Commentary for Genesis 22:19

וישב אברהם אל נעריו כו'. י"ל ודאי ששב אליהם ולשון ויקומו וילכו יחדיו ודאי כן. ואח"כ וישב אברהם בבאר שבע והם היכן הי'. נראה בעזרתו ית' דהנה כתיב קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע. פרשנו בעזרתו ית'. דהנה כתיב רצון יראיו יעשה שהצדיק המחזיק עצמו גרוע מבני אדם הגם אם אין כן כיון שה' ית' אתו כדאיתא אני את דכא עובר קדושתו ית' דרך בני אדם שמחזיק עצמו לגרוע מהם לפי מחשבתו של הצדיק ע"י זה חוזרים בתשובה וזה קרוב ה' כו'. ע"י זה ואת דכאי רוח יושיע. פירוש הנדכאים מרוח הקדוש יושיע כנ"ל. והנה אברהם אבינו ע"ה לא בא לו שום גבהות ע"י נסיון זה אדרבה הי' שפל בעניו יותר וכמו שפרשנו על וזה לך האות כי אנכי שלחתיך פי' בקיציר מה שאתה שפל בעיניך שאמרת מי אנכי כו'. ולא בא לך גיאות מדיבורי עמך הוא אות שאתה הולך בדרך אמת ולא בא לך גאוה אדרבה מוסיף הכנעה ובושה מלפניו ית' וזה וישב אברהם אל נעריו. הגם שהיו מנוערים מן המצות שב אליהם והחזיק עצמו כהם עי"ז ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע הוא הקדושה העליונה כי העלה אותם במה שהחזיק עצמו כהם כנ"ל אעפ"כ וישב אברהם בבאר שבע כי הוא לבד נתיישב שם ולא הם כ"א לפי שעה הוליך אותם עמו לשם:

וישב אברהם בבאר שבע. לֹא יְשִׁיבָה מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי בְּחֶבְרוֹן הָיָה יוֹשֵׁב, י"ב שָׁנִים לִפְנֵי עֲקֵדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק יָצָא מִבְּאֵר שֶׁבַע וְהָלַךְ לוֹ לְחֶבְרוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים, מְרֻבִּים מִשֶּׁל חֶבְרוֹן הָרִאשׁוֹנִים, וְהֵם כ"ו שָׁנָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה:

וישב אברהם. ולא הזכיר יצחק כי הוא ברשותו והאומות ששחטו ועזבו ואח"כ חיה אמר הפך הכתוב:

וישב אברהם, ואין צריך לומר כי יצחק היה עמו, אלא זכר אברהם שהוא העקר:

וישב אברהם. ולא כתיב ויצחק. כבר ת״י שהובילו לבית מדרשו של שם ללמוד תורה. וקרוב לומר כי באשר סיים ה׳ עקב אשר שמעת בקולי. התבונן כי כך רצון ה׳ לעסוק בדברי תורה. ואע״ג שאברהם למד עמו מ״מ לענין התבוננות בד״ת טוב שיהיה משני מקומות כדאיתא בעבודת כוכבים דף י״ט א׳:

לא ישיבה ממש של קבע. שהרי י"ב שנה קודם העקידה יצא מבאר שבע והלך וישב בחברון כדלעיל:

וישב אברהם. לפי הפשט ישב אברהם בעת ההיא בבאר שבע שהיתה שייכה אז לארץ פלשתים כדעת רש"י, והגם שאח"כ היתה בנחלת שמעון, אז משלו פלשתים שם כי הוא קרוב לארץ פלשתים, ושרה ישבה בעת ההיא בחברון, ובשוב אברהם מן העקדה שלח את יצחק לחברון לבשר לאמו כי חי הוא ועמד בנסיון, וע"כ כתיב וישב אברהם לבדו, והם הלכו לבאר שבע ויצחק הלך לחברון, וע"כ לא נזכר שיצחק בא לספוד לשרה כי היה שם בחברון:

וישב אברהם אל נעריו. ויצחק היכן הוא. ר' ברכיה בשם רבנן דתמן אמרו. שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה. ר' יוסי ב"ר חנינא אמר שלחו בלילה מפני העין.

וישב אברהם. ויצחק היכן הלך שלחו בלילה מפני עין הרע שכן חנניה מישאל ועזריה משעה שיצאו מתוך כבשן האש לא נתפרש להיכן הלכו. וי"א בחלק שמתו בעין הרע. ומשום רבי שמעון בן יהוצדק אמרו ששינו מקומן והלכו ללמד תורה לפני יהושע הכהן הגדול הה"ד שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה מאי כי אנשי מופת וכו':

וישב אברהם אל נעריו ויצחק היכן הלך, אלא נטמן בגן עדן שלש שנים. ד״‎א הלך לו לבית עבר ללמוד תורה.

וישב אברהם וגו'. הנה ארז"ל (פרקי דר"א פ' ל"א) כי יש אמרו כי יצחק הלך לג"ע להתרפאת מאשר היחלה הסכין לחתוך בו ויש אמרו למקום אחר. ובזה נבא אל הענין והוא כי הלא כתבנו למעלה כי אברהם בטח בה'. ישוב עליהם עם יצחק כאומרו ונשובה אליכם ולא אמר ואשובה. ועל כן אמר בלבו הנה אמרתי להם שנשוב שנינו. והנה אם ישוב עמי הלא יאמרו נא על חנם אמר ונשובה לשון רבים. כי אם שמאז היה זה בדעתו מורה כי ילך לשוחטו אך לא כן לבו רק להשיבו עמו כאשר אמר והנה כן עשה ע"כ וישב אברהם אל נעריו הוא לבדו. ולא יצחק עמו עד שובו ממקום שהלך להרפא. ואז ידעו כי התחיל לשוחטו כי הנה בא מהתרפא מהשחיטה. ואחרי כן אמר אם אלך לי אל חברון כי שם ביתו. הלא שם שרה ותשאל מה היה לנער ויוכרח לספר הענין ותתפעל ותמות כאשר ע"י זולתו. שאפילו באמור אליה שלא נשחט אלא שכמעט כפשע היה בינו ובין המות פרחה נשמתה. על כן חש אברהם פן יהי' הוא גורם מיתתה שתהי' על ידו ע"כ וילכו וגו'. וישב אברהם בבאר שבע ישיבה קבע עד יראה מה תהיה משרה כי תדע ע"י אחר. ויהי לה כן שמעת. ואם נדקדק אומרו וישב אברהם ולא נאמר וישב בבאר שבע. כי בזה רמז מי היו המגידים לשרה באמור שעם לכתם יחד אברהם לבדו ישב בבאר שבע כלומר אך הם הלכו חברונה להגיד לה שע"י כן מתה ואחרי כן ויבא אברהם לספוד לשרה כי מתה:

"וישב אברהם אל נעריו". כשלמדתי עם אתי ועדו שי', שאל אחד מהם - יצחק היכן היה? אמרתי להם שכבר שאלו כן במדרש, ראה בראשית רבה נו, כ - "שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה". (פ' בשלח תש"ן)

וישב אברהם בבאר שבע, ולא פרש כמה ישב שם כי בחברון מתה שרה.

ויקמו וילכו יחדיו אל באר שבע. זה היה מעשה אחר שלמד חקים ומצות.

וראה דעת זקנים מבעלי התוספות המשווים אי־איזכורו של יצחק כאן לשאלת היעלמם של חנניה מישאל ועזריה אחר שאירע להם נסם שלהם. וראה תרגום יונתן בן עוזיאל התופס כנראה כאחת הדעות לגבי חנניה וחבריו (סנהדרין צג ע"א). (פ' וירא תשנ"ד)

וראה מה שכתבתי להלן (כג, ב). (פ' חיי שרה תש"ס)

"וילכו יחדו אל באר־שבע". דומה שיש כאן ביטוי לענותנותו הרבה של אברהם אבינו ע"ה. "יחדיו" עכשיו, אחרי עמידה בנסיון הקשה ביותר ואחרי גילוי שכינה, "יחדיו" כמו למעלה (ו), ור' רש"י שם, אע"פ ש"יחדיו" שבכאן כולל גם את הנערים. (ראש השנה תשל"ז)

- ובהמשך, עי' העמק דבר לדברים (ה, כז), ודומה שיש הקבלה בין הדברים. כאן - הליכה יחד עם נערים אחרי שעת התעלות מאין כמוה לפרט, ושם מעין זה לגבי האומה. והמסקנה היא שאין הליכה מתמדת בפסגות, וזוהי דרך היהדות: שעה אחת עקידת יצחק, ומיד לאחר מכן, עם עם הדומה לחמור. שעה אחת של גילוי שכינה וקבלת התורה, ומיד לאחר מכן שובו לכם לאהליכם, לחיי הבשרים, כטבע אנוש. (פ' ואתחנן תשל"ז).

ועתה מצאתי שרש"ר הירש בפירושו כאן הולך בכיוון זה, לגבי אברהם אבינו ע"ה. (פ' וירא תשמ"ו)

וישב אברהם בבאר שבע. ובפרשת אבימלך נאמר ויגר אברהם לשון גרות, שלא היה לו נייחא בארץ פלשתים, כי ימים רבים מורה על הצער^קפגדאיתא במדרש רבה (מצורע יט) כל מקום שנאמר ימים רבים הם ימים של צער. וגם מלת ויגר מורה על זה שהוא לשון פחד. עיין לעיל פרשה זו אות מט., וכאן אם כי היה ג"כ בארץ פלשתים ובכל זאת כתיב וישב שהוא לשון נייחא. והענין בזה הוא, כי טענת האומות הוא שאין להם עסק בנסתרות ואין צריכין לידע למה ברא הקב"ה את העולם, והוא מנהיג את העולם למעלה מתפיסה שלנו, אבל אאע"ה אמר שהש"י ברא את העולם לכבודו, שהברואים יכירו כבוד מלכותו ע"י שיצמצמו עצמן בהנאת עוה"ז, ועי"ז יכירו שהכל ברא לכבודו, ובזה שלא יקחו לעצמן שום הויה בזה הוא ניכר הכבוד שמים מצד האדם שהוא הממליך אותו, כדכתיב (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו^קפדעיין מי השלוח ח"ב פרשת וירא ד"ה ויהי.. וזה הוא ענין חפירת הבארות שחפר אאע"ה, ונאמר שם, והוכיח אברהם את אבימלך וגו'. היינו, שאמר לו למה הייתם עד עתה בהתפשטות בתאות העוה"ז. ואמר לו אבימלך, וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום, היינו שאמירתו היה, כי עד כה לא הבין הדבר ועתה הוא מודה לו, כי כן הוא וכן נכון להתנהג, ולכן אמר לו אברהם, כי את שבע כבשות וגו' למען תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת. היינו שתדעו תמיד, כי האמנם הודית לי היום על זה, בכל זאת אני הוא המחדש הדבר הזה, עד שבאתי אנכי לעולם וממני למדתם דבר זה להכיר כבוד שמים, וכדאיתא ענין הבארות בזהר חדש (תולדות לד.)^קפהוזה לשון קודש הזוהר חדש שם: אברהם כרה לה להאי בירא, בגין דאיהו אוליף לכל בני עלמא דיפלחון לקב"ה, וכיון דכרי לה אפיק מיין נבען דלא פסקן לעלמא.. ולכן כתיב ויגר אברהם, היינו שהיה לו צער מאבימלך, באמרו הן אמת כי ממך למדתי דבר זה, מ"מ יכול להיות שאני גדול ממך, ואף שאני תלמידך כי לפעמים התלמיד מתחכם יותר מרבו, כדאיתא בזוה"ק (וישב קצב.) ת"ח האי מאן דאסתכל במה דאוליף מרביה וחמי ליה בהוא חכמתא יכיל לאתוספא בההוא רוחא יתיר, עד שהבטיח לו הקב"ה ואמר לו, וירש זרעך את שער אויביו, היינו שאתה וזרעך יהיו השער שכולם יהיו מוכרחים לבוא דרך זה השער לעבוד עבודת ה', כמ"ש לעיל (ענין מט) לכן נאמר כאן וישב אברהם^קפוסוד ישרים ראש השנה אות סא ד"ה בעבור.: