Commentary for Exodus 31:2

קראתי בשם –. לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתִּי – אֶת בְּצַלְאֵל:

ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור אמר השם למשה ראה קראתי בשם, ומשה אמר לישראל ראו קרא ה' בשם (שמות ל״ה:ל׳). והטעם, כי ישראל במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים, לא למדו מלאכת כסף וזהב וחרושת אבנים טובות ולא ראו אותם כלל. והנה הוא פלא שימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן ועץ וחושב ורוקם ואורג, כי אף בלומדים לפני חכמים לא ימצא בקי בכל האומניות כלם, והיודעים ורגילים בהם בבא ידיהם תמיד בטיט ורפש לא יוכלו לעשות בהן אומנות דקה ויפה. ועוד, שהוא חכם גדול בחכמה בתבונה ובדעת להבין סוד המשכן וכל כליו למה צוו ואל מה ירמוזו:
ולכן אמר השם למשה שיראה הפלא הזה, וידע כי הוא מלא אותו רוח אלהים לדעת כל אלה בעבור שיעשה המשכן, כי היה רצון מלפניו לעשות המשכן במדבר, ולכבודו בראו, כי הוא קורא הדורות מראש (ישעיה מא ד), כדרך בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך (ירמיה א ה) ובלשון הזה (שמות ט״ז:כ״ט) ראו כי ה' נתן לכם השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים: ולרבותינו בזה מדרש (שמו''ר מ ב) הראה אותו ספרו של אדם הראשון ואמר לו כל אחד התקנתיו מאותה שעה, ואף בצלאל מאותה שעה התקנתי אותו, שנאמר ראה קראתי בשם בצלאל והוא כענין שפירשתי. ועוד אמרו (ברכות נה.) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. והענין, כי המשכן ירמוז באלו והוא היודע ומבין סודו:

ראה. בעין כבוד.

ראה קראתי בשם בצלאל. ראה ברוה"ק שעליך כי בצלאל הגון לזו המלאכה ואתה תחזה ברוה"ק שעליך ומדקאמר בשם, ש"מ ששמו מוכיח עליו שהיה בצל אל לכך אמר משה בגמר מלאכת המשכן יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן כי עושי המלאכה בצל אל היו, וזהו שמסיים ואמר ככל אשר צויתיך יעשו. לא אמר שיעשו ככל אשר תצוה להם, אלא יעשו ככל אשר אנכי מצוה אותך, אלא ודאי שהיו בצל אל. וכן פירש"י פר' פקודי על פסוק ובצלאל בן אורי עשה ככל אשר צוה ה' את משה. ותמה אני למה לא פירש"י זה על פסוק ככל אשר צויתיך יעשו.

ראה קראתי בשם. ראה והבן כי לא אל חנם קראתיו, כי דבר עקרי הוא במלאכת הקדש שתהיה נעשית על ידי בחיר ה' המכוין בפעולתו שיושג תכלית המצוה:

ראה קראתי בשם. אולי שיכוין לומר שיראו רמז הענין בשמו ושם אבותיו, בצלאל שעשה צל לאל, בן אורי שעשה מקום לאשר אור לו, בן חור שעשה ישראל בני חורין מעון העגל כאומרם ז''ל (שמו''ר פנ''א) בפסוק משכן העדות עדות לכל שנמחל להם עון העגל הרי שנרשם בו הדבר בשמו ושם אבותיו. ובזה יבא על נכון אומרו ואמלא בתוס' וא''ו לומר מלבד זו עוד אני מוסיף בו מלאי מהחכמה, ואומרו בחכמה ולא אמר חכמה, ואולי שיכוין על פי דבריהם ז''ל (ברכות נ''ה.) בפסוק (דניאל ב׳:כ״א) יהב חכמתא לחכימין שאין הקב''ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה וכו', והוא אומרו ואמלא וגו' בחכמה שיש בו אוסיף למלאותו יותר וכן בתבונה וגו':

ראה קראתי בשם. לפי הפשט משמעות ראה. התבונן על הטובה שאני עושה בזה שלא תהא צריך לחפש אחר הרבה אומנים מכל המלאכה משונים זמ״ז. ועתה הנה קראתי בשם אומן א׳ שבו יכלול הכל והוא ישגיח על כל מיני אומניות. ומשה אמר לישראל ראו. ובמכילתא פ׳ בשלח עה״פ ראו כי ה׳ נתן לכם השבת. הזהרו. ונראה דזהו כוונת ראו כאן. תתבוננו על מעשה המשכן שאינו כמו פלטין של מלך שהוא חול ומי שרוצה לעשות אותו ע״י הכשר ידיעה במלאכה קודם שבא לעשות הרי הוא עושה. אבל לא כן המשכן שהוא קודש ויש בו דבר סגולה. וכמו התורה שלא ניתנה אלא ע״י משה. וכהונה ע״י אהרן. כך המשכן לא הי׳ אפשר להעשות ע״י שום בע״מ היותר גדול בעולם אלא ע״י בצלאל. ולא משום שהי׳ תחלה אומן גדול אלא שהקב״ה מלא אותו עתה ידיעה הנצרכת לזה ומזה ראוי להתבונן גדולת וקדושת הבנין. וא״כ ראוי להזהר בו. וזהו כוונת ראו שאמר משה לישראל להלן בפרשה ויקהל:

קראתי בשם: ענין בחירה, וכן תרגם אונקלוס דרביתי, כמו קראתי בשמך לי אתה (ישעיה מ"ג א').

ראה קראתי בשם בצלאל. וכן אמר משה לישראל ראו קרא ה' בשם בשביל שישראל היו במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים ולא למדו מלאכת כסף וזהב ואבנים טובות ולכך הי' פלא שימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן וחושב ורוקם ואורג כי אף בלומדים לפני חכמים לא ימצא בהם בקי בכל האומניות כולם ועוד שהי' חכם גדול בתבונה ובדעת להבין סוד המשכן ובכל כליו למה ציוו ולמה ירמזו ולכך אמר בזה הלשון לשון תימה ורבותינו דרשו שהראה הקב"ה למשה ספרו של אדם הראשון ואמר לו כל אחד התקנתיו ואף בצלאל מאותו שעה התקנתיו. וי"מ ראה כלומר בעיני נראה שהוא טוב ראה גם אתה אם ישר בעיניך וכן אמר משה לישראל ראו קרא השם בעיניו ובעיני הוא טוב ראו גם אתם אם ישר בעיניכם:

קראתי בשם לעשות מלאכתי את בצלאל. הוסיף מלת את על בצלאל גם הוסיף לעשות מלאכתי מפני שבזולת זה יהיה המובן ממנו שקרא בשמו של בצלאל דומיא דויקרא בשם יי' בקריאה קוליית:

ראה קראתי בשם. א"ר יוחנן, פרנס טוב מכריז עליו הקב"ה בעצמו דכתיב ראה קראתי בשם בצלאל ^אפירש"י ראה משמע הבן בלבך תן עיניך בדבר, עכ"ל, ולפי זה אין מבואר מאין מוכרח שגם מכריז הוא, ולולא דבריו י"ל דמדייק מלשון קראתי, והוא ע"ד הכתוב (פ' וירא) ויקרא בשם ה' [ע"פ דרשת חז"ל שם], ויקראו לפניו אברך, וקראתם דרור, קרא בגרון אל תחשך, וכדומה שפירושם קריאה בפרסום והיינו הכרזה, וכן נראה ממה דחשיב בין שאר דברים שהקב"ה מכריז, רעב ושובע, ומביא לראיה על רעב דכתיב כי קרא ה' לרעב, ועל שובע דכתיב וקראתי אל הדגן, הרי דלשון קריאה דריש מענין הכרזה, וזה כמש"כ. .
(ברכות נ"ה א')

לעשות מלאכתי כו'. דקשה לרש"י דהל"ל קראתי שם לבצלאל ומפרש שה"פ קראתי בשם לעשות מלאכתי למי קראתי את בצלאל:

ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור. כבר פירשתי למעלה פירושו בפסוק ואתה דבר אל כל חכמי לב. כי השם רומז למשה על בצלאל. וזהו אשר מלאתיו רוח חכמה לבצלאל. ולא אמר אשר מלאתים. ולכן אמר בכאן ראה קראתי בשם בצלאל. כשאמרתי לך אשר מלאתיו רוח חכמה. ולכן אמר בכאן ואמלא אותו רוח אלהים וכו'. ורז"ל אמרו קראתי בשם בצלאל. מששת ימי בראשית קראתי בשמו. לפי שהיה יודע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. דכתיב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו וכו'. וכן אמר בכאן בחכמה בתבונה ובדעת. כי בלא זה א"א לשום אדם לצייר בשכלו אלו הדברים כ"ש לעשותם. וזהו לחשוב מחשבות לעשות. כפי הציור הרוחני שקבל מששת ימי בראשית. ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן. לרמוז שאע"פ שהיה מן הירודים שבשבטים. נעשה שותף לבצלאל שהיה מגדולי השבטים. וזהו ואתו דומה לו. כי כמו שיהודה נקרא גור אריה יהודה. כן דן נקרא גור אריה דכתיב ולדן אמר גור אריה. וכן בבית ראשון נעשה על יד שלמה ועל יד חירם בן אשה אלמנה ממשפחת דן. וכן אמר דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל שהוא יהודה. ובפרשת ויחי יעקב הארכתי בזה:

ראה קראתי בשם. ששמו בצלאל מתן לו על שם שאמר לו משה בצל אל היית וידעת כמ"ש חז"ל, ר"ל שהעולם כולו הוא צל האלהות ודמות חכמתו, וכמ"ש בפי' בראשית שצלם אלהים הייו אל האלהים, וכי הצל הוא אבי הציירים, והעולם הגדול וכנגדו האדם שהוא העולם הקטן הוא צל האלהות ונלמו, והמשכן שבו הצטיירו כל העולמות וכן כל עניני האדם היה ג"כ צל האלהות, וכל זאת השיג בצלאל, ועז"א שיודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ, וע"כ נקרא בשם בצלאל, ששם זה קרא לו ה', כי הוא היה מוכן לשכלל בנין הקדוש הזה וכמ"ש על יצפון לישרים תושיה (משלי ב׳:ז׳), שה' הכין מראשית הישרים שיעמדו בדור ודור שיהיו מוכנים לענינים גדולים שיעשו בדור ימיהם:

ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור וגו'. אפשר במ"ש הרמ"ז דשמו של האדם היא נשמתו וזה אפשר טעם משז"ל דהשונא אינו יכול להזכיר שם שונאו כדמוכח במדבר רבה פי"ח והוא נראה החוש"ה אל העי"ן. והיינו משום דאין לו חפץ להזכיר מעלתו מאחר דבשם רמוז אחיזת שרשי נשמתו ותוקפו. וכל קבל דנא מדרך חיבה להזכיר שמו בכל פעם וזש"ה הבן יקיר לי אפרים וכו' כי מידי דברי בו זכור אזכרנו עוד. ומכל זה ניכר מעלת בצלאל שהקב"ה מזכיר שמו ושם אבותיו וז"ש ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי וכו'. א"נ ראה קראתי בשם בצלאל היינו שקרא לשרש נשמתו אשר בשמים להשפיע בו ועי"ז ואמלא אותו לבצלאל אשר על הארץ ובזה תבין טעם ושם רשעים ירקב רקבובות תעלה בשמם דהזכרת השם יועיל לברר איזה דבר וז"ס מ"ש בינוקא עמון ומואב מתגרי בכו. ובזה יובן חכמת אדה"ר שקרא שמות שידע שרשי נפשו ולפי מהותו ואחיזתו קרא שמו ובמ"א הארכתי:

קראתי בשם לעשות מלאכתי את בצלאל. כלומר, שאין פירוש הכתוב שקרא בשם בצלאל, כמו "ויקרא בשם ה'" (להלן לד, ה) שקרא את שמו, דלמה צריך לקריאה זאת, והוי למכתב 'ראה קראתי את בצלאל', אלא פירושו "ראה קראתי בשם" 'לעשות מלאכתי', רוצה לומר בשם וביחוד קראתי לעשות מלאכתי את בצלאל:

[לא] ראה קראתי בשם. מיכן אמרו רבותינו אין ממנין פרנס על הצבור אלא אם כן הכריזו עליו מן השמים.

בצלאל בן אורי בן חור. וצ"ע למה הזכיר חור אבי אביו. וגבי אהליאב לא הזכיר כי אם אחיסמך אביו. וי"ל לפי שנהרג חור במעשה העגל והמשכן לכפרה נזכר שמו במלאכת המשכן:

בצלאל בן אורי בן חור. לכך הזכיר בבצלאל אבי אביו מה שלא הזכיר באהליאב אלא אביו. לפי שחור נהרג על מעשה העגל והמשכן בא לכפר על מעשה העגל לכן נזכר כאן במשכן:

ראה קראתי בשם. בצלאל ואהליאב אני בוחר בשם ואתה תבחר שאר החכמים שיסייעו אותם:

בצלאל בן אורי בן חור נזכר זקנו של בצלאל מה שאין כן באהליאב בן אחיסמך לפי שנהרג במעשה העגל, ומלאכת המשכן באה לכפר על אותו עון לכך נזכר חור עליה.

ועל דרך הפשט וכו'. אומר אני על דברי הרב ועל דברי מקור חיים לא ניחא למריהו למימר הכי. כי גמרא ערוכה היא בפרק בן סורר כי כלב בן יפונה הוא כלב בן חצרון ויש לו שני שמות. וגם נקרא בשם מרד כמבואר בפרק כהן גדול (סנהדרין י"ט.) ולא נעלם מחכמינו פסוקים בדברי הימים אשר כונת הרב בנויה עליהן. כי המה נדרשים יפה במדרשים. ואנחנו בני אל חי אשר שמנו לגמרא ומדרשים פנינו לא נאמין בדרכי החקירה כלל המכחיש דבריהם. ואם גם עתה לא ראינו מוליד בן שמונה שנה. אבל בימים הראשונים הולידו וגם עשו פרי בשנים האלה וכל דבריהם כגחלי אש:

ראה קראתי בשם בצלאל. לכאורה יש לדקדק דהול״ל הנה קראתי לבצלאל וכו׳ ומה טוב לשון הכתוב עם מה שפירשתי בעניותי דהקב״ה קרא לשרש נשמתו אשר בשמים והשפי״ע בצחצחות לבצלאל אשר למטה וא״ש ראה בעיניך בשמים באוצר הנשמות שקראתי בשם היא הנשמה ועי״ז ואמלא אותו לבצלאל אשר בארץ:

"ראה קראתי בשם, בצלאל בן־אורי בן־חור" וגו'. בשמות רבה (מ, א) מבואר כיצד צריך (או לא צריך) לדרוש לפני ציבור, וזו לשון המדרש: אמרו רבנן צריך אדם להיות נוטל משל לומר פרקו או אגדתו או מדרשו בשעה שהוא מבקש לאמרם בצבור, לא יאמר: הואיל שאני יודע ביפה, כשאכנס לדרוש אני אומר. אמר רבי אחא: מן האלהים אתה למד, כשבקש לומר תורה לישראל, אמרה ד' פעמים בינו לבין עצמו עד שלא אמרה לישראל, שנאמר: "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה" ואחר כך "ויאמר לאדם" (איוב כח, כז-כח), וכן: "וידבר אלהים את כל הדברים האלה", ואחר כך "לאמר" לישראל (שמות כ, א). ע"כ. (פ' כי תשא תשנ"ה) וכך כתב רמב"ם ב"אגרת השמד" (אגרות הרמב"ם עמ' קט, מהדורת הרב קאפח): ...וממה שראוי שתדעהו, שאין ראוי לאדם לדבר ולדרוש באזני העם, עד שיחזור על מה שרצונו לדבר פעם ושתים ושלוש וארבע, וישנן אותו היטב, ואחר־כך ידבר. וכן אמרו עליהם השלום, והביאו ראיה מלשון הכתוב: "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה" ואחר כך "ויאמר לאדם". זה נאמר על מה שצריך האדם לדבר בפיו, אבל מה שיחוק האדם בידו ויכתבהו על הספר - ראוי לו שיחזור עליו אלף פעמים אילו היה זה אפשר. (הערת ר' חזקי פוקס שי')

בצלאל. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, בצלאל על שם חכמתו נקרא, בשעה שאמר הקב"ה למשה לך אמור לבצלאל לעשות משכן ארון וכלים ^בשכן מבואר בפרשה זו בפסוק ז' את אהל מועד ואת הארון ואת כל כלי האהל. הלך משה ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן ^גכמו שסדורים בפ' תרומה, ועיין בסמוך. , אמר לו, משה רבינו, מנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים ואתה אומר לי עשה ארון וכלים ומשכן, כלים שאני עושה להיכן אכניסם, שמא כך אמר לך הקב"ה משכן ארון וכלים, אמר לו שמא בצל אל היית וידעת ^דלא נתבאר בכלל למה שינה כאן משה מסדור זה שצוהו ה' כאן. ויתכן דכיון שפעם אחת צוה ה' אותו על הארון מקודם ואח"כ כלים ומשכן, ופעם סידר משכן קודם, לא הוי ידע משה להכריע איזה סדר קדים, והיה דן ע"פ הסברא דכיון דעיקר תכלית המשכן היתה להשראת השכינה ועיקר מקום השראת השכינה היתה על הארון כדכתיב ונועדתי לך שם וכו', וא"כ סבר שהעיקר הוא הקדמת הארון וכמו שמסודר בפ' תרומה, ובצלאל חשב שעיקר כסדר שבפרשה זו משכן ארון וכלים, וכדמפרש כלים שאני עושה להיכן אכניסם והודה לו משה על זה, משום דבאמת אין מן הכבוד שיבנו ארון ויעמוד בחוץ, כמבואר. .
(שם שם)

בצלאל בן אורי בן חור. שבח לו, שבח לאביו, שבח לשבטו.

והקרוא הוא בצלאל. והטעם קראתי בשמו שאין כמוהו לעשות המשכן.

רש"י ד"ה קראתי בשם, לעשות מלאכתי, את בצלאל. ע"כ. כלומר ה' לא קרא את בצלאל בשמו, רק אמר למשה: ראה כי בכל ישראל לא ראיתי לפני איש אחד להיות למלאכה זו זולת בצלאל - "באר מים חיים". (פ' כי תשא תש"ס)

בצלאל בן אורי. תניא, דורות הראשונים לבר תמניא אולידו, מנלן, דכתיב בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, וכתיב (ד"ה א׳ א') ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור, וכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוי בר תליסר דכתיב (פ׳ ויקהל) איש איש ממלאכתו ^הנראה דר"ל לא פחות מי"ג שנים, משום דבפחות מזה אינו נקרא איש [עיין נזיר כ"ט ב' ולפנינו בפ' וישלח בפסוק ויקחו איש חרבו]. , ותניא, שנה ראשונה עשה משכן, שניה הקימו ושלח מרגלים, וכתיב (יהושע י״ד:ו׳-ז׳) ויאמר כלב בן ארבעים שנה אנכי בשלח משה עבד ה׳ אותי, דל ארביסר דהוי בצלאל, פשי להו עשרים ושית, דל תרתי שני דתלתא עבורי אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד ^ור"ל אף אם הולידו לשבע חדשים אי אפשר בפחות משמונה חדשים, ז' להריון וחודש לימי נדה וטהרה, והרי שתי שנים לתולדת בצלאל שהוא דור שלישי, והרי מבואר שהולידו לשמונה שנים. ונ"מ בזה לענין הנבעלת לקטן בן שמונה שנים בזנות נפסלת לכהונה משום זונה, וכן נ"מ לענין יבם בן שמונה שנים שבא על יבמתו קנאה וצריכה ממנו גט, ועוד איזה נ"מ, אך לא קיי"ל כן, אלא דלא ילפינן מדורות הראשונים לענין זה, ופחות מבן תשע שנים ויום אחד אין ביאתו ביאה, וע' באהע"ז סי' ו' וסי' קס"ז. .
(סנהדרין ס"ט ב׳)

ועל דרך הפשט כלב בן יפונה איננו כלב בן חצרון בראיות גמורות. והמשכילים יבינו:

"...בצלאל בן־אורי בן־חור למטה יהודה". לפי הגמרא (סנהדרין סט ע"ב) - בצלאל נינה של מרים היה, ובן שתיים עשרה היה. וראה "דעת זקנים מבעלי התוספות" שכתב: לכך הזכיר בבצלאל אבי אביו מה שלא הזכיר באהליאב אלא אביו, לפי שחור נהרג על מעשה העגל, והמשכן בא לכפר על מעשה העגל, לכן נזכר כאן במשכן. (פ' כי תשא תשנ"א)

והנה ה' פעמים מוזכר השם חור בספר שמות (יז, י; כד, יד; לא, ב; לה, ל; לח, כב). רש"י מציינו כבן מרים הן כשהוא מוזכר כשלעצמו (יז, י; כד, יד), הן כשמצויין כסבו של בצלאל (לה, ל). וקשה לי: (א) מדוע אין רש"י אומר גם כאן שחור בנה של מרים היה, כמו שהוא אומר לשני הפסוקים הקודמים. (ב) נראה שראב"ע על אתר יוצא כאן כנגד דברי הגמרא בסנהדרין. ראה גם דבריו למעלה (כד, יד) בפירושו הקצר, שם האריך יותר, וזו לשונו: חור - לא ידענו מי הוא. וכתוב בדברי יחיד (סוטה יא ע"ב ורש"י שם), שהוא בן כלב בן יפונה. וחור אבי אורי שהיה אבי בצלאל, ובעבור שאמר כלב "בן ארבעים שנה אנכי" (יהושע יד, ז). הנה נמצא בצלאל בעשותו המשכן בן שלש עשרה שנים, וזה רחוק מאד וכו'. ולכאורה מניעו הוא הגיל הצעיר של בצלאל, אם אכן בנה של מרים הוא. (פ' ויקהל־פקודי תשנ"ג) וראה שם (כד, יד בפירושו הקצר של ראב"ע) הערה 93 בחומש "תורת חיים" שראב"ע אינו חולק על העקרון המובא בחז"ל שבדורות הראשונים היו מולידים לשמונה שנים, אלא מקשה על ראייתם מפסוקנו. וראה ליקוטים שבחומש "רב פנינים" על אתר, שם כתוב: אמרו רז"ל בסנהדרין כי בשעה שציוה הקב"ה למשה שבצלאל יעשה מלאכת המשכן, היה בן י"ב שנה. והענין שלא היה אפשר בטבע שימצא בישראל שום אדם שיהיה בקי ושלם בשום אומנות בעולם, לפי שישראל היו משועבדים במצרים בעבודת פרך בחומר ולבנים ולא היה ראוי שימצא בהם שום אדם שיהיה בקי בשום מלאכה דקה כי לא ראו אותה ולא אחד בהם שאימן את ידיו בזה, וכל שכן שיהיה בקי ושלם בכל האומנויות כולם - בכסף ובזהב ובנחושת ובחרושת אבן ובחרושת עץ וחושב ורוקם ואורג. הנה זה פלא גדול ושיהיה שלם בחכמה ובתבונה ובדעת. על־כן אחרי ששמע משה מהקב"ה תבנית המשכן ותבנית כל כליו ותבנית הבגדי כהונה ושמן המשחה וקטורת הסמים, התפלא משה מי יהיה העוסק במלאכה זו - את מי יבחר ואת מי יקריב לאלו המלאכות. ופתאום אמר לו הקב"ה: ראה זה הפלא הגדול, שאני קורא הדורות מראש, ועוד מששת ימי בראשית, כאשר עלה במחשבתי שבדור זה ובשנה זו יבנה המשכן, הכנתי תכף שבדור זה יוולד האיש אשר יוכל עשוהו וקראתי שמו בצלאל. יען כי אז, בששת ימי בראשית, היתה נשמתו בצילי - בצל אל. והוכנה נשמתו בכל המעלות שיצטרך למלאכת המשכן. וכל מלאכת המשכן נחקקה מאז בנשמתו. ולזה אמרו במדרש: הראה הקב"ה למשה ספרו של אדם הראשון והיה כתוב שמה ראשי כל הדורות ומעשיהם, וגם בצלאל היה כתוב שמה - שהוא יעשה המשכן. ע"כ. וראה דברי רמב"ן על אתר.

ויקהל משה. משעה שאמר לו הקב״ה למשה רבינו ועשו לי מקדש, עד השלמת מלאכת כל המשכן, הזהיר על השבת, שנאמר אך את שבתותי תשמורו (שמות לא ב), וכיון שבא משה לומר לישראל על מלאכת המשכן, התחיל בשבת במה שפסק למעלה, ואח״כ התחיל במלאכת המשכן, לפיכך דברו רבותינו במשנתן במה שפוסקין מתחילין, במה מדליקין ובמה אין מדליקין, אין מדליקין לא בלכש כו׳.

ראה קרא ה' בשם בצלאל (במדרש רבה שמות פרשה מ') שהראה הקב"ה למרע"ה דור ודור ודורשיו משו"ה כתוב ראה, וקשה בפ' ויקהל אמר משרע"ה לישראל ראו קרא ה' וכי משה הראה לישראל דור ודורשיו ועכצ"ל כמאחז"ל במס' ברכות (דף נ"ה ע"א) ששאל אותם הגון לפניכם בצלאל וא"כ ה"נ נימא הכי כהנ"ל דפירושו שהקב"ה שאל למשה הגון לפניך בצלאל כמו שאמרו באמת חז"ל (ברכות דף נ"ה ע"א) שהקב"ה שאל למשה הגון לפניך בצלאל וכבר כתבתי במקום אחר כי מה שנבחר בצלאל שהי' רק בן י"ג שנה, ומילא אותו חכמה תבונה ודעת אשר לא הי' כן מעולם, רק הואיל ונהרג חור על מעשה העגל ע"כ זכה שבן בנו יהי' אומן מופלא במלאכת המשכן וע"כ הוצרך לשאל את ישראל אולי להם לבושת ולחרפה מזכרת עון (שנער קטן יען שהוא בן בנו של חור יעשה בעדם המשכן) ע"כ שאל להם הגון לפניכם בצלאל, והם השיבו דניחא להו דלהוי להו כפרה (וכמו דאיתא ברשי' חולין דף מ"א ע"ב) אבל למרע"ה מה הי' צריך הקב"ה לשאל הגון לפניך ולמה נאמר ראה אעכ"ח דהכוונה שהראה לו דור ודורשיו (וצ"ל מה שהקב"ה שאל למשה הגון לפניך בצלאל יען כי אתה רועה ישראל ומסרת נפשו עליהם בעד טובתם וגדולתם ושיעשה בצלאל המשכן לבזיון לבנ"י ומשה לא הבין וסבר כפשוטו אם הגון הוא לפניו והשיב אם לפניך הגון לפני לא כש"כ ואמר לו הקב"ה אעפ"כ לך ואמור להם לישראל הגון וכו') ועי"ל שהראהו שכבר כ' בספרו של אדה"ר שנתמנה בצלאל על כך ועדיין לא נעשה עגל, וא"כ גלוי הי' לפניו מעשה עגל א"כ מוכרחים הי' בעשייתו להורות תשובה (כדאי' במס' ע"ז ד' ע"ב) א"כ ממילא אין כאן בושה אלא כבוד לישראל: