Commentary for Leviticus 6:13

זה קרבן אהרן ובניו גו'. במדרש זה"ש הכתוב מהאוכל יצא מאכל כו' והיה שמשון תמיה בלבו ארי אוכל כל החיות כו'. כך אהרן אוכל כל הקרבנות. ועכשיו יצא ממנו קרבן כו'. והוא פלאי. וביאור דבר זה הוא. דהנה כתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת גו' וזא"ת הוא לשון נקב"ה. (כמ"ש רז"ל גבי השירה הזאת מחמת שאז היו ישראל בבחי' ב"ת שלא נטלו כ"א עישור נכסי היינו ז' עממין כנודע). והענין הוא דע"י שהאדם חוטא נפגם הנפש שלו ויש בה אחיזת החיצונים ר"ל. ולזאת הוצרך להביא קרבן ולהתוודות בלב שלם ובחרטה גמורה ולקבל ע"ע באמת שלא ישוב עוד לכסלה ח"ו. ואז ע"י התשובה שלימה והקרבן הוא מעלה ומקרב נפשו לה'. ומפריד את החיצונים מנפשו. והעשן העולה מהקרבן הוא חלק החיצונים ונתקן עי"ז כל מה שפגם בהז' מדות. וזי"ה וזה רומז הענין מתיבת זא"ת. וכשמתקן הז' מדות הוא נתעלה למעלה אל הג"ר. וזהו מרומז בהאל"ף שבתיבת זא"ת. דהאל"ף מורה אל הג"ר. כידוע שציור האל"ף הוא יו"ד למעלה. יו"ד למטה. והוא אל"ף חכמ"ה אל"ף בינה. וכאשר הוא מתקן כנ"ל. אז נתקרבו הז' מדות אל הג"ר. דהוא זיי"ן לאל"ף. ונעשה היחוד מתתא לעילא. בסוד העלאת מ"נ. ואח"כ יורד ההשפעה מהמקורות העליונים המרומזים בהאל"ף בסוד מ"ד. לכל העולמות עד סוף כל המדריגות. המרומז בתי"ו מתיבת זא"ת. והבן. ואמנם בקרבן אהרן ובניו כתיב זה קרבן גו'. ותיבת זה הוא בחי' דכורא. והוא ע"ד הכתוב וקרא זא"ז ואמ' קדוש. ונודע בכוונת האריז"ל דהענין הוא שאנו מעלין המדות התחתונות עי"ז למעלה. היינו שבתיבת נקדישך ונעריצך כנועם הוא חב"ד. ותיבת שיח שרפי קודש. הוא חג"ת. היינו שאנו ממשיכין מן המוחין חב"ד לחג"ת וכשנתמלאו מהשפעה הגדולה מהמוחין העליונים אז הם נותנים השפעה לנה"י דז"א המרומזים בתיבות אלו המשלשים לך קדושה. וזהו וקרא זא"ז דהוא י"ב פרקין כו'. כדאיתא בכהאריז"ל. וג"פ קדוש קדוש קדוש. הוא להעלותן הכל למעלה מתתא לעילא היינו חסד בחכמה וגבורה בבינה ות"ת בדעת יעו"ש היטב באריכות. ובחי' זו היה ג"כ באהרן ובניו שהקריבו קרבן. היינו להמשיך ממוחין עילאין להעולמות והיינו ע"י אהרן ובניו שהיו בבחי' חסד היו יכולין לעשות המשכה ממוחין עילאין למטה כנ"ל. וביאר לנו הפסוק דבר זה וקאמר ביום המשח אותו. היינו ע"י שהיה נמשח בשמן המשחה דשמן הוא המקור ומקור זה המשיך עד למטה עד נקודה התחתונה דהוא מלכו"ת. לז"א הכתוב עשירית האפ"ה. דידוע דמדה עשירית הוא מלכו"ת. והוא מדה הכוללת שמקבלת מכל המדות שלמעלה וכל המדות נכללות בה. ואמר הכתוב עוד מחציתה בבוקר ומחציתה בערב. היינו שלא תרד ההשפעה בפעם א' ובב"א דרך צינור א'. רק מחציתה בבוקר. דהוא מדת החסד מדת אאע"ה. ומחציתה בערב דהוא מדת הגבורה. מדת יצחק אע"ה. והם ב' דרועין. וקאמר עוד על מחבת בשמן תעשה. הנה המחבת הוא בחי' כלי של גבורות וצריך לצחצחו ולהמתיקו ע"י מקורו ושורשו והוא שמן כנ"ל. וגם י"ל דמחב"ת עולה מספרו ת"נ. כמנין יו"ד פעמים שם מ"ה הק' שעולה ג"כ ת"נ. דשם זה הק' הוא שקיא דאילנא בדרועוי כו'. כמבואר במאמר אליהו ז"ל. והבן זאת. ואמר עוד מרבכת כו'. תפיני מנחת פתים כו' הוא מרמז ע"ד דאי' בתזוה"ק אהא דג' נשים. א' לשה. וא' עורכת. וא' אופה. וזה מרמז על ענין הבריאה דראשית הבריאה היה רק בסוד מחשבה למחשבה כביכול ב"ה וב"ש ואח"כ בסוד המחשבה. ואח"כ עוד בגילוי יותר. והדברים עתיקין. וכאן בקרבן אהרן ובניו ג"כ כך עד"ז בתחלה מרבכת בשמן. ואח"כ אפיה. ואח"כ פתות אותה לפתיתין היינו לחלק החיות וההשפעה שבא ממקורות העליונים לכל עולם ועולם לפי מדריגתו וכפי שיעור כוחו שיוכל כל עולם ועולם להכיל. והבן זאת היטב:

ובזה מובן בס"ד המדרש בפרשה זו קח את אהרן זש"ה אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא פתר קרא באהרן בשעה שעשו ישראל אותו מעשה וכו' א"ל הקב"ה לאהרן אהבת צדק אהבת להצדיק את בני ושנאת מלחייבם על כן משחך אלהים אלהיך א"ל חייך שמכל שבטו של לוי לא נבחר לכהונה גדולה אלא אתה לכך נאמר קח את אהרן ואת בניו אתו עכ"ל וכפי המשל אשר כתבתי יבואו דברים הנז' לנכון אהבת להצדיק את בני ע"י בנין המזבח שבנית אתה כדי להעביר היום ולא יקריבו עליו וגם במעשה העגל לא עשית בשביל טובת גופו שלא יהרגוך אלא ותשנא רשע כדי שלא יעשו רשע עצום להרוג כהן ונביא ואז אין להם תקומה על כן משחך אלהים וכו' בעבור טוב לבבך זה ראוי שאתה תהיה על ביתי ועל ידך קרבים הקרבנות במזבחי לכך קח את אהרן ואת בניו אתו כי יהיו בניו טפלים לו וקח אותו שהוא יהיה עיקר בכהונה גדולה:

זה קרבן אהרן ובניו. אַף הַהֶדְיוֹטוֹת מַקְרִיבִין עֲשִׂירִית הָאֵפָה בַּיּוֹם שֶׁהֵן מִתְחַנְּכִין לָעֲבוֹדָה, אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר מִנְחָה תָּמִיד וְגוֹ' וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו וְגוֹ' חָק עוֹלָם: