Commentary for Psalms 134:5

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת במוספי דשבתא מה הן אומרים אמר רבי אסי שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' וגו' שאו ידיכם קדש וברכו את ה' ברוך ה' מציון שוכן ירושלים הללויה ולימא נמי יברכך ה' מציון דכתיב בההוא עניינא אמר יהודה בריה דר"ש בן פזי מתוך שהתחיל בברכותיו של הקב"ה מסיים בברכותיו של הקב"ה וכו':
(סוטה לט ע"ב)

שיר. הנה כשיצוה ה' לכם את הברכה, ברכוהו גם אתם בתהילתכם כל אחד כפי שכלו:

שיר המעלות הנה ברכו כו' הנה למדונו כי רחוק ה' מתפלת אשר ידיהם מגואלות בבצע מעשקות כאשר למדו מפ' גם כי תרבו תפלה כו'. עוד ידענו כי אין להקב"ה בעוה"ז בימי הגלות כ"א בתי כנסיות שנקראים מקדש מעט וביותר בבתי מדרשות כמאמרם ז"ל על פסוק אוהב ה' שערי ציון כו'. ונבוא אל הענין והוא כי אחרי אומרו אשר יפליא הוא יתברך לעשות למען שמו כאמרו יחל ישראל אל ה' כו' וסיפר ענין מלך המשיח בשני המזמורים הסמוכים אמר הנה מה שראוי לכללות ישראל הוא הללו וברכו את שם ה' כל הנכללים בשם עבדי ה' כי למען שמו יעשה שאז יושלם כענין כי יד על כס יה ובפרט העומדים בבית ה' בלילות הם השוקדים בבתי תפלה בגליות הנקראים לילות כי לכם ישמע יותר בפרטות.

שיר המעלות הנה ברכו - הנה כאשר תהיו כטל חרמון מבורכים, הנה אתם חייבים לברך את השם.

העומדים וגו׳‎. להלל את ה׳‎ בבית המקדש:

הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות וכו'. אפשר לסמוך כאן ענין כי גדלה מעלת יושבי ארץ ישראל עתה בגלות מכמה טעמים וכבר הארכתי בעניי בקונטריס יוסף אומץ בזה ועתה אומר בקצרה דארץ ישראל היא חלק ה' ולא נתנה לשרים ובכן התורה והתפלה והברכות והמצות הנעשות בארץ ישראל עולים דרך ישר בשמים מבלי תערובת או עם שרים. וז"ש הנה ברכו את ה' דרך ישרה מבלי אמצעי. והדר מפרש כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בא"י ובפרט בתוככי ירושלם שהיא קדושת עולם ושכינה לא זזה מכותל מערבי וז"ש בבית ה' בלילות בגליות. שאו ידיכם קדש רמז שילמדו תורה לשמה להמשיך מבחינת קדש ללאה כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל. וברכו את ה' שיכונו ליחד קודשא בריך הוא ושכינתיה וז"ש וברכו את ה' את רומז למלכות ה' קב"ה ואז כשיש יחוד עליון משם יושפע שפע ישועה ורחמים והשפי"ע בצחצחות וז"ש יברכך ה' מציון עושה שמים וארץ:

שיר המעלות, בשיר הזה יסד פינה נפלאה על יסודי האמונה, והוא שהמקור העליון אשר לא יכזבו מימיו, יתברך ויתרבה ע"י מעשה התחתונים, כי ה' ישפיע הטוב לטובים והשפע למוכנים, ובעת שהדור בלתי ראוים לקבלו אז מעין נרפש ומקור משחת וצינורי השפע לא יריקו ברכתם וזה ענין הברכה שישראל מברכים את ה', שהוא שבמעשיהם הטובים ובתפלותיהם ימלא את הברכה העליונה פלג אלהים מלא מי החסד הטובה ורחמים, ועל הארץ יריקוה, וכשירעו מעשיהם יבשו אפיקי מים ונהר יחרב ויבש, וכמ"ש חז"ל שישראל מוסיפים כח בגבורה של מעלה, והברכה צורך גבוה, וכמ"ש בספר ארצות החיים (בארץ יהודה סי' ה') בפי' מלת ברוך בכמה ראיות, וז"ש הנה ברכו את ה', ר"ל תנו לו ברכה את גולות עלית ואת גולות תחתית על ידי מעשיכם הטובים, אתם כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות, כעבדים נאמנים העובדים ביום ובלילה ולא ימושו ממשמרתם רגע, אתם תברכו את ה' ותתנו עז לאלהים:

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה בָּרֲכוּ: אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי ומנחה טהורה זה הלומד תורה בטהרה נושא אשה ואחר כך לומד תורה שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות וכו':
(מנחות קי ע"א)

כל עבדי ה'. הם החכמים והחסידים העומדים ממטתם בלילות ובאים להתפלל בבית ה' ולהודות על שמו:

וטעם בלילות – שתברכוהו גם בלילות על הטובות שעשה עמכם והוא מדבר לכהנים על כן -

שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ: א"ר זירא א"ר אבהו ואמרי לה במתניתא תנא עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה טעון הדחה ושטיפה חי ומלא עיטור ועיטוף נוטלו בשתי ידיו וכו' נוטלו בשתי ידיו א"ר חיננא בר פפא מאי קראה שאו ידיכם קדש וברכו את ה' וכו':
(ברכות נא ע"א)

קדש. במקום הקודש: ופי' שאו ידיכם. נשיאות כפים שהיו הכהנים נושאים כפיהם ומברכים את ישראל ולפי דעתי כי פי' נשיאות ידים לאל בתפלה, ויתכן לפרש קדש כמו אל מקום הקודש:

אך בזאת שלא יהיו כפיהם מגואלות בבצע כלל כי אז גם כי תרבו תפלה אינני שומע כי ידיכם דמים מלאו לכן שאו ידכם קדש וברכו את ה' והוא כי יש ישמע השי"ת תפלתם מיד בברכם את ה' טרם ישאלו באמצעיות יענו אותם מן השמים כענין ר' חייא ובניו שאמרו מוריד הגשם ואתא מיטרא משיב הרוח ונשב זיקא ויש לא יענו אותם עד ישאלו באמצעיות אמר שאו ידכם קדש שתהיו נקיי כפים שכשתשאו ידיכם בתפלה יהיה קדש בלי לכלוך עון בהם ובזה וברכו את ה' בלבד כלומר כי בלי שאלה תענו ותעתרו מן השמים:

שאו ידיכם - ביום וזהו וישא אהרן את ידיו.

שאו. הרימו ידכם לה׳‎ בקדושה לברך אותו כי כן דרך המברכים להרים ידיהם למעלה:

שאו ידכם. לית חסר יו"ד הרבים:

שאו ידיכם קדש, המשורר מצייר כדרך בני אדם המברכים שנושאים את ידיהם ומניחים אותם על ראש המתברך, (כמ"ש וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם), אולם באר שלא ידים הגשמיים תשאו, רק ידי קדש, מצייר הקדושה כעצם מופשט, והיא הנושאת ידיה למעלה ומברכת את ה' בקדש אל קדוש קדשי קדשים, ר"ל שע"י הנהגתם בקדושה, שגדר הקדושה היא שיתגבר ויתקדש על החומר וטבעיו ויתנהג בהנהגה שכליית נפשיית בקדושה, בזה נושאים ידים לברך בעליונים להריק משם שופע שובע רצון ברכה ונדבה:

שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ: אמר רבא בר רב הונא כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה שנאמר ובפתחו עמדו כל העם ואין עמידה אלא שתיקה שנא' והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד ר' זירא אמר רב חסדא מהכא ואזני כל העם אל ספר התורה ואמר ר' יהושע בן לוי כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו שנאמר שאו ידיכם קדש וברכו את ה' וכו':
(סוטה לט ע"א)

וברכו את ה' - ביום זה, הוא ברכת כהנים.

יברכך. לדעת המפרשים יהיה פירושו שהכהנים יאמרו לישראל בברכתם יברכך, ולפי דעתי הם דברי המשורר שאמר ברכו את ה' אמר אם תברכוהו הוא יברך אתכם ופי' מציון. כי שם הכבוד ומשם תבא הברכה לכל ישראל.

ולמעלה מהיושבים בבתי כנסיות הם היושבים בבתי מדרשות ועוסקים בתורה בגליות כי אלה הם הדבקים בה' יתברך כמאמר ספר הזוהר כי הם העושים שמים חדשים הרוחניים לפניו יתברך ע"י עסק וחדש חדושים בחכמת הסודות יבראו שמים חדשים וע"י הפשט ארץ חדשה והנה אלה למיעוטם לאחדים יחשבם ומה גם לעוסקים בכשרון וטהרה הראויה וע"ז אמר הנה אין צ"ל שלעתיד ייטב לך כ"א שגם יברכך ה' בעצמו כי הוא יתברך יברכך מעתה מציון שלא זזה שכינה משם ופירש את מי הוא זה שיברך מציון את מי שעושה שמים וארץ הוא העוסק בתורה כמדובר:

הללויה - דברי המשורר לכהנים הלוים המשוררים.

יברכך וגו׳‎. סרס המקרא יברכך ה׳‎ עושה וגו׳‎:

יברכך, מפרש במה תברכו את ה', היינו שתתנו לו כח ועז שיוכל לברכך, שזה תלוי במעשיך, ואתה תברכהו תמלא אותו ברכה שיוכל להשפיעו אליך בענין שיברכך ה' מציון, שברכתך לא תהיה ע"י המערכת וסדרי תהלוכות השמים רק מציון, עפ"י האדים הדקים ורסיסי טל העולה ממטה ממעשי ציון ועבודתם, מאת עושה שמים וארץ, שהיא הברכה הבלתי נמשך מן השמים אל הארץ, רק מאת ה' למעלה אשר הוא העושה שניהם ומשפיע עליהם ברכה השגחיית נסיית:

ואמר עושה שמים וארץ. כלומר עושה השמים שנותנים הברכה בעולם והוא עשה הארץ שתתן יבולה לברכה כאשר יצוה הוא יתברך:

(א) או יאמר שיר המעלות כו' הנה ידוע כי אברהם תקן תפלת שחרית ויצחק תפלת מנחה ויעקב תפלת ערבית. גם ידענו כי אברהם עשאו יתברך כהן תחת מלכי צדק כדבר שנאמר נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם וכו' ונבא אל הענין אמר הנה ברכו את ה' שהיה נצב על יעקב כשתקן תפלת ערבית כד"א והנה ה' נצב עליו וזה העומדים בבית ה' בלילות שהוא לומר ברכו את ה' המבורך בתפלת ערבית:

מציון. ר״‎ל אם תברכו את ה׳‎ אזי גם הוא יברך אתכם מציון כי משם נשפעים כל הברכות והטובות כי הוא מקום השראת השכינה:

(ב) ואח"כ בבקר שהידים מסואבות מכח טומאה ששורה בלילה עליהן שאו ידכם קדש בנטילה וברכו את ה' לומר גם בשחרית ברכו את ה' שהוא כנגד אברהם או יתכן שיאמר בלילות ברכו את ה' ובבקר שאו ידכם קדש לברך את ישראל ברכת כהנים כנגד אברהם שהיה כהן וגם ברכו את ה' וזה תוספת הוי"ו באמרו וברכו:

(ג) ובזה בערב לא תצטרכו לא זה ולא זה כי אז יברכך ה' מציון כנגד יצחק שנעקד שם והיא עת רצון לקבל ברכה כל א' וא' בפני עצמו מאתו יתברך המשגיח בפרטים וזהו יברכך ה' מציון והטעם כי אז אתה מקשר ועושה שמים וארץ ע"י תפלה שכנגד יצחק המקשר את אברהם ויעקב והוא עושה שמים וארץ שהוא באמצע ועל ידי כן תושפע ברכה ממקום שנעקד:

(א) או יאמר הלא תאמרו כי כל הבטחתי שאני עושה עיקר הוא על דוד כי כך אמרתי שם אצמיח קרן לדוד כו' והלא גם כל שאר ישראל עבדיך הם ולמה לא נחוש עליהם ותבטיח גם הם לזה אמר שיר המעלות הנה מזומן ומוכן הוא הטוב ההוא שיהיה לכם בזמן הנז' כשאצמיח קרן לדוד הוא מלך המשיח לכן ברכו את ה' הנאמן לשלם שכר כל עבדי ה' בבתי כנסיות בגליות האלו וזהו העומדים בבית ה' בלילות הן הגליות כנראה מרז"ל כלומר כי תבטחו מעתה בשם שלם בכל ארבע אותיותיו ומעתה ברכו אותו בשם שלם:

(ב) ושמא תאמרו הלא נסתלק השם הגדול הזה מעלינו מאז נחרב בית קדשנו ואפילו מתחלה לא היה השם הגדול הזה שוכן בציון כ"א שם אדנות הוא שכינה לז"א עשו זאת אפוא והוא כרבינו הקדוש שזקף עשר אצבעותיו למעלה ואמר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שלא נהניתי אפילו באצבע קטנה וביארנו בביאור משלי שכיון שמכל הדברים שנבראו בעשרה מאמרות הנקראים עשר אצבעותיו יתב' כנודע שכולל כל העולם ומלואו לא נהנה אפי' באצבע קטנה שהוא האחרון שבמאמרות וקטן שבכלם שהוא לא טוב היות האדם לבדו כו' לומר שאפי' בזווג האשה לא נהנה לשם הנאה שהיא קדושה נפלאה שהכל היה בכוונת קדושה וזה יאמר שאו כלכם ידכם קדש שהוא כענין רבי שלא תהנו בבחינת כל עשר אצבעות ובזה ברכו מיד השם שלם:

(ג) כי מיד יברכך ה' מציון כי השם לא בלבד יהיה שלם כ"א שגם יהיה בציון ולא שם אדנות בלבד ומשם יברכך כי שם יהיה וזהו יברכך ה' מציון ושמא תאמר האמנם ישב אלהים על הארץ והיא אדמת עפר לז"א עושה שמים וארץ כי איני אומר עשה אלא עושה שהוא יתברך עושה עשיה חדשה שמים וארץ באופן יהיו ראויים להשרות בהם כד"א ויעש אלהים את הרקיע שהוא תיקון שיהיה כעושה אותם חדשים ממש ומתדמים שמים לארץ כי יזככם:

(א) או יאמר כי לברך את ה' טוב טוב הוא נהיה מרובים אם אפשר כל ישראל וזהו כל עבדי ה' ואם לאו העומדים בבית ה' המתקבצים בבתי כנסיות בלילות הגלות שאין לנו בהמ"ק לא נתייאש כי גם הם מקדש מעט:

(ב) וזאת עשו למען תקובל תפלתכם שלא ימלאו ידיכם דמים או בצע שאז מה שתברכו את ה' לא יהיה לרצון כד"א גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו כ"א אדרבא שאו ידכם קדש וברכו את ה':

(ג) ולא בלבד לרבים כי אפילו אם יחיד ישתלם על דרך זה יברכך ה' מציון שהוא מספיק להשכין שכינה בציון ואל תתמה איך את איש אחד בפני עצמו יחשיב לתת לו שכר כ"א שיתן שפע לכלל וכל אחד יהנה בתוכם כי הלא ראה כי הוא יתברך עשה שמים וארץ וברא אדם אחד הוי כי בשביל אחד עושה עולם שלם והוא אחד מהטעמים שברא אדם אחד:

(א) או יאמר על יושבים בגלות הלז הנה ברכו את ה' על מה שזיכה אתכם להיות עבדי ה' וזהו הנה קודם כל דבר ברכו את ה' להיותכם עבדי ה' ועוד שנית על היותכם עומדים בבית ה' בלילות שהם הגליות שהיה לכם למקדש מעט שזיכה אתכם לכם בגלות בתי כנסיות:

(ב) ועשו עוד זכות וחסידות שהוא שאו ידכם קדש מכל בצע ועון ותזכו למעלת ר' חייא ובניו שעל ידי ברכם את ה' על טובותיו טרם ישאלו באמצעיות דרך שאלה היה מטיב להם אמרו משיב הרוח ונשב זיקא מוריד הגשם ואתא מיטרא כך שאו ידכם קדש ועי"כ ברכו את ה' כלומר בברכה בלבד בלי שאלה יברכך ה' כו' ובכלל כוונתו הוא מה שאמר ידכם בלי יו"ד הרבוי שהוא שיהיה באחדות כלם כאחד עם ה'

(ג) את כלם כאיש א' יברכך ה' יותר מציון והוא כי כל ברכת ציון היא וה' שוכן בציון ועוד יעדיף והטעם הוא כי ציון היה חלק אחד מן הארץ ואתה בזכותך עושה שמים וארץ כלם ולמה לא יבורך עושה שמים וארץ יותר מחלק הארץ לבדו והוא הנודע מספר הזוהר כי שמים וארץ החדשים הם אורות נעשים מזכיות ישראל צדיקים. או ע"ד זה כי השמים החדשים והארץ החדשה הם שתמיד הוא יתברך עושה שעל כן לא נאמר עשה והם לענג בהם את ישראל וא"כ אמור אם תמיד עושה שמים וארץ לישראל איך לא תהיה ברכתם יתירה על ציון שהוא חלק מהארץ הישנה אשר אינה מערך ואיכות החדשה וזה אמר עושה ולא אמר עשה שמים וארץ: