Chasidut for Psalms 12:7

וְזֶה, כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ, הַיְנוּ כְּשֶׁמַּגִּיעַ לִבְחִינַת נַעֲשֶֹה וְנִשְׁמָע גָּבֹהַּ יוֹתֵר דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְגַּלּוּ לוֹ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה וּמַשִּיג הַנִּסְתָּר שֶׁבַּתּוֹרָה זֶה בְּחִינַת שֶׁבּוֹנֶה לוֹ בַּיִת חָדָשׁ, כִּי הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית נִקְרָא בַּיִת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת. וְעַל כֵּן הִיא מַתְחֶלֶת בְּבֵית דִּבְרֵאשִׁית, גַּם בְּרֵאשִׁית הוּא רֹאשׁ בַּיִת, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּתִּקּוּנִים, וְעַל כֵּן כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְנַעֲשֶֹה וְנִשְׁמָע גָּבֹהַּ יוֹתֵר וּמַשִּיג הַנִּסְתָּר שֶׁבַּתּוֹרָה זֶה בְּחִינַת שֶׁבּוֹנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְזֶה, וְעָשִֹיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ, כִּי הַבַּיִת כָּלוּל מִבַּיִת וַעֲלִיָּה ]וַאֲפִלּוּ בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ עֲלִיָּה יֵשׁ בּוֹ קַרְקַע הַבַּיִת וְגַגּוֹ שֶׁהוּא הַתִּקְרָה שֶׁלְּמַעְלָה[ וְזֶה בְּחִינַת נִגְלֶה וְנִסְתָּר שֶׁהֵם בְּחִינַת תּוֹרָה וּתְפִלָּה, כִּי הַנִּסְתָּר בְּחִינַת תְּפִלָּה הוּא בְּחִינַת עֲלִיָּה שֶׁעוֹמֵד עַל הַבַּיִת, כִּי הַנִּסְתָּר הוּא בְּחִינָה גָּבֹהַּ וּמְרוֹמָם וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר עַל דְּרָכָיו יִתְבָּרַךְ הַנִּסְתָּרִים מֵאִתָּנוּ. וְגוּף הַבַּיִת שֶׁעוֹמֵד עַל הָאָרֶץ זֶה בְּחִינַת הַנִּגְלֶה בְּחִינַת בַּעֲלִיל לָאָרֶץ (תְּהִלִּים יב וְכוּ') וְהָעֲלִיָּה בְּחִינַת תְּפִלָּה בְּחִינַת נִסְתָּר בְּחִינַת וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ (דָּנִיֵּאל ו). וְעַל כֵּן כְּשֶׁרָצוּ הַחֲכָמִים לְהַשִּיג הֲלָכוֹת הַנֶּעְלָמוֹת מֵהֶם שֶׁהֵם בְּחִינַת נִסְתָּר אֶצְלָם עָלוּ עַל הָעֲלִיָּה לְדָרְשָׁן, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּגְּמָרָא שֶׁהֶעֱלוּ לוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת גַּרְבֵי שֶׁמֶן וְיָשַׁב בָּעֲלִיָּה וּדְרָשָׁן כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה וְאֵלּוּ מִן הַהֲלָכוֹת שֶׁאָמְרוּ בַּעֲלִיַּת חֲנַנְיָא וְכוּ'. וְעַל כֵּן כָּתַב אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסֵפֶר הָא"ב שֶׁלָּדוּר בַּעֲלִיָּה הוּא טוֹב יוֹתֵר לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא מִלָּדוּר בְּבַיִת תַּחְתּוֹן, כִּי עִקַּר הָעֲבוֹדָה שֶׁל כָּל אָדָם הוּא לֵילֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא לְפִי בְּחִינָתוֹ וּלְהַשִּיג בְּכָל פַּעַם בְּחִינַת הַנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ בְּחִינַת תְּפִלָּה שֶׁזֶּה זוֹכִין בָּעֲלִיָּה יוֹתֵר, כִּי עֲלִיָּה בְּחִינַת תְּפִלָּה בְּחִינַת נִסְתָּר כַּנַּ"ל. וְזֶה:

זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב וגו' להקטיר וגו' ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דיבר ה' ביד משה לו. כלומר שלא לעורר על הכהונה ועל תורת משה לומר שהוא הוסיף בה דבר ח"ו (כאמור למעלה) רק כל התורה כולה כן דיבר ה' ביד משה כי קבלת התורה אל משה נקרא קבלת היד כמאמר חז"ל (סוטה ד':) בפסוק (משלי י"א, כ"א) יד ליד אפילו קיבל את התורה מסיני כמשה וכו'. ואכן הנה נודע מה שאמרו חז"ל (נדרים ל"ח.) לא ניתנה התורה אלא למשה וכו' וטובת עין נהג בה ונתנה לישראל. וזה אומרו לו. כלומר כל התורה דבר ה' הוא אשר דיבר אל משה ונתנה לו וכל אות ואות מהתורה הכל מאת ה' נצרף ונבחן כמאמר הכתוב (תהלים י"ב, ז') אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף וגו' מזוקק שבעתים.

וְזֶהוּ בְּחִינַת (תהילים י״ב:ז׳): אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם; הַיְנוּ בְּחִינַת הָאֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת שֶׁנַּעֲשִׂין עַל־יְדֵי זִכּוּךְ הַמֹּחִין, בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה רוֹעִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה שִׁבְעָה מְשִׁיבֵי טַעַם כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ: מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם, כַּנַּ"ל:

זאת חוקת התורה אשר צוה י"י לאמר (במדבר יט ב). הנה מהראוי להבין למה נאמרה המצוה הזאת בחוק"ה, אם הוא שאין לחפש בה טעם רק לקיימה בחוק"ה מבלי טע"ם, הנה גם בכל המצות שאין מפורש בהם טעם בתורה כן הוא, דלא קיימא לן כרבי שמעון דדריש טעמא דקרא (יומא מ"ב ע"ב), וודאי אין כוונת רבי שמעון לכוין זה הטעם דאמור בפשוטו, כי הנה רבי שמעון דורש טעמים בזהר פלאי פלאות ורזין דרזין בעסק המצות, וחלילה לומר מי שאינו מכוין כל זה אינו יוצא ידי חובת המצות בעשייתם. ואם הכוונה אומרו המצוה הזאת בחוק"ה, היינו דבשארי המצות גם כן אין מן הצורך לכוין בעשייתם טעמים, עם כל זה המחפש ומבין יוכל לתתבונן בהם טעמם (כפי אשר חלק לו השי"ת בבינה, הגם שאי אפשר לבוא לתכלית טעמיהן כי הוא שכל אלהי), מה שאין כן פר"ה אדומ"ה לא ישיג האדם כלל שום טעם. הרי גם במצות פר"ה יש טעמים גנזי נסתרות לי"י אלקינו, הלא המה באוצרי המקובלים, וגם לפי פשוטו עיין בדברי רבי משה הדרשן, (הביאו רש"י ז"ל והוא מהראשונים דבריו ז"ל הם כעין מדרש). וגם יש לדקדק זאת חקת התורה אשר צוה י"י לאמר דבר אל בני ישראל, היה לו לומר מקודם דבר אל בני ישראל, ואחר כך זאת חקת התורה וכו'. וגם מהו הלאמ"ר, כבר נאמר לאמר בפסוק הקודם. ולהבין כל זה התבוננתי בדברי חז"ל במדרש (במ"ר פי"ט ד'), אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי על כל דבר ודבר שהיה הקב"ה אומר למשה, היה אומר לו טומאתו וטהרתו, כיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים (ויקרא כא א) , א"ל משה רבש"ע אם נטמא זה במה תהא טהרתו, לא השיבו (הקב"ה), באותה שעה נתכרכמו פניו של משה, כיון שהגיע לפרשת פר"ה אדומ"ה, א"ל הקב"ה באותה שעה שאמרתי לך אמו"ר אל הכהנים, אמרת לי אם נטמא במה תהא טהרתו, לא השבתיך, זו טהרתו ולקחו לטמא וכו'. והנה עם היות שהדברים היה מקובלים אצלם בתורה שבעל פה, אף על פי כן מהראוי שיהיה מזה איזה רמז בתורה שבכתב. ונ"ל דדרשו זה מהפסוק (תהלים יב ז) אמרות י"י אמרו"ת טהורות, (שהתחילו שם בעלי המדרש (ויק"ר פכ"ו א') לפתיחת פרשת אמור), דנקט ב' פעמים אמרו"ת. רצ"ל באמיר"ה אחת של הקב"ה לא השמיע הטהרה, היינו בפרשת אמור אל הכהנים, עד שבאמיר"ה אחרת היינו בפרשת פר"ה דכתיב בה אמיר"ה יתירה, זאת חקת התורה אשר צוה י"י לאמ"ר באמירה הקודמת. וידוקדק בזה לאמ"ר. וגם מ"ש זאת חקת התורה קודם שאמר דבר אל בני ישראל, שזהו רק הקדמה למש"ה זאת חקת התורה אשר צוה י"י לאמ"ר, רצ"ל תשובה לדברי תורה הקודמת ששאלתי מאז ולא אמרתי לך, הנני אומר לך כעת. ושיעור הכתוב כך הוא, זאת חק"ת התור"ה כאשר אשמיעך כעת), אשר צוה י"י (מקדם) לאמ"ר (בפרשה הנאמרת באמירה פרשת אמו"ר). והנה דברי המדרש הזה יתישבו הדקדוקים האחרונים שדקדקנו בפרשה:

מדרש (במ"ר פי"ט ב') זאת חקת התורה (במדבר יט ב), אמרות י"י אמרות טהורות וכו' (תהלים יב ז), ר' חנין בן פזי פתר קרא בפרשת פרה שיש בה משבעה שבעה, שבע פרות, שבע שריפות, שבע הזיות וכו', עיין שם. איני יודע האיך יתפרש זה על הפתיחה אמרות כו' טהורות. ונראה כוונתו כי ז' סוד הטהרה, כי ז' ימים צריכים שמירה לטהרה לרוח הטמאים, זב וזבה נדה ויולדת טמא מת מצורע. ובזה מתרץ בכאן ב' פעמים לאמ"ר, שמרמז בגזירה שוה על אמרות י"י אמרות טהורות, על כן תמצא בפסוק הראשון בכאן ז' תיבות, וכן זאת חקת התורה אשר צוה י"י לאמ"ר ז' תיבות:

ובזה נבאר פסוקי פ' אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו הקרוב אליו וגו' לה יטמא (ויקרא כא, א-ד). והספיקות עם ביאורן כתבתי במקום אחר, יעו"ש. וכעת נראה לי לבאר עוד מדרש (ויק"ר כו, א) אמור אל הכהנים בני אהרן, רבי תנחום בר חנילאי פתח, אמרות ה' אמרות טהורות (תהלים יב, ז), אבל אמרות בשר ודם אינו טהורות וכו' היכן הוא היכן אמרותיו, אבל הקב"ה וכו' אמרות טהורות. רבי יודן אמר בשם ריב"ל, מצינו שעיקם חית אותיות, הבהמה אשר איננה טהורה וכו' (בראשית ז, ח) כדי שלא להוציא דבר טומאה מתוך פיו. אמר רבי יודן (בשם) בן מנשה, אף כשפתח בסימני בהמה טמאה לא פתח אלא בטהרה, את הגמל כי מעלה גרה הוא וכו' (ויקרא יא, ד), יעו"ש. והוא תמוה, מה ענין פתיחה זו לפ' אמור.

ר"ת כל הפסוק (בראשית א כט), בגימטריא אמר"ת. הוא סוד אמרת יי' (תהלים יב ז), הוא בחינת מלכו"ת כנודע בסוד בצע אמרת"ו (איכה ב יז), בזע פורפירא דיליה (ויק"ר פ"ו ה'), הוא סוד אמירה בנחת כי קולך ערב ומרא"ך נאוה (שיר השירים ב יד), אמר"ת ומרא"ת אתוון דדי"ן כאתוון דדין. והוא סוד תמ"ר עם הכולל, דהיינו בצירוף האל"ף כנודע, והבן עניינו. ויעויין סודו במאורי אור מערכת אות הא' סימן צ"ט, ועיין שם ביאיר נתיב, ותבין:

ס"ת כל הפסוק, בגימטריא נהר בהחזרת האלפין לאלפין. הוא סוד יסו"ד בכל מקום. ובמילואו הוא בגימטריא ברית"י, הוא סוד כנה"ר שלו"ם (ישעיה סו יב) וברית"י שלום (במדבר כה יב), כמבואר כל זה בספר הנ"ל אות נון סימן י"ז. ולפי מ"ש לעיל בפשט הכתוב, מה נחמד ומה נעים הר"ת וס"ת, הרומז ליחוד הקדוש יסוד צדיק כתמר יפרח (תהלים צב יג), עם מלכותא קדישא אמרת טהורות (תהלים יב ז), והבן: