Commentary for Psalms 100:17

מזמור לתודה. להודיה לאומרו על זבחי תודה:

לתודה. פירושו שתודו לו החסד שעשה עמכם ואתם תאמרו הריעו לה' כל הארץ שכל הארץ ישמחו לשמחתכם:

מזמור לתודה כו'. הנה התודה היא על שמחת טובה אשר היטיב הוא יתברך לאיש ומביא לפניו קרבן תודה והנה זה דרך מביאי תודה להביאה בשמחה כי שמחהו ה' במה שהיטיב לו ובאמרו כי אשריו שאינו מביא קרבן על חטא והוא קרבן רצוי לפניו יתברך כי זובח תודה יכבדנני על כן אפשר כי רוב שמחה תהוללנו ותביאנו לידי חטא על כן אמר הנה מזמור ללמד איזו דרך התודה והוא הריעו והכנעו לפניו כל הארץ כי גם ראוי תבא בהכנעה לבל הפליג שמחה ואמר כל הארץ לכלול גם הצדיקים כי מי הוא אשר לא חטא וראוי יהיו חטאיו נגדו תמיד וימעט בשמחה:

מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ - כמו: ארץ כי תחטא לי, כי הארץ שם מין כולל כל יושביה.

לתודה. זה המזמור יאמר המביא תודה על הנס הנעשה לו:

מזמור לתודה הריעו לה'. לתודה הריעו לה' ר"ת גימטריא אדני רמז כי הלכה הרמוזה בר"ת הריעו לה' כל הארץ כמ"ש רבינו האר"י ז"ל היא תורה שבע"פ שהיא כנגד השכינה שהיא שם אדני וכן הלכה אותיות ה' כלה ואפשר כי הלכה גימטריא ס' כנגד ס' מסכתות שיש במשנה דהמשנה היא תורה שבע"פ נגד שם אדני שרומז לאות ה' אחרונה ולכן הם ששה סדרי משנה ויש בהם ששים מסכתות רמז לאות ו' שהוא קב"ה ליחד קבה"ו ואפשר כי המסכתות ס' ה' המשכה בכללה גימטריא אדנ"י וכמ"ש במ"א בס"ד:

מזמור לתודה, על הודאה של נס, הריעו לה', שבעת ינהג עפ"י הטבע דומה כמלך הסגור בהיכלו ומנהיג ע"י שריו ויועציו, אבל בעת הנס ידמה כמלך היוצא מהיכלו ומתהלך בין העם להשגיח בעצמו על עניניהם, ואז יריעו כולם תרועה גדולה להמליכו, כמ"ש כל העמים תקעו כף הריעו לאלהים:

הריעו וגו׳‎. על כי תראו מפלאות ה׳‎ בהנס הנעשה לי:

עבדו את ה' בשמחה. וכל כך למה דעו כי ה' הוא האלהים כשמשלם שכר פעולתכם אבל עובדי ע"ג אין להם לעבוד בשמחה שאין משלמין שכר:

עבדו. שלא תהיה עבודתו למשא אלא בשמחה וטוב לבב:

אך אמנה זאת אודיע אתכם כ"א מדה אחת תהיה לכם לא תצטרכו בתודה להורות הכנעה והיא עבדו את ה' בשמחה תמיד כמוצאי שלל רב ואם כה תעשו שהורגלה שמחתכם להיות על עבודת שמים לא תזיק אתכם שמחה אשר תשמחו בתודה כי גם היא ככל שאר מצות הנעשות בשמחה כי לא יגבה לבכם בה לחטוא וא"כ הוא גם בה תשמחו ולא תריעו וזהו עבדו את ה' בשמחה וע"י מה שתעבדוהו בשמחה בואו לפניו למקדש בתודה ברננה ולא תחושו במה שלא תריעו לפניו כי אין בטוח שהשמחה לא תהוללנו אם לא העובד את ה' בשמחה והיא מדה היותר רצויה לפניו יתב' כמד"א תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך כו':

עבדו - מנהג כל עובד להיותו נעצב, על כן: בשמחה ולא תראו בסתר, רק ברננה.

עבדו את ה' בשמחה. לפי פשוטו דעשיית המצות והלמוד יהיה בשמחה כי גדולה מאד מעלת השמחה בעסק התורה וקיום המצות וכתב רבינו מהרח"ו ז"ל שהגיד לו רבינו האר"י ז"ל שלא זכה לידיעתו ולהשגתו הגדולה אלא בשביל השמחה שהיה שמח בלימוד ועשיית המצות וכתבו הרמב"ם ז"ל ורבינו עובדיה ז"ל דמאי דתנן שכר מצוה מצוה היינו שהשמחה ששמח בקיום המצוה הוא נחשב למצוה אחרת לכן ציוה משה רבינו ע"ה שזה מכלל י"א מזמוריו עבדו את ה' בשמחה. ולפי מדרשו אפשר במ"ש מרן ז"ל דתכלית בריאת האדם היינו משום דהגם דקודם שנברא נהנה מזיו השכינה מ"מ מאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה ולזה נברא דבתלמוד תורה ועשיית מצות יש לו שכר ובלכתו לג"ע יכול לחזות בנועם ה' ולהסתכל בזיו השכינה דאכיל מדיליה והיה שכרו על ת"ת ומצות. והקשו המפרשים דהרי כתב הרמב"ן ז"ל בפסוק וצדקה תהיה לנו כי השכר שנותן האדון לעבדו הקנוי לו לא יקרא שכר אלא צדקה שהוא מחויב לעבדו וא"כ הדרא החקירה לדוכתא דלא יקרא שכר אלא צדקה ובהיל לאסתכולי באפיה ותירצו המפרשים דהשמחה שהוא שמח בעבודתו יתברך זה אינו חיוב דחיובו הוא לעבוד עבודת רבו אבל אינו חייב לעבוד עבודתו בשמחה ומה שהוא שמח בת"ת ובקיום המצות על זה קובע לו ה' שכר שלם וזה יקרא שכר ואינו צדקה זהת"ד המפרשים וז"ש עבדו את ה' בשמחה ובכל עבודתכם הזהרו שיהיה בשמחה. וכי תימא לשמחה מה זו עושה ולמה אני מקפיד על השמחה לז"א ובאו לפניו ברננה כי על ידי השמחה יכולים לחזות בנועם ה' ולא בהיל לאסתכולי ויקרא שכר ולא צדקה וז"ש בואו לפני"ו דייקא ברננה שבכללה השמחה א"נ אפשר דרך רמז במ"ש דנחמיה העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש עד שבא ר"ע ולימד לרבות ת"ח ויש כמה פסוקים קודם כמו פרשת משפטים ועבדתם את ה' אלהיכם וכן פסוקים אחרים שהקשו המפרשים. ומוכרח לומר דנחמיה הוה דריש נמי בהנהו לרבות ת"ח אך את ה' אלהיך תירא קשיא ליה לדרוש כן ביראה. או כמו שתירץ מורינו הרב מהר"י זאבי ז"ל בסוגית פ"ק דקדושין דכתיב תירא בסוף ומשמע דהם שוים. ולכל הדברות בין לנחמיה העמסוני דהיה דורש פסוקים הקודמין לרבות ת"ח בין לר' עקיבא דדריש גם את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח הטעם הוא דהת"ח הוא נאחז בשב"ח בשכינה דת"ח כל עסקו בתורה שבע"פ שהיא בחינת השכינה וגם לכוין לאמיתה צריך שיהיה לו ענוה והוא מרכבה לשכינה ואפשר שז"ש כל המקבל פני זקן כאלו מקבל פני שכינה ואמרו בזהר הקדוש צדיקיא אנפי שכינתא אינון ולכן המכבד ת"ח ואוהבו ועושה לו שירות כביכול כאלו עושה לשכינה ואפשר דרך הלציי פירוש וכסיל לא יבין את זאת כלומר לא יבין כי את שמרבה לת"ח הוא זאת שהיא השכינה כלומר דלכבודה אני אומר את לרבות ת"ח. וזה רמז קראין עבדו את ה' לרבות ת"ח והיינו בשמחה שהיא השכינה כי לכבודה אני מרבה ת"ח כי הוא עוסק בתושבע"פ ויש לו ענוה שהוא מרכבה לשכינה וז"ש בשמחה. ואפשר לרמוז את ה' בשמחה ר"ת גימטריא אחד וס"ת גימטריא קדוש כי ללמוד ולקיים בשמחה הוא עיקר העבודה ויזכה ליחדו ויושפע עליו קדושה ורמז אחד אחדות בשמחה היא השכינה:

עבדו, יש הבדל בין עבודת ה' ובין העבודה לב"ו, כי העובד לב"ו לא ישמח בעבודתו מצד שאינו בטוח שיקבל עליה שכר, ואף שיקבל שכר אין השכר רצוף בהעבודה עצמה רק בא אחריה, ובזה יעבוד בעצב ככל העוסק באמצעיים טרם ישיג את התכלית, לא כן עבודת ה' שהיא עצמה השכר והתכלית עבודה זו תהיה בשמחה, בואו לפניו ברננה, הבא לפני בשר ודם לבקש דבר יבא בבכי ובזעקה רק יציאתו תהיה ברננה, אם מלא שאלתו, אבל הבא לפני ה' יבא ברננה כי בודאי ימלא שאלתו:

הוא עשנו ולא. כשלא היינו בעולם:

דעו. עתה יש לכם לדעת כי ה' הוא האלהים והוא יכול על העולם והוציא אתכם מהגלות בכבוד:

ואם יאמר נא ישראל איך אעבוד את ה' תמיד בשמחה אם אני בעל יסורין כי מדת הדין נמצאת אתי ולא תניחני לשמוח בעבוד את ה' לזה אני מוסיף ואומר שיתו לבכם אל דברי אלה ותוסר דאגה מכם ותשמחו בו יתברך והוא דעו כי ה' הוא אלהים לומר מדת הדין שעמכם דעו אותו כי רחמים גדולים הוא כי לטובתכם הוא יתברך מייסר אתכם לטהר אתכם וזהו דעו כי ה' שהוא רחמים הוא דין הוא אלהים אשר אתכם הוא מדת הדין ואל תקוצו בידעכם דבר זה כי אדרבא תאמרו אולי העושר היה מהוללנו ושמור לרעתנו וא"כ רחמים לנו הוא אלהים ואם תהרהר לומר כי צדיק אתה ולמה תתייסר כי זאת היתה תלונת איוב זאת תשיב אל לבך והוא כי הוא עשנו כלומר כי אין יודע מה שאני צריך לתקון עצמי כאשר יודע מי שעשאני ולכן אחר שהוא עשאנו ודאי שיודע מה הוא התיקון שצריך לשלמות מעשהו יותר מהמעשה עצמו ולמה אקפיד ואם בכל זה יכבד עליך הצער ולא תוכל שאתו לזה שית לבך כי לו אנחנו כלומר לא שלנו אנחנו כ"א שלו יתברך וכאשר בכל צרת העבד לרבו בה יותר כי ממון שלו הוא ולא של העבד מעצמי גם אנחנו אין אנו מעצמנו כ"א לו יתברך אנחנו ומי יחוש חוץ ממנו וגם לא נטריד עצמנו בבקשת דרכים והמצאות להתפרנס באופן שלא נוכל לעבוד את ה' תמיד בשמחה כי הלא עמו וצאן מרעיתו אנחנו עמו מצד האלהות בבחינת הנפש שהוא העיקר כי בבחינת החומר הדומה לצאן אנו צאן מרעיתו כי הוא מאכילנו ומשקנו ומפרנסנו שלא ע"י שר כאומות מ"ה וכאשר אין בקשת המרעה מוטלת על הצאן כ"א על המרעה אותם כך הוא יתברך שאנו צאן מרעיתו עליו נשליך יהבנו כי הוא היודע באיזה מרעה ירענו שייטב לנו כרועה עדרו צאן מרעיתו והוא יבחר ולא אנו כי הוא יודע איזה דרך נתפרנס בו והוא יתקננו בעצה טובה מלפניו מאליו וזהו וצאן מרעיתו. או על דרך זה כי גם אם תראה דרכים אחרים גדולי הריוח אל תאמר למה אתמיד בעבוד את ה' כ"כ ולא יהיה טוב אתבטל יותר ממה שאני מתבטל עד כה לפרנסתי ואלכה לי אל דרך אחרת גדול הריוח דע אפוא כי עמו אתה והוא אלהיך ומחוייב אתה לעשות עיקר מעבודתו ככל עבד איש שעושה מלאכת רבו עיקר ומזונו טפל ולא עוד אלא שאינו מטיל מזונותיך עליך לומר עשה עמי ואיני זנך כ"א וצאן מרעיתו אתה ולא צאן מרעית עצמך כי אין השתדלותך ומשאך ומתנך מפרנסך וכמאמרם ז"ל אין לך אומנות שאין בה עניים ועשירים ללמדך שאין אומנות מוריש ואין אומנות מעשיר וזהו צאן מרעיתו יתברך אנו ואם כן מה שרצונו יתב' להאכילך באומנות זה הוא מה שירעך ויאכילך בזולת ואם כן למה תיגע לריק ועשה אשר תהיה בו יותר עובד את ה' בשמחה כי הוא יכלכלך כל הראוי לך לתקונך כי אין יתברך מבקש רק שלא תהיה יושב ובטל כמאז''כ יכול יושב ובטל ת"ל בכל מעשה ידך אשר תעשה:

דעו - הוא אלהים לבדו ושלו אנחנו עמו והמלה כמו כל קרי וכתיב, על כן: אמר הגאון: כי ולו אנחנו הפך ואני עשיתני ומלת עמו שבה אל דעו.

הוא אלהים. ר״‎ל הוא בעל היכולת:

הוא אלהים. בב"ר פ' ק' גרסינן הוא האלהים וה"ג בזוהר פרשת ויקרא דף ח' ועל המסורת והספרים יש לסמוך כי זה הוא אחד מן ד' הוא אלהים דסמיכין בקריא וסימן נמסר כאן במסרה גדולה:

דעו כי ה' הוא אלהים, ר"ל הוא מקור כל הכחות כולם המתפשטים במציאות והוא המנהיג את כולם, הוא עשנו, ר"ל ויחוסנו אליו הוא בד' דברים, א. מצד שעשה אותנו מאין ליש, ב. שאינו דומה כעושה אחר שאח"כ אין לו קנין במעשהו, ולו אנחנו ביחוס הקנין, כמ"ש הלא הוא אביך קנך, ג. מצד ההנהגה שאנחנו עמו, ד. מצד שהוא מחיה אותנו ואנחנו צאן מרעיתו כצאן שהרועה יכלכל אותם:

הוא עשנו ולא אנחנו. הוא גדלנו ורוממנו כמו אשר עשה את משה ואת אהרן:

הוא עשנו. הוא גדלנו ורוממנו וכן ישמח ישראל בעושיו (לקמן קמט):

ולא אנחנו. ולו קרי בוא"ו והכתיב ולא באלף ואיכא נסחא דאית בהו איפכא ואחריני דכתיב בהו ולא באלף ולית בהו הקרי בוא"ו וכולהו אישתבשו דהדין הוא חד מן ט"ו דכתיבין לא באלף וקריין לו בוא"ו וסימן במ"ג פ' שמיני וכולהו אתי לדרשא כדכתיבנן בכמה דוכתי ובהאי נמי דרשי ביה ר' יהודה בר סימן ור' אחא בב"ר פ' ק' חד אמר הוא עשנו ולא אנחנו בראנו את נפשינו לא כפרעה שאמר לי יאורי ואני עשיתנו (יחזקאל כ״ט:ג׳) וחד אמר הוא עשנו ולו אנחנו משלימים את נפשנו ע"כ. ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. חד דריש כפי הכתיב ומר דריש כפי הקרי ועיין עוד בספר הזוהר סוף פ' וירא ומערכת האלהות ריש פרק ד' ובספר מלות הלוי לחכם אלקבץ בהקדמת פ' המגלה דף י"ד:

ולו אנחנו. שאנחנו נקראים בשמו:

ולו אנחנו. מיוחדים אנחנו לו להיות נקראים עמו וצאן מרעיתו:

עמו וצאן מרעיתו. כתוב ולא באל"ף ופירושו שלא נוכל לומר כחנו ועוצם ידינו עשה לנו את החיל הזה:

בתודה. בהודייה:

בתודה. שתודו לו חסדיו:

באו שעריו כו' אחר כל ההכנה הטובה הזאת כשתבאו שעריו הם שערי ירושלים שערי ציון אל יעלה על רוחכם שיש לו יתברך להחזיק לכם טובה שתטרחו לבא שעריו להביא לו קרבן תודה כי אדרבא באו שעריו בתודה לה' שזיכה אתכם לבא שעריו וכשתבאו אחרי כן לחצרותיו היא העזרה תוסיפו על ההודאה תהלה וזהו חצרותיו בתהלה ולא עוד אלא שעל מה שזיכה אתכם להודות לו כי החשיב אתכם לרצות הודאה מפיכם חייבים אתם להודות לו והוא אשר סידרו לנו קדמונינו באמור מודים אנחנו לך על שאנו מודים לך שהוא הודאה אנו נותנים לך על שזכיתנו להיות מודים לך וזה יאמר הודו לו ברכו שמו כי על מה שתבאו שעריו בהודאה כו' על זה הודו לו וכו' שרצה בהודאתכם כי מה אנו לפניו יתברך שיחשיב הודאת פינו:

תודה, תהלה. תהלה על מעשיו הכוללים, ותודה על הטוב שקבלתי, וכן הודו, ברכו, ההודאה על הטובה, והברכה על השפעתו הכוללת ואין אנו משיגים אותו בעצמו רק ע''י טובותיו ואז יתנו הברכה לשמו, ששמו מורה על הפרסום, כמ''ש יהי שם ה' מבורך, כי לא נשיג רק פרסומו לא עצמו :

בואו - בבואם בשערים תודה, ובחצר תהלה.

בואו. בעת יהיה נעשה לכם נס בואו שעריו בקרבן תודה והללו אותו:

בואו, כשבאים אל בשר ודם באים בשערים בתהלות ושבחים להללו, ואח"כ כשממלא המבוקש יוצאים בתודה, ונצל ה' תבואו בשעריו בתודה, כי כב הקדים לכם טובותיו, ובתוך החצר, תשיגו גבורותיו ומהלליו ותבואו בתהלה הודו וגם א"א להלל ה' מצד עצמו רק מצד טובותיו שנשיג, שע"י התודה על טובותיו נבא בתהלה, ועז"א ע"י שתודו לו על טובותיו עי"כ ברכו שמו שעי"ז נכיר שבחיו:

ועד דר ודר. קיימת אמונתו כל לשון אמת ואמונה אמונת הבטחה שמאמין ומבטיח הבטחתו:

לעולם חסדו. כל ימי העולם יהיה חסדו עמנו: וכן אמונתו. היא ההבטחה שהבטיחנו בטובה לעתיד תהיה קיימת עד דור ודור כלומר לכל הדורות לעולם:

כי טוב ה' כו' הנה כתבנו כי מזמור זה ידבר על טובה שהוא יתברך היטיב לאדם ומביא לפניו תודה ועד כה דבר דרך התנהגו בענין עתה אמר מה המה דברי ההודאה שיודה לה' על מה שהיטיב לי ואומר כי טוב ה' כו' והוא כי הנה הצריכין להודות על נס שנעשה לו צריך לברך ברכה לה' כאשר סידרו לנו ברוך אתה ה' הגומל כו' שנית צריך להודות שאין אנו כדאים אל הנס ההוא כ"א שהוא יתברך עשה בתורת חסד והוא הנוסח המסודר אצלנו שהוא הגומל לחייבים טובות שלישית שאפילו נס של יחיד צריך הוא ובנו ובן בנו לומר ברוך שעשה נס לפלוני במקום הזה וזה יהיה ענין הכתוב והוא כי אחרי אומרו הודו לו כמפורש בסמוך שהוא כי יודה לו על שזיכהו להודות לו פירוש דרך ההודאה והוא ברכו שמו שהוא לומר ברוך אתה ה' ועל השנית והוא להורות כי לא בצדקתנו עשה הוא יתברך כ"א בחסדו שהוא ענין הגומל לחייבם טובות אמר כי טוב ה' כלומר לא בזכותנו רק למה שהוא טוב וגומל לחייבים טובות ואל יאמר איש אשר הוא צדיק למה אייחס הדבר אל חסדו וטובו ולא אל צדקתי לזה אמר כי לעולם חסדו לומר אפילו לצדיק או לאיש בזמן שעשה איזה מצוה או צדקה כבת רבי עקיבא ונצולה גם אז יש חסד וזהו לעולם חסדו כי עושה יותר מהראוי לעושה הטובה ומה גם למה שיצא ודרש רבי עקיבא וצדקה תציל כו' ולא ממיתה משונה אלא אפילו ממיתה עצמה והוא כי היה די תגן הצדקה להצילה מהנחש שהיה עתיד לנושכה ותמות מיתת עצמה כי אם גם ממציאות מיתה ואין זה רק חסד טובו יתברך ועל הג' אמר ועד דור ודור שהם שתי דורות אחרים שהם אב ובנו ובן בנו צריך להודות אמונתו יתברך שהוא נאמן לעשות חסד לאוהביו:

לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו. וכ''ה למעלה (פ''ט ב) ועמש''ש :

כי - זאת היא התודה והתהלה והברכה שיודו, כי טוב ה' לעולם חסדו.

לעולם חסדו. חסד ה׳‎ הוא דבר המתקיים עד עולם ולא כן חסד ב״‎ו:

כי טוב ה' בשני מיני ההנהגות שמנהיג, ע"י חסדו שהיא ההנהגה הנסיית, ועל ידי אמונתו שהיא ההנהגה הקבועה, וכבר בארתי זה בארך בסי' פ"ט:

(ג) או יאמר דעו כי ה' כו' הלא אמרתי שאם תעבדו את ה' בשמחה אל תפחדו ולא תעריצו בבואכם לפניו כ"א בואו לפניו ברננה אמר עכ"ז לפחות דעו כי ה' הוא אלהים באופן שעם הרננה לא יבצר מכם צד יראת מדת הדין וא"כ מה תהיה הרננה שנשמת בה הלא היא כי הבדילנו מן העמים כי העמים היו עושים את אלהיהם ולמעשה ידם ישתחוו אך אנחנו הוא עשנו ולא אנחנו ועוד כי הם אינם עמו וגם לא צאן מרעיתו כ"א מתפרנסים על ידי שר משא"כ אנחנו:

אמונתו. האמנת הבטחתו קיימת עד כלות כל הדורות:

(ד) וע"י שתעבדו את ה' בשמחה לא יקרכם חטא להביא חטאות ואשמות כ"א באו שעריו בתודה בלי חטא כי זובח תודה יכבדנני. וגם חצרותיו בתהלה להללו ברגלים ולא בקרבנות על עון ובבואכם שמה הודו לו שזכיתם לבא בחצרות ה' כי גם שאין השם הגדול שוכן שם ברכו שמו השוכן שם כמאמר התורה המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם הוא שכינה שעל ידי מה שתודו לו יבורך שמו שתתמלא שכינה משפע עליון שיורק בה ועם שאינכם זוכים כעת לראות את מי תהללו ותברכו אין העכוב ממנו יתברך:

(ה) כי הנה טוב ה' ולא ימנע כבודו מכם אלא שלא תוכלו לסבול אך חסדו שהוא להיות כאשר ברא העולם בחסד שהיה עם אדם הראשון פנים בפנים טרם יחטא לעולם הוא כי כך הוא חפצו תמיד אך עד דור ודור הוא זמן מלחמה לה' מדור דור נדבר באמונה ולא עין בעין אך אחרי כן יהיה בחוש: