Chasidut for Psalms 2:9

וְצַדִּיק הוּא בְּחִינַת רוּחָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כז): אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ, וְעַל־יָדוֹ נִכְנָע רוּחַ גָּבוֹהַּ, אֵל אַחֵר, וְנַעֲשֶׂה מֵאַחֵר אֶחָד, כִּי הוּא קוֹצָא דְּאוֹת ד' (תיקון כא דף נה:), שֶׁמִּמֶּנּוּ אַרְבַּע רוּחוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל לז): כֹּה אָמַר ה', מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ. וְזֶה לְשׁוֹן תְּרוּעָה, לְשׁוֹן (תהלים ב): תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל (תיקון יח ותיקון כא), כִּי הוּא מְשַׁבֵּר רוּחַ גָּבוֹהַּ, אֵל אַחֵר, כְּפִירוֹת:

וכי תבאו מלחמה וגו' ונזכרתם לפני ה' וגו'. הרי עוד מעלה נפלאה בהם שהתרועה בהם עולה לזכרון לפני ה' להושיע לישראל בעת צרה. והוא על דרך קדושת תפילת ישראל בראש השנה שאמרו ז"ל (בראש השנה ט"ז.) אמרו לפני מלכיות וכו' זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני וכו'. והשוה קדושת החצוצרות אליה ששניהם עולים לזכרון לפני ה'. ומעלת התפילה ידוע שהוא מהדברים העומדים ברומו של עולם (כמו שאיתא בברכות ו':) והגם שעיקר התרועה בהחצוצרות היתה בכדי לשבר לבם של ישראל להיות נכנעין לפני ה' אלהיהם ויעשו תשובה שלימה לפניו שעל כן הצווי בהם בתרועה והרעותם ולא בתקיעה. כי תרועה הוא מלשון שבירה כמו (תהלים ב', ט') תרועם בשבט ברזל וגו' לשבר לב ישראל בלב נשבר ונדכה וכמו שאיתא בדברי הרב האלשיך ז"ל בפסוק זה. וכעין אומרם (בראש השנה כ"ט.) וכי נחש ממית או מחיה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים וכו'. מכל מקום זה גופא הוא מעלה שאין עליה מעלה, שפועלין להיות ישראל עושין תשובה לפניו ומעלין את ישראל בזה להיות נזכרים לפני ה' על ידיהם. עבור הדברים האלה נתתים לכם ולא לצרכיכם. ואומר עוד הכתוב כי לא לזה לבד אני נותן אותם לכם כי אם גם לשמחה של מצוה. והיה,

מבואר בכתבי האר"י ז"ל כי הריעו לה' כל הארץ (תהלים ק') הוא ר"ת הלכה, ואמר רבינו מוהר"י בעש"ט זצוקללה"ה דאינם מובנים לכאורה דברי האר"י ז"ל על מה זה ולמה השמיענו זה כי הריעו לה' כל הארץ הוא ר"ת הלכה, ואמר הסבר על זה בטוב טעם ודעת, כי נודע דכל ענין מחלוקתם של התנאים והאמוראים היה הכל לשם שמים, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, רק זה הבין שכך הוא דרך עבדות השם יתברך והשני הבין כי הדרך הוא כך, משל למה הדבר דומה לבוני פלטרין למלך, שבאו והתקבצו הבונים לצייר את הפלטרין, וזה אומר ככה יש לצייר את תואר הבנין וזה אומר ככה, וכל אחד ואחד מכוון לאהבתו את המלך, לעשות בנין היותר מפואר למלכו, כן הם התלמידי חכמים הנקראים בניך (ברכות דס"ד ע"א) ואל תקרי בניך אלא בוניך שהם בונים עולמות בתורתם בשביל כבודו יתברך שמו, וכל אחד משער כפי אמת הבנין שבידו, ולזה אמרו ז"ל (מגילה דכ"ח ע"ב) אל תקרי הליכות אלא הלכות, ואז אם יעשה כן כל הליכתו הוא הלכה לה' ולא למען כבודו ח"ו, ומתי יכול להיות זה, אם האדם אינו לומד בגאוה והרמת ראש ח"ו, רק בשבירת הלב, ולזה אמר, הריעו מלשון שבירה, על דרך (תהלים ב') תרועם בשבט ברזל לשון שבירה, היינו שישבר בשביל השם יתברך וכבוד שמו את כל הארציות היינו הגאוה ותאוות הכבוד וכו':
(רזין דאורייתא).