Chasidut for Isaiah 65:22

וְהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁשָּׁם אֲרִיכוּת יָמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ס״ה:כ״ב): כִּימֵי עֵץ יְמֵי עַמִּי; וְזֶה זוֹכֶה עַל־יְדֵי תְּפִלָּה, כִּי הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל,

במדרש (דב"ר פ"א א') אלה הדברים (דברים א א). הרי משה עד שלא זכה לתורה, כתיב ביה (שמות ד י) לא איש דברים אנכי, כיון שזכה לתורה התחיל לדבר דברים וכו'. כוונתו לבאר אלה הדברים לשון חוזק, כמו שדרשו חז"ל (יומא ס"ז ע"ב) מלשון ואת אילי הארץ וכו' (יחזקאל יז יג), לומר שנתחזקה לשונו: הואיל משה באר את התורה (דברים א ה). הואיל ג' במסרה מלאים. דין. ואידך הואיל י"י לעשות אתכם לו לעם (שמואל א' יב כב). ואידך הואיל הלך אחרי צו (הודע ה יא). כולם מלאים י' מורה מחשבה, דלכל אלה מחשבה מועלת לדברי תורה, מחשבתן של ישראל קדמה למעשה בראשית (ב"ר פ"א ד'), על כן בישראל מחשבה טובה מצטרפת למעשה, ולהבדיל בעבודה זרה יצורף גם כן מחשבה (קידושין ל"ט ע"ב): ואומר אלכם (דברים א ט). חסר י' חכמה. זה אמרתי אליכם, להיות כי חסרתם חכמה שהיה לכם להשיב כמו שפירש רש"י: ואמר אלכם בע"ת ההיא כו'. בע"ת ההי"א דייקא כשאמר הקב"ה לירש את הארץ, וידוע דבמשפט יעמיד ארץ, וכן הבטיחנו הש"י (ישעיה א כו) ואשיבה שופטיך כבראשונה וכו' אחרי כן יקרא לך עיר הצדק וכו', (ישעיה א כז) ציון במשפט תפדה: לאמר אינו צודק. והנראה דהנה אמר זה בתוכחות כדפירש רש"י, דכוונתו היה שישיבוהו אנו רוצים ללמוד ממך ושוב לא נהיה סרבנים כמקדם, והם לא עשו כן על כן הוכיחם. ובזה יצדק הלאמ"ר, שכוונתי היה שתשיבני דברים רכים בלחישה כתואר לאמר בכל מקום, אבל בכאן היה בהיפך ותענ"ו אותי ותאמר"ו וכו' (דברים א יד), דהנה הוא כפל לשון עניה ואמירה. אך הוא תענ"ו אותי בהרמת קול על מה שאני אומר לכם לא אוכל לבדי וכו', להיותכם סרבנים עניתם אותי בקול רם כמתקוטטים. ועל מה שאמרתי להושיב דיינים רבים, על זה ותאמר"ו בלחישה ובנחת טוב הדבר וכו', כי הוטב בעיניכם כמו שפירש רש"י: ואמר אלכם לא אוכל לבדי שא"ת אתכם (דברים א ט). להתבונן בלשון שא"ת, ולא אמר לסבו"ל וכיוצא. דהנה ביסוד דנוק' יש ג' מילואי אה"יה בגימטריא חות"ם, והיסוד עצמו דנוק' בו ג' אדנ"י ושם ב"ן הוא סוד מיין נוקבין, סך הכל בגימטריא אש"ת. וכל אותן הבחינות להיות בחינת אש"ת, הוא כשניתן מדכורא לנוק', וכן הוא הענין מרב לתלמיד. וז"ש לא אוכל לבדי שא"ת אתכם, הבן בענין כי קצרתי: י"י אלקי וכו' יוסף וכו' ויברך אתכם (דברים א יא). ידוע מה שאמרו רז"ל (דב"ר פ"א י"ג) שאמר משה זו משלי, אבל הוא יברך וכו'. והנה הקושיא מפורסמת מה צורך לברכתו ולהוספתו, כיון שברכת הש"י בלי קצבה, איך אפשר להוסיף על דבר הבלתי קצוב בריבוי ויתכן על פי מה ששמעתי בשם דודי הקדוש סבא קדישא מהרמ"ז זצוק"ל בפסוק (תהלים קטו יד) יוסף י"י עליכם עליכם ועל בניכם. דהקושיא גם כן מפורסמת הרי ההוספה היא שיתוסף להם בנים ובני בנים, ומהו שוב על בניכ"ם, והבן. ואמר הוא ז"ל שהפירוש הוא יוסף הויה עליכם, ר"ל שיתרבה אור קדושת הויה ית' עליכם בהופעת הנבואה ורוח הקודש וחכמת התורה, וככה יהיה גם כן על בניכם. ועל פי זה נראה לפרש גם בכאן, דהנה אבותינו כשעמדו אז לפני אדונינו משה, הנה כל אחד שאב כפי בחינתו וכפי שורש נשמתו שכל הדעת מאדונינו משה שהוא כללות הדעת של ישראל כנודע, והוא הנק' כח הויה לישראל, כי הדעת שבכל גוף הוא חלק הויה. וז"ש יוסף (השם) הו"יה עליכם, הוספת הדעת חלק הויה יתוסף עליכם, מכמו שאתם היום אלף פעמים, (מה שאמר דוקא אל"ף פעמים, כי הוא תכלית הנאצלים המשפיעים חיות לנבראים, בסוד החזרת אל"ף לאל"ף). ולפי זה יצדק שפיר שאבותינו בשמעם מאדונינו משה הלשון, הנה סברו כוונתו כפשוטו בריבוי הכמות, על כן צווחו מה אתה נותן קצבה לברכותינו. והשיב משה לא כך כוונתי, רק זו משל"י היא מבחינת הדעת שלי, שכוונתי על ריבוי האיכות והמהות, אבל הוא יברך אתכם בריבוי הכמות כאשר דבר לכם בלי קצבה, והבן. וזה רמיזת המסורה ויברך אתכם וכו'. ב' במסורה. דין. ואידך ויברך כל בשר שם וכו' (תהלים קמה כא). רמז להנ"ל ויברך אתכם כאשר דבר לכם, ואם כן אין מן הצורך לברכת בשר ודם כיון שברכתו ית"ש הוא בלי קצבה, אבל הוא ויברך כל בשר שם קדשו, היינו יוסף י"י עליכם, היינו שיתוסף השראת הויה עליכם: הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם (דברים א יג). יש להתבונן תיבת לכ"ם מיותר. גם בראשיכ"ם, הוה ליה למימר עליכם. אך מי שמבין במושכלות יתבונן שהרב המשפיע לתלמודו מה שהוא חסר, דהיינו שמבינו דבר שלא היה יודע, אם כן היה התלמיד מקודם בדבר הזה במוחין דקטנות, והרב שמבינו הענין נותן לו מוחין דגדלות, וכאשר גומר הרב דבריו נתפסים בשכל התלמיד, אם כן סוף השכל של הרב נעשים לתחלת המושכל להתלמיד. ויובן הענין למשכילי מדע בגבהי מרומים נצח הוד יסוד דתבונה, נעשים למוחין דזעיר אנפין, ואחר כך יתפשטו בהגדלה בכל שיעור קומה שלו, (ועיין בספר ליקוטי יקרים). וזהו הבו לכם לצרכיכם חכמים ונבונים וידועים, ר"ל אנשים כאלה שיהיה לכם לחכמים ונבונים וידועים, להשפיע לכם חכמה בינה דעת, ואשמם בראשיכם דייקא, מה שאתם בקטנות המוחין כמו בלא ראש, תתגדלו בהרמת רא"ש בגדלות המוחין, והבן. וזהו (דברים א יד) ותענו אתי ותאמרו טוב הדבר אש"ר דבר"ת לעשו"ת, ר"ל אנחנו מבינים מתוך דבריך שכוונתך שמדת אש"ר, היינו בחינת בינ"ה הנקרא אש"ר, יושפע לקצוות שבהם יצדק לשון עשייה, מה שאין כן המוחין הם מחשבה ושכל, והבן מאד מאד ויונעם לנפשך. ואמר זה בתוכחת הגם שהבנתם דברי, מהראוי היה לכם לומר ביותר טוב שיהיה הדבר הגדול הזה על ידך שורש הדעת, ואתם לא כן עשיתם: ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר שמוע (דברים א טז). להבין מהו בעת ההו"א וגם הלאמ"ר. ויש לפרש שצוה אותם שלא יהיו כעורכי הדיינין (אבות פ"א מ"ח), רק בע"ת ההי"א לאמ"ר, שתאמרו משפטיהם היינו הפסק רק בעת ההיא, היינו שמוע בין אחיכם כשיהיו ב' בעלי דינין עומדים לפניך: ועוד יש לפרש על פי מה שקבלתי שהדיין מחויב לכוין בעת המשפט, לקיים המצות עשה בצדק תשפוט וכו' (ויקרא יט טו), וקבלתי לומר בפה מלא לשם יחוד וכו' הנני מכוין לקיים המצות עשה בצדק תשפוט וכו' שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק וכו'. וז"ש ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר. רצ"ל בעת המשפט לומר שמוע בין אחיכם וכו', היינו לומר הפסוק ויכוין לקיים המצות עשה: לא תכירו פנים במשפט (דברים א יז). תיבת במשפט מיותר דודאי על המשפט קאי. ויש לרמז מ"ש הפוסקים שאסור להסתכל בפני הבעלי דינים בשעת הטענות, כי אז הם כרשעים ואסור להסתכל כו'. וז"ש לא תכירו פנים, לא תכירו פניהם במשפ"ט דייקא, מה שאין כן אחר כך כשכבר קיבלו עליהם את הדין, הם כצדיקים כמו שאמרו רז"ל (אבות פ"א מ"ח): י"י אלקי אבותכם יוסף עליכם (דברים א יא). בכל מקום כתיב אבותיכ"ם חסר ו' ומלא יו"ד, וכאן חסר יו"ד ומלא ו'. והנראה לרמז דהנה בדור המבול האריכו ימים, וכתב מרן האר"י ז"ל להיות שקבלו החיות מצד אריך דתמן אריכא דיומין, ואחר כך אינם מקבלים רק מצד זעיר אנפין סוד זעיר יומין, על כן נתקצרו השנים. והנה הוא"ו רומזת לזעיר, והיו"ד לאריך סוד יו"ד במילוי בגימטריא כ' כת"ר. והנה ברכם משה י"י אלקי אבותיכם יוסף עליכם, דהנה גם בימי האבות נתקצרו הימים, ובזמן האבות הראשונים ירד מתושלח היו יומין ארוכין. ואמר אבותכם חסר יו"ד רק מלא ו' סוד זעיר, ואמר יוסף עליכם מלא יו"ד דמתמן יומין ארוכין, ככם אלף פעמים דתמן סוד האל"ף פלא עליון. וזהו שאמרו (דב"ר פ"א י"ג) זו משלי, אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם, כי הנה גם בדורות הראשונים לא הגיעו לאלף שנה, והש"י הבטיח כי כימי העץ ימי עמי (ישעיה סה כב). ואפשר לומר כי אדונינו משה ברכם דקודם שיגיעו לזאת המדריגה שיהיו חיים וקיימים לעולם, תחול עליהם ברכת משה שיאריכו ימים כדור המבול על כל פנים, וגם שאמר כי הנער בן מאה שנים וכו' (ישעיה סה כ), ברכם משה שגם אותו שיגמור דינו יאריך ימים כדור המבול, ויש תועלת בברכתו הגם שיאריכו ימים עד עולם במהרה בימינו: י"י אלקי אבותכם (דברים א יא). עיין מ"ש לעיל דבכל מקום חסר ו' ומלא י', וכאן מלא ו' וחסר י'. ונ"ל כעת לרמז בדבר הזה, דהנה האבות עבדו את הבורא יתברך בתכלית האהבה, ומדרך העבד הנאמן האוהב את אדונו ועבודתו, מקיים את ציווי אדונו כל אשר יצונו מבלי התבונן בטעם הציווי, ועושה מאמרו כל אשר יצונו בדיבור ובמעשה אפילו לא יבין בחכמתו ומחשבתו טעם הציוו, ימסר חכמתו ומחשבתו לאדונו שבודאי הוא יודע הטוב והמבחר. והנה מצינו באברהם הש"י אמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב), ואחר כך צוהו להעלותו לעולה (בראשית כב ב), ואם כן איך יתקיים המאמר כי ביצחק. רק אברהם אבינו מגודל אהבתו לבוראו ית"ש, לא שאל ולא התחכם בשכלו האיך יתקיימו ב' המאמרים האלה, אבל היה עושה כאשר צוה הבורא ית' מבלי התחכם, ומסר מחשבתו לבוראו ית' שהוא היודע האיך יתקיים הענין, וכי המצוה הזאת היא לטובתו. ביצחק אמר לו הש"י כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות וכו' (בראשית כו ג), והפלשתים גרשוהו וסתמו בארותיו, ולא הרהר ולא שאל להבורא ית' הרי הבטחתני על כל הארצות. וביעקב ידוע גודל צערו אחר כל הבטחות שהבטיחו הש"י, הרי זה היה מעלת האבות שעשו כאשר צום הש"י בדיבור ובמעשה מבלי התבוננת במחשבתם האיך יקוים מאמרו ית', רק בטחו בו שבודאי הוא אמר ויעשה והוא יודע הטוב והמובחר. והנה זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל כשלחן הערוך, דהנה לא נכתב טעם למצות לבל יתחכם האדם בטעם כענין שאירע למלך החכם, רק זה תכלית האדם לעשות כאשר צוהו הש"י, ולמסור מחשבתו וחכמתו אליו אפילו אם אינו מבין, ואפילו משפטי התורה השכליות דטעמם ידוע על פי הנימוס גם כן, כגון ניאוף וגזל וגניבה אין רשאי לקיימם מטעם הנימוס, רק מטעם התורה היינו שכן צוהו הבורא, כי התורה הוא שכל אלקי, והנפש הקדושה לא יגיע לה מחקירות הפלסופיות, רק מהתבוננות התורה ומצותיה. וז"ש (דברים ד מד) וזאת התורה אשר שם משה כשלחן הערוך, לעשות ולקיים מבלי חקירה פלסופיות למה נצטוינו במצוה הזאת, הגם שיש טעם למצות ויתבונן האדם בטעם, עם כל זה לא זאת תהיה מגמתו כי המצות הם אלקיים ואין לבוא אל תכליתם. ואמר לפני בני ישרא"ל, כי החקירות הם מצד שנקרא האד"ם אד"ם יתרון על הבהמה, אבל נוסף עליהם שם ישרא"ל מיוחדים לעבודתו ית' מבלי התבוננות, כאשר כתבתי זה בהתחלת פרשת אמור בשם בעל חסד לאברהם, עיין שם ותבין. ועל פי זה תבין שאמר בכאן אבותכ"ם חסר י' ומלא ו', דהנה ו' מרמזת על המעשה, כי ו' מרמזת למדות כנודע שמהם הדיבור והמעשה כביכול, והיו"ד מרמזת למחשבה וחכמה כנודע. והנה כבר כתבתי שזאת היתה גודל אהבת האבות לבורא ית', שעיקר עשייתם ודיבורם לקיים כאשר הוא רצון הש"י, אפילו אם לא היו מבינים בחכמתם תכלית המצוה כענין עקידת יצחק. וז"ש י"י אלקי אבותכם חסר י' החכמה ומלא ו', הדיבור והמעשה יוסף עליכם וכו', שיתוסף עליכם גם כן אלקותו בדיבורי התורה ומצותיה מבלי התבונן בחכמת וחקירות, וזה תכלית שם ישראל ותומת ישרים תנחם: