Commentary for Psalms 22:21

הצילה מחרב נפשי מחרב הגלות, שלא אספה בגלות

הצילה מחרב נפשי כו' אמרה לא יבצר או יכעס על בואי לפניו או יושיט את שרביט זהבו וירצני ולא יציל את ישראל ועל שניהם מר לי מר אך השנית גדולה מהראשונה כי גם אם יכעס המלך על שלא נקראתי ובאתי ויפגעני בחרב כי אחת דתו להמית אשר לא יקרא ויבא יש לי צרה לנפש בלבד הקרובה אל הגוף ועליו תאבל ואם לא יהרגני יש לי צרה גם לרוח שהיא תקרא יחידה שאין לה התחברות עם הגוף כאשר לנפש והוא כי לא אהיה אנוסה רק נבעלת לעו"א ברצון בלי תועלת זכות ההצלה ונמצא מתדבק ברוחי כח טומאה המתיחס לכלב כי תהיה טומאתו בי כרוכה וקשורה בי ככלב ועל כן על האחד אמר הצילה מחרב נפשי. ועל השנית אמר מיד כלב יחידתי גם היא עם הנפש והורה שכפלים מרגיש צרת העדר הצלת ישראל ע"י עם שלא יהרגנה המלך משאם יהרגנה מיד טרם יקרב אליה אך עכ"ז בך בטחתי שאם לא יכעס ולא ידבר סרה נגדי שמכ"ש שאהיה לחן על ישראל וזהו הושיעני כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד:

יחידתי. נשמתי שהיא יחידה מול חלקי הגוף וכחותיו וכן מכפירים יחידתי (לקמן ל״ה):