת יהיה בימיו במהרה בימינו אמן.

ולזה רמזו רז"ל (עבודה זרה י"ט:) גם כן במאמרם על פסוק (תהילים א, ב) ובתורתו יהגה יומם כו' ועלהו לא יבול שיחות חולין של תלמידי חכמים צריכה תלמוד, וירמוז לדעתי על האמור, כי האיש אשר עוסק בתורה אז אפילו הדיבור הגרוע שלו דהיינו השיחות חולין אינו לבטלה כי נעשו לבוש כאמור והיינו ועלהו לא יבול וז"ש שיחות חולין של תלמידי חכמים צריכה תלמוד, ר"ל שהשיחות חולין צריך הוא לעסק התורה כדי שיתהוה מהשיחה ההוא לבוש לעסק התורה וכאמור וק"ל.

עוד ביאור על המדרש הזה (ויק"ר ט"ז ד'). בהקדים לפרש דברי הפייטן (מוסף לימים נוראים) האוחז ביד מדת משפט וכל מאמינים שהוא אל אמונה, הבוחן ובודק גנזי נסתרות. בהקדים דברי הנזר הקודש (בבראשית רבה פרשה א') על המאמר (שמו"ר כ"ח א') הלוחות היה ארכן ששה טפחים, כביכול ביד הקב"ה ב' טפחים, וביד משה ב' טפחים, וב' טפחים היה מפרישין בין יד ליד. הכונה בזה לפי שיש בתורה ג' חלקים, א' פשט הכתוב הנגלה לכל הנקרא תורה שבכתב, ב' חלק העיון והפלפול הנקרא תורה שבעל פה, ואינם נקנים לאדם אלא ביגיעה, הג' חלק הנסתר שהוא מתת אלקים לאוהביו, וגם הם אינם זוכים לעמוד על בוריה כדכתיב (איוב כח כג) אלקים הבין דרכה. ולפיכך היה שליש ביד הקב"ה היינו כלפי חלק הנסתר, ושליש ביד משה היינו חלק הנגלה המגולה לכל והיינו תורה שבכתב, ושליש בנתיים המפריש בין יד ליד, כלפי חלק העיון תורה שבעל פה, שהוא דבר הממוצע שקודם יגיעה נקרא תורת ה' (תהלים א ב), ולאחר יגיעה נקראת תורת האדם, עד כאן דבריו. עוד נקדים מה שכתבתי בפרשת משפטים על הפסוק (שמות כג ז) מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג וגו'. ומה שפירשתי שם הפסוקים בתהילים (תהלים קמ יב) איש לשון בל יכון בארץ וגו', על פי החן טוב פרשת וירא (הובאו דבריו בדברינו בריש הפרשה שם) שכתב הטעם על לפניהם (שמות כא א) ולא לפני עכו"ם (גיטין פ"ח ע"ב), ואפילו דנין בדין תורה, לפי שאי אפשר לכוון עומק הדין לאמיתו, אלא בהיות השם עם השופט ומלמדו להועיל לכוון כהלכה, ולכך אלקים נצב בעדת אל (תהלים פב א), אלו הדיינים (סנהדרין ז' ע"א), והיינו דכתיב (תהלים קמז יט-כ) חקיו ומשפטיו לישראל, (תהלים קמז כ) לא עשה כן לכל גוי כי אין השכינה שורה על אומות העולם, עיין שם. והיוצא מדברינו כי מיצוי הדין אינו בידי אדם, רק ביד השי"ת כמבואר, והנה בדיני נפשות מובן כי שומה מאת ה' היא שלא יניח ביד שכל בשר ודם, רק ה' ישפוט משום התשובה באמת שאין יודע בו רק השי"ת, ובדיני ממונות משום גלגולא הוא דהדר, והבן זה רק בממון מהדרינן עובדא משום דאיתא בחזרה. ויש לומר כיון דנתגלה הטעות, שמא הגילוי זה מן השמים, ואם הראשון היה מן השמים, הרי ביד בעל הסיבות לסבב דבר אחר, מה שאין כן איבוד נפש, והבן. ועל פי זה מבואר האוחז ביד מדת משפט, דמדה זו היא ביד השי"ת לבדו ואין ביד אדם להשיגו הן בדיני ממונות הן בדיני נפשות, כמו שפירש בנזר הקודש על הטפחיים שביד השי"ת. והנה אם נראה אחר כך טעות בדיני נפשות או בדיני ממונות ואי אפשר למיהדר, הכל מאמינים שהוא אל אמונה ולא היה עול, רק העיקר לפי שהוא הבוחן ובודק גנזי נסתרות. והנה ראיתי בבית שמואל אחרון פרשה זו שפירש כפשוטו על דין של מעלה, על פי אמרם (קידושין מ"ט ע"ב) הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור, אף על פי שהוא רשע, הרי זו מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו, ועל פי שהביא השל"ה בשם חכמי אמת דמלאכי השרת אינם יודעין מחשבות שבלב, דלא כהתוספת במסכת שבת (י"ב ע"ב ד"ה שאין), והנה ביום אחד אי אפשר לעשות תשובה, רק שמקבל עליו בלב. וז"ש שהקב"ה לבד אוחז ביד מדת המשפט, ואם מהרהר בתשובה יוצא זכאי, והנה העליונים לפי הנראה להם הוא ית"ש מזכה רשע, אך עם כל זה וכל מאמינים שהוא אל אמונה, והא דזיכה את הרשע הוא משום שהוא הבוחן ובודק גנזי נסתרות, עד כאן דבריו. והנה הפרשת דרכים בדרך ארוכה דרוש כ"ה, כתב עלה דההיא דאמרינן בפרק ד' מיתות (סנהדרין ל"ט ע"א) א"ל ההוא צדוקי לר' אבוהו אלקיכם כהן הוא וכו', וז"ל: לא נפלאת ולא רחוקה כדאמרינן בפרק טבול יום (זבחים ק"ב ע"א) כבוד גדול חלק השי"ת למרים באותה שעה, אמר אני כהן אני מסגירה, ואני מחליטה, ואני פוטרה, עד כאן. הרי דקב"ה יש לו דין כהן, עד כאן דבריו. והנה יש גם כן חוטאים במחשבה, כדאיתא במסכת קדושין (דף ל"ט:) גבי ר' יעקב מעשה חזי עיין שם. והנה גם בזה מאמינים שאין עושה עול ואין מרשיע צדיק ח"ו, והוא כמ"ש, והבן. והנה לפי זה מובן דאם החטא והתשובה שבניהם בפועל, לא יהיה משפט מעוקל אם המלאכים לבדם מדיינים, וכן אם שניהם במחשבה, גם כן לא יהיה משפט מעוקל דכשם שאין יודעין מהתשובה, כך אין יודעין מהחטא והוי זכאי לפי דינם, והוא זכאי באמת אף דהוי הלכתא ולא מטעמייהו, אבל אם החטא בפועל והתשובה במחשבה, צריך להיות הדיין השי"ת. והיינו פירושא דקרא על דרך דרוש זאת תהיה תורת המצורע, כמו שדרשו נוטריקון המוציא רע, דהיינו שהוא מוציא לפועל ומגלה לחוץ את הרע, ביום טהרתו באותו יום שבא לטהר, ואז התשובה לא יצא לפועל רק מקבל עליו בכל לב, והובא אל הכהן אל השי"ת דוקא שהוא כהן כנ"ל, והבן. ונקדים מה שפירש בבית שמואל אחרון (פרשה זו) על אמרם (חגיגה ט"ו ע"א) איזה מעוות אשר לא יוכל לתקן, זה תלמיד חכם הפורש מן התורה, ועל אמרם (שבת דף (ס"ב) [פ"ח] ע"ב) על הפסוק (משלי ח ו) שמעו כי נגידים אדבר, מה הנגיד הזה יש בידו להמית ולהחיות, (כי נגיד הוא לשון מלך כמבואר בנבואת אביגיל (שמואל א' כה ל) שאמרה לדוד וציוך לנגיד על ישראל, ולכך יש בידו להמית ולהחיות), אף דברי תורה יש בו להמית להחיות, והיינו דאמר רבא למיימינים בה סמא דחיי, ולמשמאילים בה סמא דמותא. וז"ל: הטעם מי שלומד שלא לשמה נעשה סם המות, דכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו (סוכה נ"ב ע"א), רק דהתורה מציל מן החטא, וזה בלומד לשמה התורה יציל, אבל אם לומד שלא לשמה ויצר הרע אין יודע מחשבה שבלב, וחושב שלומד לשמה וחשוב אצלו כגדול ויצר הרע מתגרה בו ביותר, ותורה אין מציל מן החטא כיון דלומד שלא לשמה, לכך הוא סמא דמותא, עכ"ל. אם כן מבואר דעל ידי התורה שלא לשמה, מתגרה היצר הרע כאמרם (סוכה נ"ב ע"א) ובתלמידי חכמים יותר מכולם. ועל פי זה מבואר (תהלים ז טז) ולרשע, שעובר עבירות בפועל ועוסק בתורה, דהא ביה איירי כמבואר סיפא דקרא, מה לך לספר חקי, שמע מינה דברשע מספר חקיו איירי, אמר אלקים דייקא שהוא היודע מחשבות, ויודע דתורתו שלא לשמה, מה לך שאינך עושה לשמה לספר חקי, (והיינו ותשא בריתי עלי פיך דייקא ולא בלבבך), כי אם לא ספרת חקי, לא היה היצר הרע מתגרה בך כל כך ולא היית רשע כל כך והבן, וזה תולה בהא דהשי"ת יודע מחשבות ולא המלאכים, לכך יצר הרע אף שהוא מלאך אינו יודע ומתגרה בעוסק שלא לשמה, וזה נלמד מהפירוש שכתבתי בפסוק זאת תהיה תורת המצורע וגו', ואם כן שפיר אמר המדרש זה שאמר הכתוב ולרשע אמר וגו', והבן.